סקופ בינלאומי: האם בקרוב נראה ראשי ממשלות בישראל (זה המכהן וה'לשעבר') משחיזים סכינים: למי יהיה אף מלפפון ולמי אף בננה או מיקרופון? זאת, על-פי ספרו החדש העומד לצאת בקרוב של אמן קומיקס החפצים חנוך פיבן.
הוא כבר הנציח בסגנון זה כמה מנשיאי ארה"ב בספר שזכה להצלחה רבה בארה"ב. עכשיו נותר לנו רק לחכות לסלט שיעשה מפניהם של ראשי הממשלה הישראלים. כדי לתת לנו מושג שמענו את פיבן בפסטיבל אנימקס בסינמטק וראינו את דרך עבודתו. אבל קודם כמה מילים על פסטיבל אנימקס הבינלאומי שמתרחש כל שנה וכבר הפך למסורת בשנתו ה-17: יש בו סרטי אנימציה קצרים וארוכים מכל העולם, לילדים ולמבוגרים, סדנאות קומיקס ואנימציה, הרצאות והדגמות של הקומיקסאים והאנימטורים המובילים בארץ ובעולם. השנה, עמוס אלנבוגן היה יקיר אנימיקס 17.
אמן החפצים הבינלאומי חנוך פיבן, אמן החפצים הבינלאומי, כבש את העולם בזכות סגנונו הייחודי, המאופיין ביצירת איורים באמצעות שלל חפצים, חומרים, ירקות ופירות ומרכיבים מפתיעים. פיבן, בוגר אקדמיה יוקרתית לעיצוב בניו-יורק, פירסם את איוריו בשורה של מגזינים מכובדים בעולם (טיים, ניוז וויק, רולינג סטונז), מודעות, אפליקציות ל-IPAD. בישראל התפרסם בעיקר בזכות עבודותיו במוסף ״
הארץ״, ולאחרונה כיכב בסדרה בטלוויזיה החינוכית ״סדנה עם פיבן״. הייחוד של סגנון היצירה שלו הפך את פיבן לאמן מבוקש בארץ ובחו"ל בהנחיית סדנאות לקרוב לבבות בין קבוצות במחלוקת, ביו ישראלים ופלשתינים, דתיים וחילוניים ועוד.
למרבה האירוניה, פיבן, שלא התקבל לבצלאל, הצטיין בבי"ס לאמנות ויזואלית בניו-יורק, לשם נסע ללמוד בשנות ה-80, ואף זכה למדליית זהב (1994): הוא הישראלי הראשון שזכה בפרס איגוד המאיירים בארה"ב.
כיצד הגיע לעולם הקריקטורה פיבן, שהגיע בגיל 11 מאורגוואי, הוא נמוך קומה ולא כל כך הסתדר בחברה. הוא היה יושב בצד וצוחק על כולם. "קל יותר לאדם כזה לכעוס על החברה", הוא מסביר. למרות שצייר לא רע, הוא לא היה מרוצה מרמת האיור שלו וחיפש דרך אחרת. בגיל 26 עזב את המחלקה לאילוסטרציה בביה"ס בניו-יורק ועבר לעיצוב גרפי, שם הרגיש יותר בטוח, ונרגע קצת.
מאמין במינימליזם לדעתו, צריך לתת כמה שפחות פרטים כדי שהצופה ישלים את החסר בדמיונו. יש למצוא את הקו האופייני לדמות, והוא עושה זאת בעזרת חפצים, מגזרות נייר, ירקות ופירות, מברשות שונות- בעיקר לשיער. הוא משתמש הרבה בנקניק בלוני ליצירת הפנים, בעיקר כדי לאפיין אנשים "נפוחים".
זה אולי נראה קל, אבל לעיתים לוקח לו יותר משבוע לעשות מחקר על הדמות, לרשום סקיצות, למצוא את החפץ המתאים לדמות, וגם אז העורך האמנותי יכול להעיר ולבקש תיקון. אגב, פיבן מעריך את עבודת העורך האמנותי שנותן כיוון וביקורת בונה, ומצטער שאין תפקיד כזה בארץ.
"הרבה קורה גם במקרה. זה תהליך. אני משחק עם הדברים, מזיז את המסמרים המשמשים כזקן לדמות, מוצא את הזווית הנכונה". כך צייר את
ברברה סטרייסנד כשמיקרופון משמש לה אף. את משה רבנו צייר עם מצות וגפילטע פיש, את קים יונג-און נשיא
קוריאה הצפונית אפיין עם שני טילים כשני עיניו. את זקנו של ג'רי גרסיה עשה מג'וינטים אמיתיים. את שמו יצרו בעיתון עם גרס, "אח"כ כולם במערכת התמסטלו"...ועוד יד הדמיון שלו נטויה.
גרעיני שלום ספרו על 12 נשיאים בארה"ב זכה להצלחה גם מצד אנשי חינוך שהשתמשו בו כדי ללמד את ההיסטוריה שלהם. "עולם המגזינים הולך ונעלם וחיפשתי מקורות פרנסה נוספים. אפליקציית 'כל אחד יכול' שייצרתי נגישה לילדים: אין צורך לדעת לצייר. אין הוצאות. ביצירת דיוקן עצמי אדם לומד רבות על עצמו, ממקום חדש, בלי שיפוטיות, בהומור, בדרך אינטואיטיבית. החפצים מרככים את האווירה. התחילו להזמין אותי לכל מיני סדנאות בארץ ובעולם. לחולי סרטן, לקבוצות פלשתינים וישראלים. הזמינו אותי לבולגריה לכנס של 350 מורים מכל העולם. אני חבר בארגון "seeds of peace.
שנסונים צרפתיים לקהל ישראלי אירוע מעניין אחר שמשך קהל רב היה מופע שנסונים צרפתיים עם הזמר
בני פורת ונגנים, ביניהם בנו, סיוון פורת, על הקלידים, המתופף האמן רמי שולר ודודו שליטא, על האקורדיון, שערך גם את קטעי האנימציה ברקע.
השנסונים הצרפתיים הם ז'אנר מוכר בארצנו וכבר מחובר עמוק לתרבות הישראלית. השנסונים זכו לתרגומים רבים לעברית ולביצועים רבים (
יוסי בנאי, הגששים,
ישראל גוריון, הלהקות הצבאיות ועוד רבים). זה היה קונצרט בימתי, עם השחקן, זמר (פרנקופון אמיתי), בני פורת שמבצע שנסונים שנים רבות. לב התוכנית היו שירי ז'אק ברל בתוספת מחווה לכמה מהענקים הצרפתיים: ברסאנס, ז'ילבר בקו ושרל אזנבור. בין השירים (מושרים בעברית ובצרפתית) ״אהבה בת 20״, ״תחת שמי פאריס״, ״עלי שלכת״, ״נטלי״, ״שתי גיטרות״, ״הבורגנים״, ועוד. בין השירים היו גם סיפורים אישיים, וסיפורו הטרגי של בני פורת שאיבד את בנו החייל בתאונת דרכים. לאחר שהופיע בתוכנית יחיד אותה הקדיש לבנו ועודד את קהל הצעירים להיזהר ולחשוב על הריק שהם מותירים לאחר מותם המיותר, גם הצבא אימץ את תוכניתו והזמין אותו להופיע לפני חיילים.
אז מי אמר שקומיקס הוא רק לילדים? זוהי דרך להביע רעיונות רדיקלים בצורה "רכה" יותר, שלא תעורר התנגדות מידית. לצערנו, גם דרך זו לעיתים מעוררת מהומות, דוגמת מקרה עיתון הקומיקס "צ'ארלי הבדו". תלוי עד כמה מושחז העט. גם בכך יש להיזהר.
