דומה כי לא היו כל טעויות וגם/או לא היו כל שיקולי דעת מוטעים, "שהחמיץ" צה"ל (הרמטכ"ל עצמו, כמו-גם הפרקליטות), בקשר להתנהלות משפטו של חייל צה"ל, סמל
אלאור אזריה והתייחסות הפומבית, בכלי התקשורת למשפט אזריה. משהחליטה מערכת התביעה של הפרקליטות הצבאית להגיש כתב אישום נגד עזריה, באישום של הריגה, חייבים היו הפוליטיקאים למתן להגם המיותר - בכל הכבוד הראוי - ולהניח למערכת המשפט לומר דברה.
לא היה כל מקום בעת ניהול משפט אזריה, בבית הדין הצבאי המיוחד, בקריה - ואין מקום גם עתה לאחר מתן פסק הדין של בית הדין הצבאי לערעורים - להתבטאויות הפוליטיקאים (ראש הממשלה ושר הביטחון) וראש וראשונה להם, הרמטכ"ל, בהליכים משפטיים צפויים. התבטאות הרמטכ"ל - מיד לאחר פרסום פסק-הדין של ערכאת הערעור כי: "אם תוותר משפחת אזריה על זכותה לבקש רשות מהעליון לערער פסק-הדין של ערכאת הערעור ותוגש מטעם אזריה בקשה להקלה בעונשו, הרי: "היא תישקל בכובד ראש" מהווה, בכל הכבוד הראוי, זיהום בוטה של ההליך השיפוטי.
התבטאויותיהם הפומביות של הפוליטיקאים השונים, לרבות הרמטכ"ל, בעת התנהלות משפטו של אזריה, בבית הדין הצבאי המיוחד, בקריה. מהווה הפרה בוטה של הכלל האוסר על השפעה חיצונית במשפטים פליליים והמוכר בשמו העממי, איסור הסוביודיצה. משמעות הדברים הינה, כי כדי למנוע השפעה בלתי ראויה על שופטים, שהליכים פליליים מתנהלים בפניהם, הרי מצווים הכל לגזור על עצמם, אלם מוחלט ולא להתערב בהליכים פליליים אלה. חרף זאת ממשיכים הפוליטיקאים והרמטכ"ל, בדרך בלתי חוקית זו, גם לאחר מתן פסק-הדין, בידי ערכאת הערעור.
שופטי בית הדין הצבאי לערעורים התייחסו לעניין זה בפסק-דינם. השופטים כותבים - מבלי לנקוב בשמות מפורשים של פוליטיקאים - כי לא היה כל מקום לטענה, לפיה התנהל משפט שה, בעניינו של אלאור אזריה. לעניין זה כתבו הם, בפסק-דינם, כי: "התבטאויות בשלבים מאוחרים יותר, כשכבר מתנהלים הליכים בבית המשפט, ועל אחת כמה וכמה מעשים אקטיביים של תמיכה או של התנגדות להליכי המשפט, לתוכנם, או להחלטות שיפוטיות - הם פסולים בהחלט. ניצול המעמד הציבורי כדי להשפיע על הליך משפטי מתנהל מערער את יסודות המשטר".
השופט,
צבי סגל - אחד משני השופטים שהצטרפו להרכב חמשת השופטים ושאינם חלק שוטף ויומיומי, ממערכת השיפוט הצבאית, אלא מכהנים האחד, בבית משפט מחוזי והשני בבית הדין הארצי, לעבודה - כתב בפסק דינו, כי: "הקבלה של הירי (של אזריה) על-ידי המפקדים בזירת האירוע הוא כהשלמה עם המעשה". השופטים התייחסו למתח שיצרה פרשת אזריה, בקרב אזרחי המדינה. לעניין זה כתבו הם, כי: "דומה כי פרשה זו היא ססמוגרף לתהליכים שונים בחברה ובצבא - היא העצימה מתחים".
השופטים, צבי סגל ו
יגאל פליטמן, בהרכב חמשת שופטי בית הדין הצבאי לערעורים סברו בדעת מיעוט שראוי להחמיר בעונשו של אזריה ולקצוב אותו לשנתיים וחצי מאסר לפחות. השופט, צבי סגל, תמה על כך שהתביעה הצבאית לא הגישה נגד אלאור אזריה, כתב אישום באשמת רצח, במקום הגשת כתב אישום נגדו, שעניינו הריגה. הוא כתב, בפסק דינו, כי הראיות בעניינו היו קרובות: "...אל סיפה של עבירת הרצח בכוונה תחילה". עם זאת הסכים הוא, למצב הדברים שהתקיים, לפיו לתביעה הצבאית יש סמכות להגיש כתב אישום קל יותר, בגין הריגה, אפילו שהראיות מאפשרות הגשת כתב אישום על סעיף חמור יותר. "התביעה הצבאית התחשבה במערער, עת בחרה להעמידו לדין בעבירה פחותה בחומרתה", כתב הוא, לעניין זה, בפסק-דינו.
בפסק-דינו כתב השופט, צבי סגל, שהקביעה כי לא היה מקום להעמיד לדין אזריה, עלולה להעמיד מערכת המשפט הישראלית במצב בעייתי כאילו אין היא מסוגלת להעמיד לדין חייליה וקציניה. בכך היא עלולה לדעתו מערכת המשפט, בישראל, לחשוף חיילי צה"ל ומפקדיו "עד הבכירים ביותר מהם", להליכים בבית הדין הפלילי בהאג.
בהתייחסו לחבריו של אזריה, ששהו בקרות האירוע, בחברון, סמוך לחסם ג'ילבר, אומר הוא, כי: "אף אחד מהנוכחים בזירה לא ספק כפיים ולא הרים קולו בתדהמה למראה המעשה החמור... הכל המשיכו לנוע בזירה בשקט ובשלווה סטואית יחסית - תגובה בעלת משמעות מטרידה ומדאיגה מאוד כשלעצמה. הקצינים במקום אף אפשרו למערער להמשיך בשגרת פעילותו המבצעית, כאילו דבר חריג כלל לא אירע זה עתה בנוכחותם", כתב. הוא בפסק-דינו וציין עוד, כי: "הקבלה שבשתיקה נטולת העוררין של הירי על-ידי המפקדים בזירה כה מטלטלת, מאחר שהיא מייצגת לכאורה תעודת הכשר שלו בדיעבד, עליה חתום צה"ל בזירת האירוע... היכן המפקדים האחראיים בשטח, בזמן האירוע, שאמורים לשאת את לפיד המנהיגות? איה הדוגמה האישית? האם אלו פני הצבא למוד הקרבות ושבע השכול?". השופט, צבי סגל, דורש - בפסק-דינו חשבון נפש מעמיק של שדרת הפיקוד, כולה. "האם נדרשה מצלמה על-מנת להבטיח זאת? לתומנו סברנו כי כל אחד מחיילי וקציני צה"ל, ללא יוצאים מן הכלל, נושא בקרבו מצלמה פנימית", שואל הוא, תוך מתיחת ביקורת קשה על צה"ל, חייליו וקצינו, בפסק-דינו, זה.
בפסק דינם ביקרו, כלל שופטי ערכאת הערעורים, חלק מההתבטאויות שהשמיעו פוליטיקאים, בעת קיום משפט אזריה והגדירו וראו בהן, "תופעה חסרת תקדים". הם הבהירו כי:"היו גם שפעלו, באופן אקטיבי, על-אף מעמדם הממלכתי, לנקוט עמדה בשאלת אחריותו הפלילית של המערער והכל בעוד ההליכים המשפטיים מתנהלים". עם זאת סברו הם, כי ההתבטאויות אלה לא גרמו נזק ולא השפיעו על הרשעתו של אלאור אזריה, בבית הדין הצבאי.
