עזה כמוות ושנאה

מה היו היהודים עושים לרצועת עזה אם הם היו תושביה ולא הערבים? ומה היו עושים לשכניהם בקו הירוק? אני חושב שהתשובה ברורה לא רק לנו ולאויבנו אלא לכל קהילת האדם בעולם. השאלה מזכירה לי סיפור על הבעל המסור שהציע לאשתו, כמחווה לעוד פיוס, לצאת למסע סביב העולם. זה משעמם, היא מגיבה, חפש מקום אחר... אתם לא יכולים לומר שהרצועה, הנמקה ברעב, שידפון, שנאה, הרס עצמי וסביבתי אינה סביבה טבעית של יזמות ועשייה מפוארת ומרשימה. מתוך הרצועה יצאו אנשי עסקים מפוארים ומיליונרים סולידיים בעלי תושייה רבים ממש כמו אצלנו שלא לומר גם 'מהנדסים' וטכנולוגים אחרים. הנורמטיביים ביותר, ערפאת, חאלד משעל, דחלאן וסהלן, הנייה, אבו-מאזן, האני אל-חאסן ועוד רבים וטובים כמותם הם יצירי כפיה של המציאות העזתית. הם בהחלט ייצרו, ארזו, ייצאו ומכרו משהו שהעולם ידע להעריך ושילם הרבה כדי שלא יגדישו בו את הסאה ויציפו את השוק העולמי. זה לא רק מה שאני אומר, או אתה חושב – העולם, גם אירופה והגויים מספרים אותו סיפור זוועות כשמאפשרים להם לומר את האמת.

עלה על דעתי שהעולם הערבי משווק הרס מקדמת דנא, בכל מקום שבו דורכות רגליו. נקודת המוצא היא כמובן הרצועה לחוף הים אבל אם נתיר אותה, ונתיר לגנרל יון פאצ'פה, עוזרו הקרוב ביותר של 'החבר' (צ'אושסקו) שליט רומניה, לומר משהו בנדון, זה לא יחמיא. צ'אושסקו השים עצמו מנהיגו הדומיננטי של התפר כביכול בין ברית-וארשה לברית-נאטו. כל מה שאמר ועשה היה שקר גס ותפור לתצרוכת ותשפוכת מערבית. חבריו הנאמנים ביותר היו ערפאת וצלליו, הבדואי הלובי וחולות מדבריו. גנרל פאצ'פה היה נושא כליו של הרומני, איש סודו, עושה דבריו, שליחו הסודי, איש קשר לכל מופרעיי העולם, גם קארלוס ביניהם. הגנרל שערק לאמריקה בשנת 1978 פרסם בשנת 1987 ספר בשם 'אופקים אדומים' מתוכו אני מבקש לצטט מה שפרס, רבין, ברק, רמון, ביילין, עוז וחבריהם לא היו מוכנים לשקול - מאורעות אוסלו. היה לנו אז אחד, אלתרמן, אבל ביאליק כבר הקדים אותו שנות דור ב'עיר ההריגה' והאפקט אולי אבד לנצח, כי הפך לספרות שירה.

מהפכה ירוקה

פאצ'פה מתאר את ביקורו המפואר של הנשיא הרומני בלוב של קדאפי. רומניה סייעה, בין השאר, ל'בדואי' (כך כינה אותו 'החבר') ב'מהפכה הירוקה' שהגה, "שיועדה להפוך את מדבריה של לוב לאדמה חקלאית, כפי שהיו בימיה של קרתגו העתיקה, כאשר לוב הייתה אסם חיטה חשוב לאימפריה הרומית" (דף 103). אסמי המזון שהיו שם נכחדו עם הכיבוש הערבי והפכו שממה. תחשבו לרגע, זה העתיד שמצפה גם לרצועת עזה מעבר לפינה. 'הקו הירוק' המפורסם מבטא בצורה מוחשית היכן מסתיימת פעילות יהודית הרסנית ומתחילה פעילות ערבית משקמת. סליחה אם פגעתי בכמה שמאלנים ליברליים על גדר ההפרדה – הפעם זו לא הכוונה שלי.

צ'אושסקו הטיל על פאצ'פה ל'הנדס' עבורו את ערפאת ולגרום לטרוריסט המופרע שיתמתן אפילו למראית עין. כותב הגנרל: "הוא (צ'אושסקו – א.ש.) נעצר לפתע ותפס כפתור במקטורני, אבל הוא לא הסתכל בי כשהוסיף: 'אני צריך להיות המתווך במזרח התיכון. אני צריך להיות המתווך. אתה מסוגל להבין את זה'?". הרודן השתדל והתאמץ בכל הזירות להכתיר את עצמו למתווך בין ישראל וסאדאת ולדחוק את קרטר, הבזוי בעיניו, אל ערימת שקי הבוטנים שלו. פאצ'פה מפעיל לשם כך מרגל מומחה שכבר היה בפנסיה, מקורב לראשי השלטון במצרים נאצר וסאדאת וידידו של ערפאת. זה לא יועיל, אומר לו האיש (גנרל מונטיאנו, מי שהיה ראש חטיבת המזרח התיכון ב-DIE). "מה שהפלשתינים לא צריכים זה ערפאת במשקפיים של חכם שגולשים על קצה אפו כאשר הוא יושב בראש ישיבות ממשלה. טרוריזם הוא סגנון החיים של הפלשתינים. הם רוצים מנהיג צמא-דם וחסר עכבות, שיכול לחסל את אויביהם ברוב עורמה. כשערפאת יחדל לקיים את הדימוי שלו - הוא ייהרג. אבל האח יאסר ערמומי יותר משועל. הוא יודע את כל זה יותר מדי טוב מכדי שישנה כעת את עורו רק מכיוון שהחבר מבקש ממנו לעשות את זה" (דף 88). פאצ'פה מביא עמו 100 דרכונים ריקים, חלקם אמריקנים, מתנתו של הנשיא הרומני לטרור הפלשתיני. האם זה ירכך את ליבו של ערפאת? פאצ'פה מעביר את הדרכונים לידיו של מונטיאנו, שאומר: "ערכם לא יסולא בפז לגבי היחסים בינו לבין באדר-מיינהוף והבריגדות האדומות. יש גם דרכונים אמריקנים? ... אחת משאיפותיו העזות ביותר של ערפאת היא להוציא לפועל מבצע אנטי-ישראלי שהאמריקנים יהיו מעורבים בו... אבל אני לא רואה שום תקווה לרעיון של 'החבר' להפוך את אש"ף לממשלה גולה, זה ריאלי כמו להרקיד מומיה... כמנהיג ממשלה, אפילו אם היא גולה, יהיה על ערפאת לכבד הסכמים בינלאומיים ולקבוע מינימום של חוקים, ובשבילו זה יהיה בגדר התאבדות".

אם עוד יש למי מכם, קוראים נאמנים, אשליות מפוארות במהדורות מהודרות או שמא כמה גרמים מהעשב הזה שמעלה את דמיוננו בעשן ניחוחות נינוחות, מפתה את מרכזי התחושה במוח, ואינכם נרתעים מפני הררי ציניות, מפלי כפירה ואשדות צימאון דמים מתעתע, נמשיך ברשותכם בתיקצור סיכומה של תקופה הרת גורל שבמהלכה הפכו הערבים את קרתגו לשממת מדבר ועתה שואפים לעשות זאת גם בארץ ישראל. קדאפי נטע לעצמו אוהל סולארי במדבר - וזה גם מה שערפאת שואף להקים סמוך לירושלים. אל-אקצה מול האוהל הממוחשב של ערפאת, וכל השאר
מדבר, שום קו ירוק, רק קווים אדומים שנשברים נוטפים דם. רק מהפכה.

'פאריס' ההרוסה

בדרכו לביירות, למפגש עם ערפאת, מספר לנו הגנרל כי הכיר את ביירות במידת מה ותמיד הופתע לראות כיצד היא מתאוששת ומשתקמת במהירות לאחר כל הפצצה, "כשמהבניינים עוד מתאבכות תימרות עשן... ואולם הפעם זה היה שונה. בכל מקום נראו מחסומים, מתרסים, ונקודות בקרה מאוישות על-ידי פדאיין בלתי מגולחים, שלבשו בגדים דמויי מדים ואותה מגבת מסורתית לראשיהם. ברחובות הסתובבו ילדים ופלשתינים שנראו מלוכלכים, החזיקו ברישול רובי-סער קלצ'ניקוב והציקו לעוברים ושבים (דף 90)". פאצ'פה מופתע לנוכח המראות, והסוכן הרומני 'התושב' שנכנס למטוסו מיד עם הנחיתה וברכו, "ברוך בואכם לפאריס ההרוסה", ועתה מלווהו למפגש, יכול להסביר את פשר קבלת הפנים: "זה בגלל ידידינו באש"ף. הרי הם מהפכה, לא ממשלה. הם יכולים להרוס אבל אינם יכולים לשקם. כבר אין לנו שירותי דואר סדירים, החשמל והמים נפסקים ומתחדשים באורח סתמי, ותקנות התעבורה ושוטרים בטלו ועברו מן העולם. החנויות סגורות יותר משהן פתוחות מאז שהחלו ידידינו לקחת לעצמם כל מה שהם רוצים"(שם). בפגישה עם ערפאת דוחק שליחו של 'החבר' בערפאת ומבקש ממנו תשובה ברורה באשר לאסטרטגיה שאותה מתווה לו הרודן החותר בנחישות לעבר פרס נובל לשלום. הטרוריסט מגיב בחום: "עד אשר נוכל לעקור את הציונות מפלשתין תמיד נהיה בגלות. את זה תאמרו לאחי". ובהמשך (דף 95) הוא מסביר: "לעולם לא אתפשר... אני לא יכול ואני לא מוכן. אני מהפכן. הקדשתי את כל חיי לעניין הפלשתיני ולהשמדתה של ישראל ואני לא אסכים לשום דבר המכיר בישראל כמדינה. לעולם לא...". איש מהנוכחים לא חושב שצ'אושסקו מתרגש או יתקומם בעתיד כלשהו בשל רצונם המובהק של הפלשתינים להשמיד את הציונות ומדינת ישראל ויהודייה. למעשה, החבר הרומני עוזר לטרוריסט לעשות זאת. אבל התנאי שלו (ממש צדיק רומני) הוא חד-משמעי – רק אחרי פרס נובל שלי. לסיכום אומר ערפאת: "אנו יודעים שהאח צ'אושסקו אינו רוצה פשרה. אנו יודעים מה הם רגשותיו האמיתיים כלפי ישראל. אנו יודעים כי הוא מרחיק את כל היהודים מתפקידים רגישים בממשל. אנו יודעים שהוא רוצה רק לתת לנו משהו לתצרוכת פומבית, משהו שיצליח להטות את קרטר בכיוון שלנו. אבל פשוט איננו יכולים להפוך את המהפכה שלנו לביורוקרטיה".

מרכז החלל

לסיכום הרשימה אביא את רשמיו של גנרל פאצ'פה מביקורו של החבר ואשתו במרכז החלל של נאסא. "ד"ר סיגורד סיוברג, סגן המנהל של המפעל העצום, קידם את פני האורחים והציג את המדריך שלנו, האסטרונאוט ג'ון יאנג, באומרו כי יאנג יצא לארבע טיסות חלל בחלליות מסוג ג'מיני ואפולו, ונחת פעמיים על הירח. יאנג היה מנומס אך ענייני. כשהסביר כי במרכז מועסקים יותר מ-3000 מהנדסים, מדענים, מתמטיקאים, מדריכי טיסה וכמובן אסטרונאוטים, לחש צ'אושסקו לאוזני בנימה של סיפוק: 'אצלנו עובדים יותר בתעשיית הנעליים שלנו, נכון?'".

נכון. אני קוטע את ההמשך כדי לתאר את מחשבותיי בנקודה זו ממש. אנחנו צפים במרכז החלל והצלחתי להביא את ערפאת למפגש המתוקשר ולהחליפו ב'חבר'. מה, לדעתכם, היה לוחש לאבו-ג'יהאד או אבו מאזן או אבו-חרא שלצדו? אי-אי-אי, אצלנו עובדים יותר בתעשיית הקברים ליהודים, נכון?

נכון. בתי החרושת הפלשתינים ממשיכים לייצר מוות ליהודים.