בחירתה של אנגלה מרקל לכהונה רביעית כקנצלר גרמניה אמורה הייתה להיות סיום הולם לשנה בה אירופה הצליחה להתמודד טוב מן הצפוי עם הפופוליזם. במקום זאת, מנתח ניו-יורק טיימס, קיבלנו הוכחה לכך שחוסר שביעות הרצון ממדיניות הקונצנזוס רחוק מלהיעלם. מרקל אכן נבחרה, אך ברוב קטן בהרבה מכפי שהיה לה, ולצד כמעט 13% מהקולות שניתנו למפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD).
הימין הקיצוני שבר השנה מחסומים משמעותיים ברחבי היבשת, כאשר מארין לה-פן הגיעה לסיבוב השני והמכריע בבחירות לנשיאות צרפת, ו-AfD מכניסה כמעט 90 צירים לבונדסטג לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. הישגיה של מפלגה זו ישפיעו לא רק על התנהלותה של מרקל, המנהיגה בפועל של
האיחוד האירופי, אלא גם על זו של הגוש כולו – צופה העיתון. כי זאת יש לזכור: גם בהולנד רשם הימין (מפלגת החרות) הישגים נאים, וסקרים מלמדים על מצב דומה באוסטריה (גם כאן – מפלגת החרות, העשויה להיכנס לממשלה אחרי הבחירות בחודש הבא).
הימין הקיצוני חייב להיות כל העת במחשבותיהם של מנהיגי אירופה, אם הם רוצים למנוע מפולות גרועות יותר בעתיד. מרקל והנשיא
עמנואל מקרון עתידים לגלות, כי האופוזיציה הימנית תקשה עליהם להעלות רעיונות שירסנו אותה. מקרון עצמו הזהיר, כי כישלון בביצוע רפורמות באיחוד האירופי, בהידוק הפיקוח על הגבולות ובתיפקודו של האירו, צפוי להגביר את כוחו של הימין.
הגלובליזציה, הביורוקרטיה של האיחוד האירופי וחוסר היכולת להגן על הגבולות ולהבטיח פריחה כלכלית בכל מדינות האיחוד – כל אלו הובילו ללאומנות גוברת, לרגישות בנושא הזהות הלאומית ולאיסלאמופוביה. התוצאה היא מערכות פוליטיות שבירות יותר במדינות החברות באיחוד, במיוחד באלו שבהן השמאל והמרכז איבדו תמיכה בצורה משמעותית – מערכות להן יהיה קשה יותר לשווק את הרפורמות הדרושות באיחוד.
למרקל יש משימה קשה במיוחד. היא צריכה לשמור על השורות באיחוד האירופי ועל הברית הטרנס-אטלנטית, תוך התמודדות עם נשיא אמריקני בלתי צפוי – ולעשות זאת תוך שמירת הברית עם מקרון, לייצב את ספרד ואיטליה הרעועות ולטפל בהתנגדויות של צ'כיה, הונגריה, פולין וסלובקיה. קיימת גם הסכנה שמרקל תיאלץ להתמקד יותר מבעבר בבעיות פנים, כאשר עליה לתפקד במסגרת של קואליציה חדשה ופחות יציבה: לא עוד הסוציאל-דמוקרטים הוותיקים ובעלי הנטייה הידידותית כלפי מקרון, אלא הירוקים והליברלים החופשיים שהם השותפים היחידים הבאים בחשבון.
תחום אחד בו יהיה קשה יותר: הגברת האינטגרציה הפיננסית באיחוד האירופי, אותה מבקש מקרון לקדם – אך לה מתנגדים הליברלים החופשיים. מקרון היה רוצה להגיע למצב בו לכל מדינות גוש האירו יהיה תקציב אחד, אבל זה לא יקרה כעת. מרקל לא תוכל להעניק לו תמיכה של ממש עד שתרכיב את ממשלתה החדשה – יש לה שלושה חודשים לעשות זאת – וגם לאחר מכן תמיכתה תהיה מוגבלת. יהיה לה קל יותר לתמוך בהגברת הפיקוח על גבולות האיחוד ובהפיכת קרן החילוץ הנוכחית של גוש האירו למשהו דמוי קרן המטבע הבינלאומית, בתנאי שלא יידרשו השקעות נוספות מצידה של גרמניה – צופים המומחים איתם שוחח ניו-יורק טיימס.
למרקל עלולות להיות בעיות גם עם מפלגת-האחות שלה, באיחוד הנוצרי-סוציאלי שמרכזו בבוואריה, ואשר איבדה 10% מכוחה – בעיקר ל-AfD בשנה הבאה יתקיימו בגרמניה בחירות איזוריות, והמפלגה תנסה לדחוף את מרקל לעבר הימין בנושאי ביטחון והגירה. מרקל נעה בארבע השנים האחרונות לעבר המרכז – בסוגיות האירו, ההגירה ונישואין חד-מיניים – כדי להבטיח שלא תפסיד לקואליציה הנוטה שמאלה וכך אכן נשארה בשלטון.
הקואליציה הצפויה של מרקל תהיה בלתי פופולריות במזרח גרמניה, שם AfD היא כבר המפלגה השנייה בגודלה. היא גם צפויה להיות בלתי יציבה, לנוכח המתיחויות בתוך מפלגתה של מרקל עצמה. אבל זהו המצב בחלק ניכר מאירופה, וגרמניה פשוט מיישרת קו עם המציאות החדשה.
