ניחום אבלים חרדי ממש לפני כחודש ימים הגעתי לבריטניה. בו ביום שבו נחתתי אירע פיגוע הטרור שבו דרס למוות אותו לאומן וולשי מתפללים מוסלמים שיצאו מהמסגד באזור "פינסברי פארק". זרי פרחים וכרזות נגד ה"איסלמופובייה הונחו על חומת האבן של תחנת הרכבת התחתית, ששם התרחשה הזוועה. אוהל האבלות הוקם שם ממש והמוני שוחרי חופש ושלום נהרו לשם. ביניהם התבלטה, בצבעי השחור - לבן, קבוצה של יהודים חרדים בתלבושת חסידית. בקבוצה הזו היו הרב אברהם פינטר - חבר מועצת עיירת "הקני" לשעבר ואיש "אגודת ישראל", הרב הרשל גליק - חסיד חב"ד ומהפלג המשיחיסטי של התנועה, המשמש כיו"ר ה"אגודה לידידות יהודים ומוסלמים", והיה שם גם יו"ר ארגון "השומרים" החרדי בשכונת "סטמפורד היל" הסמוכה, חסיד חסידות בלזא. אליהם הצטרפו רבנים ואנשי חסידויות שונות ובראשן סאטמר וויזני'ץ. מראה החבורה עשה את שלה. מחנה השלום הבריטי לא היה רק מהשמאל ומה"ליבראלים" בלבד אלא גם מהדתיים, וללא תיחום פוליטי ואתני. הייתי שם והבטתי בערגה. כמרים לבנים ושחורים לצידם של חרדים יהודים וקאדים מוסלמים והרבה, הרבה לא דתיים מכל הצבעים באו לעצור את הטרור באשר הוא ולנחם את נפגעיו. המגע בין האנשים והדתות - בבריטניה, הוא ישיר, ולכן קל יותר להבין מדוע שם המלחמה בטרור תעבור בתוך שורות העם ממש. באותם ימי אבלות הצהירו קאדים מוסלמים בגלוי על תיעובם את אנשי דאעש הטרוריסטים. כדאי ללמוד פרק בהלכות "שיחות ישירות" מעמי הממלכה הבריטית.
ראביי רפורמי בגלימה "אורתודוכסית"
הרב יוסף דוויק הגיע לבריטניה לפני כשנתיים כדי "לחזק" את קהילת "שער השמים" - קהילה של יהודים חילוניים מצאצאי הספרדים - פורטוגזים, שהגיעו לבריטניה לפני מאות שנים, לאחר ביטול גזירת הגרוש של יהודי בריטניה. הרב דוויק - יהודי ממוצא סורי מהעיר חלב, הגיע לבריטניה לאחר שהשמיע דעות חריגות ופרו רפורמיות בארה"ב, והקהילה היהודית - סורית הרחיקה אותו ממנה. מאחורי הבאתו לבריטניה עמד רשמית הרב
אברהם לוי, "רב אורתודוכסי לייט", שבשנים האחרונות ניסה להגדיל את חברי קהילתו אך ללא הצלחה יתרה, למרות שצירף לבית הדין שלו רבנים ספרדים חרדים כהרבנים סעדיה עמור ע"ה ויבדל"א אברהם דוד. מסתבר שגם רבנים אלה לא סייעו למשב הרוח הדתי - חרדי לחזק את הקהילה המודרנית שלו וכך פנה הרב לוי לצד השני לגמרי, הוא הביא רב שנוי במחלוקת אורתודוכסית כדי שיעביר אל "שער השמים" קהל יהודי חדש והפוך, מאלה השוהים על "קו התפר" הרפורמי והאולטרא חילוני. והרב הזה החל בחודשיים האחרונים לפצוח ב"שירת הסירנה" החדשה - ישנה שלו, והפעם בבריטניה.
בדרשה לפני בני קהילתו הוא טען כי ההומוסקסואליות איננה סטייה וכי צריך לקבל את האנשים הללו כמות שהם, גם כחברי קהילה לכל דבר. הסערה לא איחרה לבוא ורבני ה"יונייטד סינגוג" ביקשו ממנו למחוק את דרשתו מהאתרים המצולמים והוא אומנם נענה לבקשה מפחד הפיכתו לרפורמי רשמית. הרב אהרון בצוץ - רב הקהילה הספרדית המרכזית בשכונת "גלדרס גרין" בלונדון והגדולה ביותר בקהילות הספרדים בבריטניה, יצא נגדו חוצץ וקרא לסווגו כרפורמי, ועוד לאחר שהגיעו ידיעות כי הרב דוויק התיר להפעיל כרטיס אשראי "דביט" בשבתות ובחגים. מנגד, ארבעת בתי הדין בבריטניה עדיין אינם יוצאים חוצץ נגדו ואינם מסווגים אותו רשמית כרפורמי, כפי שעשה הרב בצוץ. הארגונים הללו - כולל התאחדות החרדים "כדתיה", חוששים מכמה סיבות. ראשית, הללו חוששים מהרב לוי ומכוחו בכל הנוגע למסירת פרטים לשלטונות כנגדם, על-רקע פלילי. סיבה אחרת היא השפעתו של דוויק על הבריטים דרך המערכת הציונית - ישראלית, כשמאחוריו עומדת חמותו, זכייה - עדינה בר שלום, ביתו של הגר"ע יוסף. כמו-כן קהילת "שער השמים" היא קהילה קטנה ממש אך עשירה מאוד ומוסדות חינוך חילוניים, דתיים ואף חרדים תלויים בכספיה. וישנו החשש כי לאחר כהונת הרב הראשי הנוכחי בבריטניה ימונה דוויק במקומו לרב ראשי.
כבר לפני בחירתו של הרב הראשי הנוכחי ניסו גורמים ישראל להכניס לתפקיד זה "רב ציוני" וישראלי מטעמם והמועמד המוביל הה הרב
יונה מצגר אך גורמים יהודים מישראל איימו לפוצץ בעיתונות הבריטית ה"צהובה" את מעלליו של מצגר כדי למנוע את בחירתו והרעיון נגנז. כיום מריצה גב' בר שלום - בעלת העמדות הדתיות הפרו רפורמיות, את חתנה לתפקיד ה"רב הראשי של בריטניה", דרך מפלגות השמאל והמרכז הישראליות ובראשן "יש עתיד". גם
הליכוד" ו"ישראל בתינו" אינן מתנגדות לרעיון ולא לחינם הובא דוויק זה מארה"ב לבריטניה. בכך מקווים הגורמים הציונים להעלות יותר ויותר עולים מבריטניה לישראל ולהוריד את השפעת הרבנים החרדים, המתקיימת גם בבתי הדין של הציבור החילוני.
יחי ההבדל התרבותי הקטן
נחיל של המון מיוזע שטף את תחנת התחבורה (רכבת תחתית, רכבת לונדונית פנימית ותחנת אוטובוסים) ב"פינסברי פארק". רק ברדתי מהאוטובוס, שהביאני לשם מ"גלדרס גרין", הבנתי כי התחנה סגורה וכי אצטרך לצעוד קרוב לקילומטר כדי לתפוס את האוטובוס לשכונת "סטמפורד היל". שאלתי את העוברים והשבים על מה הפקק האנושי הזה ונעניתי בסבר פנים יפות כי מדובר היה בקונצרט פופ שנערך בפארק של "פינסברי פארק". המילה "סורי" ("סליחה") ליוותה את התשובות אלי. המראה שלי היה כל כך שונה משל ההמון הזה אבל הם לא הראו כלפי סימני השתאות ו/או קוצר רוח. הם פשוט ביקשו ממני סליחה מנומסת על ששינו לי את סדר הלילה. בידי רבים מהם היו בקבוקי בירה זעירים אבל גילופין של ממש לא נראה בשטח. היו שם צעירים וצעירות מכל העמים והצבעים והיה שם נימוס בריטי סימפטי.
לצערי הרב זו איננה התמונה כאשר אירוע דומה מסתיים בפארק הירקון או בכל אתר הוללות אחר בישראל. הגילופין שם הופך להתנהגות קבע ואוי לדתי ולחרדי שיקלעו לשם. הם בטח לא יזכו ל"סליחה" מנומסת.
חבל שצריך בחו"ל להיזכר באיזו תחתית אנחנו נמצאים.
