איפה יראת אלוקים

כֶּשֶל מקצועי

שוב נרצח אדם, הפעם חייל בכפר יונה, בידי אחיו המעורער בנפשו, שהיה מוּכר לרשויות לבריאות הנפש. מתברר שהרוצח תקף בעבר את אחותו ונשלח לאשפוז פסיכיאטרי.

למרבה הצער הרוצח, ארגאו אסרס, לא לבד. הוא שייך למועדון רחב של חולי נפש מסוכנים, שמסוּכנוּתם לא אובחנה על-ידי הפסיכיאטרים והמטפלים, והם משוחררים לביתם, ואז אלימותם מתפרצת עד כדי רצח. לא אחת, כמו במקרה המדובר, נדלקו נורות אזהרה (האשפוז בעקבות תקיפה קודמת), והכתובת הייתה אפוא על הקיר. ובכל זאת המטפלים התעלמו מהן, והם אינם לומדים כל לקח מהמקרים הקטלניים.

תחשבו על זה כמה מקרי רצח יכלו להימנע, אילו אובחנה מסוכנותם של החולים רגע לפנֵי והם היו מאושפזים. איפה האחריות הפסיכיאטרית?

זילוּת החיים

בצד הפנים היפות של עם ישראל, וההקרבה למען הזולת בשעת צרה - תופעה ייחודית שאין לה אח ורע באומות העולם, אי-אפשר להתעלם מהצד השני של המטבע. הקלוּת הבלתי נסבלת של הרצח, על זוטות, המצביעה על זילות חיי האדם, שדומה ששווים אפילו פחות מנייר האישום של הפשע ללא תקנה. זאת בשעה שקדושת החיים ניצבת בראש סולם הערכים היהודי, ופיקוח נפש כידוע דוחה אפילו שבת ויום הכיפורים הקדוש.

עם כל הכבוד להסברים המלומדים של הקרימינולוגים, העובדה שישראל מטפסת בסולם האלימות פי שלושה ויותר ממדינות ה-OECD זו תעודת עניות לישראל, האומרת דרשני.

נדמה שהתשובה לתופעה המדאיגה נעוצה בפסוק מפתח בתנ"ך "כי אין יראת אלוקים", שהאדם נברא בצלמו, "והרגוני". רק כך ניתן להבין את התמיהה לשאלה היכן נעלמו ה"ואהבת לרעך כמוך", שהוא כלל גדול בתורה, כמו גם הדיבֵּר "לא תרצח". או אז האדם - המוּנחה על-ידי אגומניה - נותן דרור ליצריו האפלים ביותר לשלוט בו, במקום שהוא כנזר הבריאה ישלוט בהם.

בשקיפות מלאה

מתברר שלחברת יוניליוור הוותיקה יש מה ללמוד מעופרה שטראוס האגדית.

בניגוד לאי השקיפות והטעיית הציבור, שהחברה נהגה בה כאשר נתגלתה סלמונלה בקורנפלקס של תלמה - שעלתה לה בקנס גבוה ובנזק תדמיתי - חברת שטראוס נהגה כנדרש בשקיפות מלאה כלפי צרכניה בתקלה שהתגלתה במילקי.

למרות שמדובר בתקלה שולית, שאינה פוגעת בבריאות, ובהיקף מצומצם, היא מיהרה ליידע את הציבור לגבי התקלה, ואספה את המוצר הפגום ממדפי הסוּפר. החברה ראוייה לשמש מודל להתנהגות נכונה במקרים אלה. בכך חסכה בהלה ציבורית מיותרת מחד-גיסא ונזק כלכלי ותדמיתי מעצמה מאידך-גיסא. שני מותגים זה מול זה.

לתשומת לב מנכ"ל יוניליוור ישראל, ענת גבריאל.

זן מיוחד

ראוי להצדיע לאישיותם של האחים הזמרים יונתן ואהרן רזאל, אשר דומה שקרוצים מזַן מיוחד. הצניעות, הענווה, החפות מכל גינוני סלבס של זמרים ברמתם, הדבקות באמונה בבורא, כמו גם הנאמנות המופתית למשפחה (בניגוד לפירוק התא המשפחתי של אמנים רבים).

במיוחד ראוי לציון הגישור המושלם שלהם בין עולמם החרדי, חסר הפשרות, לעולם החילוני. כאברכים בני תורה, שקבעו את מושבם בבית המדרש, השתלבותם בקרב הציבור החילוני אינה באה על חשבון נאמנותם המלאה להלכה. אכן, נכון עשו הרבנים שהורו להם לא להפסיק לשיר. זאת לא רק למענם, אלא לא פחות למען הציבור המתענג על שיריהם הייחודיים בעלי הניחוח היהודי הטהור והארומה המקורית.

בהזדמנות זו ראוי להצביע על ההבדל בין דור החוזרים בתשובה הקודם, שהתנתק מעיסוקיו הקודמים, דוגמת אורי זוהר ופופיק ארנון, לאלה של דורנו, אשר בהוראת הרבנים ממשיכים בתחום עיסוקיהם, ובכך מעשירים את העולם החרדי במגוון של כישורים אומנותיים ומדעיים.