לפני קצת יותר מעשור, כאשר המו"ל
שלמה בן צבי תכנן הוצאה לאור של
עיתון יומי חינמי שיחולק ברכבות, באוטובוסים וברחובות, צצה השאלה איזה שם יינתן לעיתון החדש. מתוך שלל השמות האפשריים נראה היה, כי טוב יהיה להישען על שם ידוע, למשל, USA TODAY שממנו נגזר כחיקוי השם
ישראל היום. אלא כדי שהעיתון ידווח לקוראיו מה שהתרחש בישראל עד סמוך להופעה בבוקר, צריך היה להתגבר על בעיה טכנית. בלוח הזמנים המוצע היו עורכי העיתון נאלצים לעבוד מחצות הלילה עד השעות הקרובות לשחר, כפי שהיה מקובל לפני שנים רבות ב
מעריב וב
ידיעות אחרונות. שעת הופעה כזו הייתה מעניקה לעיתון החדש יתרון, כי כל העיתונים שהיו קיימים באותה עת דיווחו על אירועים שהתרחשו ביום הקודם.
משיקולים כלכליים הוחלט בסופו של דבר לתאם את שעת ההופעה של החינמון למועד הקיים אצל כל המתחרים. התוצאה: השם שנבחר שוב לא התאים למציאות, כיוון שישראל היום דיווח גם הוא על אירועי האתמול ולפחות מן הטעם הזה ראוי היה לקרוא לעיתון "ישראל אתמול". באותם ימים המו"ל בן-צבי לא היה יכול לממן בעצמו את החינמון ולכן הסכים להצעה החברית של
בנימין נתניהו לחבור לאיל ההימורים
שלדון אדלסון. ואכן העסקה המשולבת יצאה לדרך, אלא שהשותפות לא החזיקה מעמד בגלל "אי הבנות כספיות" ובן-צבי נפרד מאדלסון והותיר בידי המיליארדר האמריקני את השליטה הבלעדית בצעצוע החדש.
לימים הסתבר כי אדלסון הזרים מהמעיין המתגבר של הונו לעורקיו של ישראל היום מאות מיליוני שקלים כדי שיצליח להתחרות בידיעות אחרונות שהוגדר עד אז בתואר 'העיתון של המדינה'. למרבה הפלא, כעבר עשור עברה תפוצת ישראל היום את תפוצת ידיעות אחרונות, למרות העובדה שהעיתון המשיך לדווח על אירועי האתמול מתוך נקודת ראות שתפקידו העיקרי הוא להאדיר ולרומם את מעמדו של נתניהו. כיום כבר ברור כי שטיפת המוח החינמית הזו הועילה. והמסר נקלט בתודעת הציבור הרחב.
שלמה בן-צבי שהתכוון להכניס שינויים דרמטיים בשוק העיתונות המודפסת בישראל, ירד מן הארץ לאחר שנכווה, ונדד לארה"ב שם אינו עוסק בעיתונות וישראל היום ממשיך להמריא. כנראה שכוח המשיכה החינמי פועל על הקוראים במשיכה מופלאה.
שלדון אדלסון אינו אדם צעיר. לא מכבר מלאו לו 84 שנים והוא מתקשה בהליכה. בחודש מארס 2017 העריך אותו כתב העת "פורבס" במקום ה-19 בין עשירי העולם, עם הון אישי של 31.4 מיליארד דולר. מנקודת הראות הכלכלית ההשקעה שלו בישראל היום יכולה להיחשב זניחה, אך השאלה האמתית אינה כלכלית. עם החלפת
עמוס רגב העורך הראשי הוותיק של החינמון בעורך חדש,
בועז ביסמוט, חל מהפך בגישה העקרונית של ישראל היום ונתניהו כבר איננו בן הטיפוחים המועדף של אדלסון. החינמון הזה הפך לעיתון ככל העיתונים עם נטייה אידיאולוגית ימינה, אך איננו מחדש תוכן משמעותי ועדיין לא הצליח להיות כתב עת משפיע הנותן את הטון בעולם התקשורת ובחצר הפוליטית.
מעניין מה יהיה גורלו של החינמון אחרי ששלדון אדלסון ילך לעולמו - ואנו מאחלים לו אישית עד 120. האם יורשיו שלגבי מיהותם קיימים ניחושים רבים, אך איש אינו יודע בוודאות מיהם, ימשיכו את קיום העיתון בנתיב החינמי, או שיחליטו להתמקד בעסקים יצרני הכנסה מכובדת ולא בתעשיית הפסדים.