מרדכי ואנונו הוא שם ידוע בעולם של מי שצילם וחשף את הסודות הכמוסים של הכור האטומי בדימונה, תמורת תשלום מכובד שהיה אמור לקבל לכיסו הפרטי מהעיתון "סאנדי טיימס" הלונדוני. לצערו של ואנונו גבר עליו יצרו והוא התפתה בידי סוכנת "המוסד" סינדי לצאת אתה ו"לעשות חיים" באיטליה משם נחטף והובא בחזרה לישראל ממנה ירד מחשש שיצטרך לתת את הדין בכלא על מעשיו הבוגדניים.
לעומת ואנונו סביר להניח כי עד לשבוע שעבר - בו התפרסם בניו-יורק טיימס הסיפור על כוונת ישראל לפוצץ מתקן גרעיני בסיני - איש לא זכר מי היה תא"ל יצחק (יצה) יעקב ממייסדי היחידה למחקר ופיתוח של משרד הביטחון ומי שעמד בראש אמל"ח (אמצעי לחימה) שלפי פרסום ב"סאנדי טיימס". בתוקף תפקידו הכיר יצה היטב את הסודות הכמוסים ביותר של ישראל. לאחר פרישתו מהשירות עבר יצה להתגורר בניו-יורק ונעלם מתודעת הציבור עד שהתפוצצה בחודש מרס 2001 הפרשה הביטחונית שהוא עמד במרכזה.
בהיותו בן 75 הגיע יצה לישראל למסיבה לרגל יום הולדתו ואז נעצר. האשמה נגדו הייתה חמורה: מסירת ידיעה סודית ללא סמכות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, ופגיעה בביטחון המדינה. עם מעצרו הסתבר כי יצה נפגש עם העיתונאי
רונן ברגמן כדי לכתוב ספר ביוגרפי על פועלו בשרות הביטחון וכי סיפר לו את הסודות הגרעיניים של המדינה שהגיעו לידיעתו בתוקף תפקידיו. החומרים שנכתבו בידי ברגמן צונזרו והוחרמו.
מסתבר כי לפני פגישותיו עם ברגמן החל יצה, בשנת 1997, לכתוב ספר ובו נכללו הידיעות הסודיות הרבות שהיו ברשותו. טיוטות אחדות של הספר העביר יצה, בחוסר זהירות, לעיון ל-18 אנשים וגורמים מסחריים שונים בארצות הברית כנראה כדי לבדוק את האפשרות של הוצאת הספר לאור.
בסוף שנת 2000 ובתחילת שנת 2001, העניק יצה בארה"ב ראיון לעיתונאי רונן ברגמן כדי שיכתוב יחד אתו את ספר זיכרונותיו. יעקב הביא את הידיעות הסודיות גם לידיעת
אבנר כהן, ישראלי המתגורר בארצות הברית. החומר שנחשף כלל "ידיעות כמוסות, לרבות בנושא הגרעין, שהיו ידועות למתי מעט גורמים".
בעת משפטו של יצה, שהתקיים בדלתיים סגורות, ציין בית המשפט כי יצה חשף את הידיעות הסודיות כאשר חש כי זו אולי ההזדמנות האחרונה שלו לפרסם את חלקו בנושא, וכדבריו: "עכשיו זה הסיבוב האחרון שלי, ואני לא אחכה עד שהשטן יסיים לספור עד עשר".
יעקב זוכה בשתי העבירות החמורות יותר שיוחסו לו, והורשע בעבירה של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות. הוטל עליו עונש של שתי שנות מאסר על תנאי, מאז מעצרו שהה במשך כשנה במעצר בית.
לאחר שחרורו ממעצר הבית הביע יצה את דעתו השלילית על גורמי הצנזורה במכתב למערכת
הארץ, בו כתב, בין השאר: המלמ"ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון) קובע מהו סוד ומה פוגע בביטחון המדינה. המלמ"ב גם ממונה על הבולשת שמתפקידה לתפוס עבריינים הפוגעים בביטחון המדינה. "החתול לא רק שומר על החלב. הוא גם קובע מה זה חלב."
הפרשה של יצה מוכיחה כי גם קצין בכיר בצה"ל שאפילו שימש פרופסור באוניברסיטת בן-גוריון, אינו מבין מהי תקשורת ויכול לטעות טעות חמורה לגבי טיבם ואופיים של אנשים ואיזה ערך יש להבטחותיהם המילוליות. מי שהבטיח מה שהבטיח ליצה היה אבנר כהן, מחבר הספר "ישראל והפצצה" וחוקר תולדות האופציה הגרעינית של ישראל. כפי שפורסם ב"ניו-יורק טיימס" אמר כהן כי אחרי פרסום ספרו "ישראל והפצצה" יצר קשר עם יצה ונפגש אתו פעמיים. יצה סיפר לו את כל סודותיו כיוון שכנראה חשב שהוא עושה צדק לעצמו "למען ההיסטוריה" וכי החומר שהוא מסר לכהן אינו מיועד לפרסום.
האמת היא כי אבנר כהן, לפי עדותו ב"ניו-יורק טיימס", לא הבטיח דבר. הוא רק אמר "אני אקבע מתי יהיה הזמן והמקום המתאימים". והסביר כך לכתב העיתון: "עכשיו, במלאת 50 שנה למלחמת ששת הימים זה הזמן המתאים". יצה כנראה היה נרגש מן הפגישה המכובדת עם ההיסטוריון הנודע, או שאולי קפצה עליו זיקנה והוא לא הבין שלא קיבל כל הבטחה מחייבת. אבנר לעומת זאת דאג לעצמו והפקיד את ההקלטות משיחותיו עם יצה ב"מכון הבינלאומי ע"ש וודרו וילסון" שבו הוא חבר, שם שמר אותן לשימוש עתידי.
עכשיו היה הכדור בידיו של כהן והוא החליט כנראה שאם יביא לעצמו פרסום עולמי ב"ניו-יורק טיימס" זה יהיה טוב ומועיל גם למדינת ישראל. אולם כהן כנראה התעלם מעובדה מזיקה אחת. בארה"ב קיים חוק מחייב הקרוי "תיקון סיימינגטון" שקובע כי לארה"ב אסור להעניק סיוע למדינה המפתחת נשק גרעיני. וכידוע לכולם ישראל מקבלת כל שנה סיוע עתק מארה"ב.
אבנר כהן הינו אזרח ישראלי המתגורר בארה"ב. שם הוא מוגן מידו של החוק הישראלי. אבל מבחינת ישראל אבנר כהן חשף ביודעין סודות כמוסים ואילו שהה בישראל סביר להניח שהיה מועמד לדין. ראוי ששלטונות ישראל יחשבו על האופציות העומדות לרשותם ויעשו מעשה: למשל: להוציא נגדו צו מעצר למקרה שיגיע לביקור בארץ, או אולי לשלול את אזרחותו הישראלית. משהו חייב להיעשות כדי שלא ייצא החוטא נשכר.
סוף דבר משעשע: הפרסום ב"ניו-יורק טיימס" בתחילת השבוע לא הציג כל דבר חדש. ממאמר שפרסם הפרשן
יוסי מלמן לאחר פטירתו של יצה, עולה לפי פרסומים בחו"ל כי הגילויים עליהם נשפט יצה נגעו להיערכות בישראל, בתקופת הכוננות שקדמה למלחמת ששת הימים, לאיום בהפעלת נשק גרעיני או הפעלתו כמוצא אחרון במידה וישראל תקלע לעמדת הפסד וסכנת השמדה בעימות הצפוי. מלמן כתב עוד כי מי שדחף באותם ימים להבלטת היכולת הגרעינית של ישראל היה
שמעון פרס, אז חבר הכנסת מטעם סיעת רפ"י. לדברי מלמן, המסתמך על דברי הביוגרף של פרס, מיכאל בר-זוהר, ב-1 ביוני 1967 הציע פרס "לבצע ניסוי גרעיני הפגנתי, שיציג בפני הערבים והעולם את עוצמתה של ישראל".. ועוד סיפר מלמן: ההכנות לשמישות המיתקן הגרעיני בסיני נעשו על-ידי רפאל שמהנדסיה עבדו מסביב לשעון בשבועות שלפני המלחמה. במקביל הצטווה מפקד סיירת מטכ"ל, סגן אלוף דב תמרי, להכין צוות של "היחידה", שיוטס במסוק לחצי האי סיני ויישא עמו "חפץ", שלא הוסבר לו מהו. הכוונה הייתה, ככל הנראה, שהלוחמים יניחו את ה"חפץ" - המתקן הגרעיני הראשון של ישראל - על הר גבוה בסיני.
