חובות של הורים מתגרשים

מה ההבדל בין "אפוטרופסות" לבין "משמורת"?

החוק המסדיר את הזכויות והחובות הנובעים מההורות הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שנחקק בשנת 1962. על-פי חוק זה, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, עד שהילדים מגיעים לגיל 18, גיל הבגירות, שממנו ואילך הילדים עומדים ברשות עצמם מבחינה חוקית.

האפוטרופסות כוללת את החובה של ההורים לדאוג לכל הצרכים של הילד ולקבל החלטות הנוגעות לילד, בנושאים דוגמת חינוך, בריאות, לימודים, ניהול הרכוש (כאשר לילדים יש רכוש הרשום על שמם). חובה זו מהווה אף זכות של ההורים. הזכות באה לידי ביטוי בכך שהורים הם אלה הזכאים לקבל את ההחלטות עבור הילד ולא אף אדם אחר (במקרים חריגים, בהם ההורה אינו ממלא את חובותיו כלפי הילד ואינו פועל לטובתו, ניתן לשלול ממנו את האפוטרופסות בהליך משפטי מיוחד).

שני ההורים שומרים על מעמדם כאפוטרופוסים על ילדיהם, גם לאחר הגירושין.

משמורת, לעומת זאת, הוא מונח המתייחס למקום מגוריו העיקרי של הילד. כאשר ההורים חיים יחדיו, הילד מתגורר באופן טבעי עם שני ההורים. כאשר ההורים נפרדים והתא המשפחתי השלם נחלק לשני בתים - של האם ושל האב, נדרש לקבוע היכן יהיה מקום מגוריו העיקרי של הילד. לצורך כך, יש לקבוע למי מן ההורים תהיה המשמורת על הילד (הורה זה נקרא "הורה משמורן").

חשוב לדעת, שלהורה שאינו מגדל את הילדים בפועל, מעמד שווה להורה המשמורן בכל הנוגע לאפוטרופסות על הילדים וחשוב לעגן את מעורבותו בחיי הילדים במסגרת הסכם הגירושין.

כיצד מבטיחים את מעורבות שני ההורים בחיי הילדים לאחר הגירושין?

על חשיבות המעורבות של שני ההורים בחיי הילדים לאחר הגירושין, אין צורך להכביר במילים. את המשך המעורבות של שני ההורים ניתן להבטיח על-ידי הגדרת הסכמות מפורשות בהסכם הגירושין, לשיתוף פעולה מלא בגידול הילדים. רצוי לקבוע כי טרם קבלת החלטה חשובה בחיי הילד, תידרש הסכמת שני ההורים. בדרך זו ניתן להבטיח שההורה שאינו המשמורן יהיה בעל זכות החלטה בנוגע לבית הספר בו ילמד הילד, זרם החינוך, טיפולים רפואיים בהם יטופל הילד (שאלת טיפולים אלטרנטיביים לסוגיהם וכו'), פעילויות מיוחדות מחוץ למסגרת החינוכית וכן בנוגע להחלטות חשובות אחרות אותן ניתן להגדיר בכל מקרה ומקרה.

בנוסף, מומלץ לקבוע התחייבות להעברת מידע שוטף הנוגע לילדים, בין ההורים. במסגרת הסכמה זו, מתחייבים שני ההורים להעביר האחד לשני כל מסר שיגיע לידיהם בנוגע לילדים. בדרך זו שני ההורים יהיו מודעים לאסיפות הורים, טיולים, מסיבות, מצב חברתי, מצב לימודי, חוגים וכו' הנוגעים לילדים. חשיבות העברת המידע חיונית לא רק למצב בו מבקש ההורה השני, שאינו המשמורן, להשתתף בפועל באירועים הרלוונטיים, אלא גם לשם הפגנת התעניינות ובקיאות בחיי הילדים. כך המפגשים בין הילדים להורה שאינו המשמורן אינם מתאפיינים בניתוק חוזר ונשנה מביקור אחד לשני, אלא במעורבות ממשית בחיי הילדים ובחוויותיהם השונות.

חשיבותה של תקשורת איכותית בין ההורים לאחר הגירושין

לעיתים, כתוצאה מן הרגשות הסוערים המלווים את הגירושין, התקשורת בין ההורים בעייתית מאוד. רגשות אלה יכולים לכלול עוינות, כעס, תסכול, קנאה, זעם ותחושת פגיעות עמוקה, המקשה את החזרה לחיים תקינים. עוצמת הרגשות המלווה את הליך הגירושין משתנה ממקרה אחד למשנהו. כמו כן, משך הזמן הנדרש לריפוי רגשות אלה אף הוא אינו קבוע ומשתנה ממקרה למקרה ומאדם לאדם.

במקרים מסויימים בני הזוג, לאחר הגירושין, מצליחים לבנות לעצמם חיים חדשים, אולם בכל הנוגע האחד לשני, תחושות הכעס והזעם אינן שוככות והן ממשיכות לצוף ולעלות בכל פעם מחדש. מצב זה הינו בעייתי מאוד, בכל הנוגע לתקשורת בין ההורים ביחס לילדיהם המשותפים.

במקרים בהם קיימים קשיים בתקשורת בין ההורים, רצוי שכבר בעת עריכת הסכם הגירושין ייקבעו מנגנונים ברורים להעברת המידע בין ההורים בנוגע לילדים. ניתן לקבוע הסדרים יצירתיים, כיד הדמיון הטובה, דוגמת רכישת יומן שיוגדר כ"יומן הורי", בו תועברנה ההודעות מצד אחד לשני. ביומן יוכלו ההורים לציין את הפרטים החשובים הנדרשים להורה שמקבל אליו את הילדים, כמו למשל, מתי הילד אכל לאחרונה, מתי הוחלף לו הטיטול, אירועים חריגים שאירעו וכו'.

את היומן יעבירו הילדים מהורה אחד לשני, יחד עם הציוד האחר המועבר מבית לבית, עם הגעתם לביקור או עם חזרתם הביתה. היומן ההורי מהווה תחליף לתקשורת בין ההורים, במצבים בהם ההורים מתקשים לנטרל את הרגשות שלהם וקיום השיחה עם בן הזוג, אפילו בנושאים עניינים הקשורים בילדים, אינה אפשרית וגולשת למקומות לא רצויים. היומן ההורי אינו מונע את הצורך להשתדל לשפר את התקשורת הבינאישית באופן הדרגתי.

האם רצוי לקבוע מנגנון לישוב מחלוקות עתידיות בנוגע לילדים?

גם לאחר חתימת הסכם הגירושין, ובמרוצת השנים, ייתכן ותתעוררנה מחלוקות בין ההורים, הקשורות בילדים. לעיתים המחלוקות תהיינה ענייניות ולעיתים הן תהיינה תוצר של כעסים ישנים ותסכול.

חשוב להקדים ולקבוע בהסכם הגירושין מנגנונים לישוב המחלוקות אשר עשויות להתעורר, שכן אילולא קיומו של מנגנון מוסדר, יכולים ההורים להמשיך ולהתנצח זמן ממושך. מומלץ לקבוע בהסכם כי במקרה של מחלוקת, שההורים אינם מצליחים ליישב בעצמם, יכריע צד ג', שדעתו אמונה על ההורים. מומלץ לקבוע צד ג' שהינו איש מקצוע, דוגמת מגשר בעל רקע בפסיכולוגיה, אשר ימליץ על התוצאה הרצויה במחלוקת שנתגלעה, תוך בחינת טובת הילד בראש ובראשונה. את הפנייה לבית המשפט יש לשמור רק כמוצא אחרון לחלוטין, שכן ההליך המשפטי עצמו טומן בחובו פוטנציאל להקצנת הסכסוך והמחלוקות, והמטרה, כאמור, היא לנסות ולהימנע מכך.