"רישיון הנהיגה שלך מזויף ואינך מופיע ברשימת הנהגים", נאמר לשלמה סוריאנו במשרד הרישוי כשבא לחדש את רישיונו. סוריאנו בן ה-98, הנוהג עדיין בגילו המופלג במכונית סובארו ספורט, הופתע מהדברים. מנהל המשרד שהוזעק לבירור - התנצל בפניו וציין כי רשימת הנהגים במאגר המשרד מתחילה משנת 1920...ועוד אמר לו: נחדש את רשיונך לחמש שנים נוספות. "שאלתי אותו, מספר סוריאנו, ומה אחר כך? לא הייתה תשובה..."
שלמה סוריאנו במאי וצלם שנולד כאמור ב-1919 בעיר קטנה ליד הדנובה שברומניה ועלה לישראל ב-1950 - נמנה על חלוצי ענף הקולנוע מראשית המדינה. בגיל 9 עבר עם הוריו ואחותו דינה לבוקרשט והיה עד למותו של אביו מרקו, שניהל חנות לממכר שעונים, מהתקף לב בגיל 40. האם האלמנה רוזה, לצורך פרנסה, פתחה חנות לממכר סנדביצ'ים. על תקופת השואה ממעט סוריאנו לדבר אך מציין, כי נמלט בצעירותו שלש פעמים מאזורים שבהם הנאצים סגרו רחובות, משם הובלו יהודים למחנות המוות.
עם פתיחת השערים על-ידי המשטר הקומוניסטי ברומניה מגיע שלמה (בשמו המקורי מילו) עם 300 יהודים נוספים באניית טרנסילבניה לנמל חיפה. מהסיפון הוא מבחין על הקרקע בחבר ילדות. "קראתי בשמו", הוא מספר, "וצעקתי אליו: מה עם הבנות? והוא עונה לי: לא הייתה לי חברה במשך השנתיים האחרונות... צעקתי אליו שנית: אינני יורד מהאונייה. הקפטן, רומני במוצאו ששמע את דבריי אמר לי: אתה צריך לרדת, האונייה מפליגה לקפריסין ושם זה עוד יותר גרוע"...
סוריאנו, עלם צעיר בן 29, משתכנע ויורד מהאונייה. שם - ממתין לו חברו עם אדם נוסף, חובש כיפה, פקיד הרישום. "מילו זה לא שם, תחפש שם מקובל מהתנ"ך כמו אברהם, משה, יצחק", נאמר לו. "נזכרתי, אומר היום סוריאנו בחיוך, שלשלמה המלך היו 1000 נשים ובחרתי בשם זה. אולי ההיסטוריה תחזור על עצמה ויהיו לי 1000 נשים, חשבתי לעצמי"...
כששואלים אותו מהו סוד אריכות ימיו ? הוא משיב בהומור - נשים. ואכן, נשים רבות היו בחייו. שלמה נשוי כבר 65 שנים לרעייתו הלגה הצעירה ממנו בשש שנים. ועוד הוא מוסיף: אכלו חצי מהכמות שאתם אוכלים כעת, עשו התעמלות כל בוקר במשך עשר דקות ואל תפסיקו לשיר.
אתה יושב מולו בביתו הצנוע בגבעתיים ומגלה היסטוריה מהלכת על שתיים. איש צלול, שזכרונו חד כתער, שתחנות חייו צפות על פני השטח בזו אחר זו. תמונה רודפת תמונה.
הנה, הוא מתקבל לעבודה באולפני חדשות "גבע", משתף פעולה כצלם עם דן בן-אמוץ,
חיים חפר וה"בוס" אגדתי. יחדיו הם יוצרים מדי שבועיים באולפן ההוליוודי, שהיה צריף ללא גג, את יומני חדשות גבע. "הציפורים", מספר היום סוריאנו,"הפריעו להקלטה, אבל לאגדתי היה פתרון. היה לו אקדח, בעזרתו ירה באוויר, הציפורים עפו ודן בן- אמוץ, שהיה הקריין, דיבר עד שהציפורים שבו..."
הסרט הדוקומנטרי הראשון של "אולפני גבע" היה על קיבוץ מבשרת ציון. סוריאנו בתור הצלם, חיים חפר תסריטאי ו
דן בן אמוץ קריין.
סוריאנו צילם במצלמת 35 מ"מ. חמש שנים עבד ב"אולפני גבע" עד שהחליט להיות עצמאי. כבמאי וצלם יצר 12 סרטים דוקומנטרים לדובר צה"ל. הוא ביים שלושה סרטים עלילתיים שבאחד מהם "ניני" שיחק לראשונה
אריק איינשטיין ב-1962. הסרט נסב על סיפורו של צעיר תל אביבי המתאהב בצעירה נוצרייה מיפו ונקטל על-ידי מבקרי הסרטים והרבנות ."הם אמרו לי: שלמה, אין לך נושאים אחרים? תבחר לך נושא לעשות עליו סרט כמו על
גולדה מאיר, או על דוד בן-גוריון...".
סוריאנו יוצר קשר עם בן-גוריון בשדה בוקר, מתיידד אתו ובמהלך השנים עד 1975 עושה עמו ארבעה סרטים ומוכר אותם לטלוויזיה הקנדית. "הבעיה שלי אתו הייתה בבקרים, כשעשה הליכה רגלית מהירה של ששה ק"מ מסביב לקיבוץ ולי היה קשה להדביק אותו", נזכר סוריאנו בגעגועים ומוסיף:" בן-גוריון ראה כל דבר בגדול. לדוגמה: באחד הימים כשנכנסתי לחדרו ראיתי ברז דולף והבנתי שצריך להחליף גומייה. אמרתי לו: חבר דוד, יש נזילה של מים. הוא מתבונן בי ואומר: באמת חסר מים במדבר. תראה את סהרה הם צריכים למצוא פתרונות שכל הדשא יפרח ונתן לי כמה עצות. שאלתי אותו מה עם הגומיות? והוא עונה לי: זה מסובך בשבילי, בוא נלך לאכול...".
סוריאנו מקים סטודיו לאמנות הקולנוע בתל אביב ומגייס לצוותו את מיטב המורים: פיטר פריי, נתן גרוס, יונה זריצקי,
מנחם גולן,
צבי כספי ואחרים . הוא יוצר סרט אנימציה עם פסלי עתיקותיו של המפיק הקנדי סמואל דובינר, מיצג את ישראל בפסטיבל הסרטים בברלין ב-1974 ומקבל פרס מנשיא גרמניה דאז, גוסטב וולטר היינמן, המברך אותו על עבודתו המוצלחת. "עניתי לו באנגלית ", מציין סוריאנו, "אני ניצול שואה, אך הנשיא לא הגיב...".
סמואל דובינר, מיליונר, שתרם רבות לתעשיה הישראלית, מזמין אותו לביים 25 סרטים דוקומנטרים אמנותיים ברחבי העולם עבור הטלוויזיה הקנדית. שלמה מקדיש לכך כ-25 שנים מחייו ונודד מהקוטב הצפוני ועד לדרומי שבמהלכם מפיק סרט על קניבלים ב"ניו גיניאה".
ויש לשלמה סוריאנו גם עצה ליוצרי סרטים: "מי שרוצה לעשות סרט כלשהו, שלא יבקש עזרה כספית או תרומה מהמדינה, שאז תמיד ישנה התערבות בתסריט ולכן יש לחפש תורמים פרטיים". הוא ער להתקדמות הטכנולוגית בהפקת סרטי הקולנוע שחלה כיום, אך לדבריו: "אף סרט ישראלי עלילתי לא קיבל את פרס האוסקר בארה"ב. זה מצביע על כך, שהקולנוע הישראלי נמצא עדיין בחיתוליו"...
במרוצת השנתיים האחרונות שקד שלמה סוריאנו על הוצאת ספר צילומים על דוד בן-גוריון "איש עם חזון" שיצא באחרונה לשוק. "עכשיו אני יכול לצאת לפנסיה מוקדמת בגיל 98", הוא אומר ומחייך.
את יומו הוא מעביר בביקור בקניון גבעתיים שם הוא צופה בסרטים מדי יום, מתארח אצל משפחתו ומעשיר את ידיעתו בשפה הצרפתית, "כדי לכבוש את תעשיית הסרטים של פריס"...כדבריו . שלמה סוריאנו גם רקדן מעולה, המצטיין בריקודי קפיצה "בום בום" בספינות שייט, בהן הוא מפליג מדי פעם, לקול תרועות הצופים. אחת לשנה, בימי הקיץ, מצטרף אל קבוצת חרדים העושה דרכה אל הרי האלפים הצרפתיים. במלון, ממתינים לבואו ושומרים לו חדר מיוחד. כאן הוא נהנה מהנופים המושלגים במשך 10 ימים.
מי החברים שלך?
"החברים שלי - צעירים ממני. למעשה הם ילדים של חבריי שהיו ונפטרו והם מאמצים אותי".
עם מי היית רוצה להתחשבן?
"כל מי שרציתי להתחשבן אתו אינו יותר בחיים. קטלו אותי, אבל אני לא עניתי להם, היה לי חבל על הזמן".
מה משמח אותך?
"משמח אותי שאני חי .98 זה לא צחוק. נשים שואלות אותי ברחוב: אתה צריך עזרה? ואני עונה: אפשר להזמין אותך לקפה?".
לשלמה סוריאנו יש עדיין תוכניות: "בשנה הבאה אני נרשם ללימוד השפה הסינית ומתכנן לערוך מסיבה למשפחה בהגיעי לגיל 100 ", אבל על חשבונם...", הוא מסכם בהומור.
