"כולנו תחת הכישוף, אנחנו יודעים שזה כנראה קסם" – שר קרמיט הצפרדע בסרט של החבובות. זו ההרגשה כאשר נכנסים לתצוגת ג'ים הנסון במוזאון הקולנוע ברובע קווינס שבניו-יורק אשר נפתחה בשבוע שעבר, מדווח אקונומיסט.

בכל פינה בתצוגה הקבועה החדשה ניתן לפגוש בבובה מוכרת: ביג בירד על 2.5 המטרים שלה או מיס פיגי בשמלת הכלולות שלה. אבל הקסם האמיתי הוא בסיפור שמאחורי כל אלו: כיצד נוצרו רחוב סומסום והחבובות. וזהו הסיפור של הנסון – היוצר וגם המדובב של חלק מהחבובות.

בשנת 2013 תרמה משפחת הנסון למוזאון 500 פריטים החוזרים עד לילדותו, כולל חבובות מקוריות, חומר על עיצוב הבובות, סקיצות של העלילות ותסריטים. מרתק במיוחד, סבור אקונומיסט, לראות את הרשימות בכתב-ידו של הנסון בהן יצר את דמותה של מיס פיגי, שצריכה לכלול מרכיבים של "דולי פרטון, מרתה מיטשל ושלי וינטרס" ו"להיות לבושה כמו מישהי שצעירה ממנה בעשר שנים". מרגש גם לראות את הקומיקס שיצר הנסון כבן-עשרה צעיר.

בשנות ה-50 יצר הנסון את "סם וחברים" – תוכנית בובות שעלתה לאוויר בוושינגטון – וכמובן שגם היא מיוצגת כאן. יש גם הערות בכתב-ידו לקראת הופעתו בתוכניתו של אד סליבאן האגדי, ואפשרות לצלול לתוך החלקים הפחות-ידועים של יצירתו כמו המועמדות שלו לאוסקר בשנת 1965 על סרטו הקצר "Time Piece". עבודתו של הנסון מבריקה ויצירתית כבר מראשיתה, או כמו שמיס פיגי הייתה עשויה לומר: "תתחיל בצורה מושלמת ואל תשנה דבר".

הנסון ביצע מהפכה באופן בו בובות מופיעות בטלוויזיה, מסביר השבועון. לפניו הופיעו הבובות ומפעיליהן יחדיו על המסך; הנסון וצוותו נשארו מאחורי המצלמות. המבקרים יכולים להיכנס לתפקיד המפעילים בימי הטלוויזיה בשחור-לבן, ובהמשך רואים דגם של סצנת הכנסייה מסרט החבובות עם המפלס התחתון המראה כיצד הופעלו הבובות.

הנסון עבד בתחום הפרסום כדי לממן את עבודתו הטלוויזיונית, אבל מבחינה מקצועית – אי-אפשר להבחין בשום הבדל. מבחינתו לא היה הבדל בין לקוח מסחרי לבין הצופים בבית; כולם זכאים לאותם הומור ורגישות. לעיתים גם היה קשר ממשי בין שני התחומים: רולף, הכוכב הראשון של החבובות, נוצר כדי לקדם את מזון הכלבים של חברת פורינה. הנסון שמח לעזוב את ענף הפרסום כדי ליצור את "רחוב סומסום", אבל בלא הצלחתו בראשון – השני כלל לא היה בא לאוויר העולם. ג'ואן גנץ-קומי, מיוצרות הסדרה, הבחינה שילדים מפנים יותר תשומת לב לפרסומות מאשר לתוכניות. הנסון הוזמן ליצור תוכנית ברמה גבוהה, חינוכית ומבדרת באותה מידה, אשר לא תפנה לחולשותיהם של הילדים – וזו הייתה התוצאה.

את החבובות יצר הנסון כדי שלא להיות מזוהה רק עם טלוויזיה לילדים. רשתות הטלוויזיה האמריקניות לא היו מעונינות והנסון מצא מפיק בריטי שמכר את הסדרה ברחבי העולם. החבובות היו פופולריות מאוד בפולין לפני שהטביעו את חותמן בארה"ב. הכוכבים וההומור משכו את המבוגרים לצפות בה לצידם של ילדיהם.

לבסוף מתאר המוזאון בקצרה את עבודתו של הנסון בשנותיו האחרונות, לפני מותו בשנת 1990 בגיל 53. החלק הזה כולל את פיתוח הבובה הדיגיטלית המצליחה הראשונה שלו – "וולדו", אשר הופעלה בשלט רחוק בסדרה "דינוזאורים". הנסון היה נרגש מן האפשרויות שפתחה בפניו הטכנולוגיה, אך הלך לעולמו בטרם הספיק לנצל אותן.

מורשתו של הנסון חיה וקיימת. הדמויות שיצר נמצאות בבעלות חברת הנסון, סומסום וורקשופ ודיסני, והן ממשיכות להופיע בקולנוע ובטלוויזיה. שני סרטי החבובות האחרונים הכניסו 265 מיליון דולר ו"רחוב סומסום" ממשיכה להיות משודרת ברחבי העולם ומתקרבת לשנת היובל שלה.