עמית (שם בדוי) הוא מנכ"ל של בית תוכנה לעיבוד משכורות, בפתח תקוה. באחד הימים הסגריריים של דצמבר 2015 התקשר אליו אחד מלקוחותיו ובקול היסטרי שיתף אותו כי אל העסק שבבעלותו הגיע לפני שעה קלה פקח של מִנהל הסדרה ואכיפה, שתפקידו לפקח על יישום חוקי העבודה בכל מקומות התעסוקה בישראל.
"אתה הרי קפדן גדול", ניסה להרגיע אותו עמית, "אז על מה ההיסטריה?"
"נכון", ענה הלקוח, "אבל אתה לא תאמין לאן הם הגיעו - לסיפור של פחות מחצי שקל!"
בביקורת אקראית של הפקח התגלה שבמשכורת של אחד העובדים במקום לא בוצעו הפרשות לפנסיה על סכום, כך לדברי בעל העסק, של 2.5 שקלים. "כלומר מדובר בתשלום של כמה עשרות אגורות, שהיה צריך לשלם המעסיק לטובת העובד שלו", מדגיש עמית וממשיך: "כפועל יוצא מתגלית מרעישה זו הודיע הפקח ללקוח שלי שהוא עומד להגיש נגדו תלונה, בגין פגיעה בזכויות המוגנות בחוק של העובד שלו. אבל שלא תעז לכתוב בכתבה שלך את שמי או את שמו של הלקוח שלי. ממש לא מתאים לנו להתגרות במִנהל הסדרה ואכיפה ולהיהפך למטרת דמות בכוונות הירי שלהם".
למרות הקטנוניות שבהגשת תלונה על עושק של 30 אגורות, אין ספק שאותו פקח ראוי דווקא לתשבחות: דין פרוטה כדין מאה, ואם יש גוף ממשלתי שדואג שמעסיקים לא יתפתו לגזול את העובדים שלהם - אין דבר נשגב מזה.
אלא שבתקופה בה פקחנו החרוץ נלחם על כל אגורה ואגורה שמגיעה לשכיר באחד העסקים הפרטיים במדינה, פעל במשרדו - משרד הכלכלה - בשקט, בהיחבא ומתחת לרדאר הציבורי, פס ייצור של עושק עובדי מדינה, המועסקים כמפקחים בתנאים מיוחדים באגף להכשרה מקצועית.
התנסחנו במשפט הקודם בלשון עבר, לא בגלל שהבעיה הייתה ואיננה עוד, אלא משום שהאגף להכשרה מקצועית עבר לפני מספר חודשים למשרד העבודה והרווחה. הבעיה עצמה - חיה, נושכת ובועטת. נושכת ונוגסת במשכורות אותם עובדים ובועטת בזכויות שלהם.
לא רק האגף להכשרה מקצועית עבר דירה. בעקבות החלטת הממשלה מיולי 2016 הועברו אל משרד הרווחה והשירותים החברתיים כל הסמכויות בנושאי התעסוקה ממשרד הכלכלה והתעשיה - לרבות הפיקוח על אכיפת חוקי העבודה - ומאז שמו המלא: משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.
סימי גפני (66) היא מפקחת מזה 22 שנה על קורסים להכשרת מטפלות במגזר הלא-יהודי, במסגרת האגף להכשרה מקצועית. בימים אלה היא עומדת לתבוע את משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים על שורה שלמה של "מרכיבי עושק וגזל במשכורות שלה", כפי שמגדירה זאת עורכת הדין שלה ד"ר לינדה עפרוני, "בין במה שניתן לה ובעיקר במה שלא ניתן לה".
את החוזה הראשון שלה חתמה גפני עם נציבות שירות המדינה בדצמבר 1995. מי שחתם על חוזה זה בסמוך לחתימתה של העובדת החדשה היה
שמואל זיסקינד, אז ממונה על מִנהל הסגל הבכיר בנציבות ומי שלימים יתמנה לתפקיד סגן נציב שירות המדינה. היה זה חוזה זמני. מאז ועד היום החוזים שלה עם אותו משרד הם תקופתיים ומתחדשים אוטומטית, בתדירות של אחת לשנה, בערך.
הגם שהחוזה שלה מגדיר את סוג העסקתהּ בתנאים "בלתי מקובלים", הרי שסעיף אחר קובע שהיא תועסק "בהתאם למקובל בשירות המדינה". ובסעיף נוסף מצוין שחוזה מיוחד זה כפוף לפִסקה 16.413 לכללי תקשי"ר (קובץ הוראות וכללים של נציבות שירות המדינה, המפרט את זכויותיהם וחובותיהם של עובדי המדינה). הפסקה הנ"ל בתקשי"ר מדברת, בין היתר, על אי-זכות של עובד במעמד מיוחד לגמלאות; אלא שבכל הקשור לזכויות סוציאליות אחרות - דינו כדין עובד מדינה.
"מאז שהתחלתי לעבוד ועד עצם היום הזה המדינה לא הפרישה לי כספים לפנסיה", אומרת גפני. "לא לי, ולא לשאר 13 חבריי וחברותיי באגף להכשרה מקצועית, שעובדים כמפקחים במעמד מיוחד".
זה נשמע קצת לא אמין, אמרתי לה. הרי בתחילת 2008 פורסם צו הרחבה לפנסיה, שמחייב את המעסיקים להפריש כספי פנסיה לכלל העובדים במשק (גם לאלה שלא הייתה חובה להפריש להם עד לאותה עת. צו ההרחבה, אגב, כולל גם
עובדים זרים).
"אולי זה נשמע לא אמין, אבל זו המציאות", היא ענתה בטון דיבור לא צפוי: שליו על גבול האפאטיות. "המדינה התעלמה מהחובה החוקית שלה להסדיר פנסיה, לסדרה שלמה של עובדים באגף להכשרה מקצועית".
"רק באמצע שנת 2015", ממשיכה גפני, "כנראה בגלל לחץ של הנציבות, שהבינה שנעשה פה מעשה לא-חוקי, אגף משאבי אנוש במשרד הכלכלה התחיל לדבר איתנו על כספי הפנסיה שלנו. אלא שבגילי אז, 64, שום קרן פנסיה לא אִפשרה לי להשתלב באחד ממסלולי הפנסיה. כך שנאלצתי לפתוח קופת גמל. לי אישית הייתה פנסיה ממקום עבודתי הקודם. אם היו מפרישים לי לפנסיה החל משנת 2008 היה נשמר לי רצף זכויות. קופת הגמל שנפתחה לי ב-15' פגעה פגיעה ממשית בביטחון הכלכלי העתידי שלי".
ומה קורה עם הפרשות הכספים שהיו אמורים להפריש לך על-פי חוק משנת 2008 ועד לשנת 2015, השנה בה המדינה פתחה לך קופת גמל? "את השאלה הזו גם אני וגם חברותיי וחבריי, שנמצאים באותה משבצת של חוזים מיוחדים באגף, שואלים".
ואכן משיחות שניהלתי עם קולגות של גפני באגף להכשרה מקצועית מתברר שגם רפי יפת (70) מפקח ארצי להכשרת עובדי מלון; מלכה כוכבי (70) מפקחת ארצית להכשרת ללימוד צורפות, עיצוב פנים וצילום; ורותי נוב (80) שסיימה את עבודתה כמפקחת ארצית להכשרת מטפלות אך לפני מספר חודשים - כל אלה אכן יושבים, מבחינת החוזים שלהם, באותה תבנית ממש בה יושבת גם סימי גפני: הן בהיותם חתומים על חוזים מיוחדים, הן בחידוש החוזים אחת לתקופה והן בזהות של מרכיבי השכר, הזכויות הסוציאליות והיקף המשרה.
כל עמיתיה מחזיקים בידיהם את הדגלים המרכזיים, המתנופפים גם מעל סיפורה של גפני. ומעל כולם בולט הדגל השחור - דגל הפנסיה. גם לחבריה של גפני באגף להכשרה מקצועית לא הפרישה המדינה מעולם דמי פנסיה; גם לאחר שחוקק ב-2008 חוק שמחייב כל מעסיק לעשות כך עם העובדים שלו. וגם כשב-2015 פתחה להם המדינה קופת גמל, כחלופה לפנסיה - דבר שלא התאפשר להם, בגלל גילם באותה עת - המדינה מעולם לא פיצתה אותם בגין אי-הפרשת דמי פנסיה עבור השנים 2008-2015. מדבריהם אני למד כי לא פחות מ-14 מפקחים בעלי סיפור זהה, נמצאים כיום באגף להכשרה מקצועית; זאת בנוסף לעוד חמישה מהם, שכבר פרשו לגמלאות.
חלפו שנתיים ימים מאז המדינה החלה להפריש להם עבור קופות גמל. בחודש מאי השנה, זימנה הלשכה המשפטית של משרד הכלכלה את המפקחים הללו לבניין ג'נרי בקריית הממשלה בירושלים, כדי שיחתמו על מסמך שכותרתו 'כתב ויתור'; זאת כדי שיתאפשר להם לקבל כספים, בגין אי-הפרשת כספי הפנסיה מהשנים 2008-2015.
בכתב הוויתור נכתב, בין היתר, כי העובד החותם על מסמך זה "מבקש מהמשרד (הממשלתי) שלא להפקיד את חלקו בקופת הגמל, אלא להעביר לי את התשלום בדיעבד כמענק".
שני סעיפים לאחר מכן נכתב: "הנני מוותר ויתור מוחלט וסופי על כל טענותיי בקשר להפרשת כספי הפנסיה ע"י המדינה ואין ולא תהיה לי בעתיד כל דרישה ו/או תביעה מסוג כלשהו בנושא זה".
גפני ויפת מדווחים שכל המפקחים שזומנו וקראו את סעיפי כתב הוויתור קמו ועזבו בהפגנתיות את המקום. איש מחבורת המפקחים לא חתם על כתב ויתור זה. על עצם הדרישה של המדינה מהעובדים לחתום על כתב ויתור כתנאי לקבלת כספי פיצוי, על מה שלא שולם להם במשך שבע שנים למרות הוראות החוק, אומרת עו"ד עפרוני את המשפטים החריפים הבאים: "ברגע שמגיע לעובד זכויות מתוקף חוק, הן מגיעות לו אוטומטית. מי שמבקש מעובד שלו לחתום על כתב ויתור, בסיטואציה שכזו, הוא גנב בפוטנציה. במקרה שלנו, צו ההרחבה של הפנסיה הופר ברגל גסה ע"י מי שאמור לפקח על קיום החוק הזה. זו מציאות מדהימה ומחוצפת של גם רצחת וגם ירשת. ראשית, הם לא שילמו, למרות שהיו מחויבים לעשות זאת; בהמשך הם גם קבעו כמה כסף הם ישלמו כפיצוי על כך, וכקינוח הם גם דרשו מאלה שגזלו מהם את כספי הזִקנה שלהם, שלא יעזו לתבוע אותם בעתיד.
"ולמה ההתעקשות שלהם על כתב הוויתור? כנראה שהם יודעים טוב יותר מהעובדים שבנושא זה, כמו גם בנושאים אחרים, הם נהגו איתם שלא ביושר ושלא על-פי הוראות הדין. זו ממש התנהגות של גנב, שהכובע בוער לו על הראש. הגרוע והלא-ישר מקרב המעסיקים במגזר הפרטי, יכול היה ללמוד מהם איך להיות עבריין".
האם המדינה לא ספרה את המפקחים באגף להכשרה מקצועית רק בזכויות הפנסיה שלהם? לא כך התמונה שעולה מעדויות המפקחים.
גפני: "מאז שהתחלתי לעבוד באגף ועד עצם היום הזה לא קיבלתי מעולם דמי הבראה, למרות שזו זכות שמוקנית לכל עובד בחוק. לי כעובדת מדינה יש גם הטבות שאני אמורה לקבל אותם מכוח כללי תקשי"ר, כמו דמי ביגוד ורישום צבירת ימי מחלה לשם פדיונם בעת הפרישה. גם מרכיבי שכר אלה מעולם לא היו בתלוש המשכורת שלי. לאחר 22 שנות עבודה אני מרוויחה 7,000 שקל, כך שכספים אלה משמעותיים ביותר עבורי".
גפני לא לבד. משיחות שלי עם חבריה לאגף, שאף הם חתומים על חוזים מיוחדים - המפקחים רפי יפת, מלכה כוכבי, רותי נוב ועוד מפקח שסירב לפרסום שמו - עולה שמרכיבי שכר אלה, שמצטרפים לסכום לא מבוטל, לא נמצאים וגם מעולם לא היו בתלושי השכר שלהם.
מדוע לא לחמתם על הזכויות המגיעות לכם לפי חוק במשך כל אותן שנים? גפני: "כי פחדנו. כלומר, במשך השנים הרבה מאיתנו העלו את הנושאים האלה מול הממונים עלינו. עשינו את זה בעדינות, כמי שהולכים על ביצים. כי פחדנו לשבור את מטה לחמנו. אתה צריך להבין שרבים מאוד מאיתנו לא יכלו היו לגמור את החודש ללא המשכורת הזו; משכורת עלובה, אמנם, אבל טובה מלא-כלום. לא סתם פחדנו. הרבה מאלה שדיברנו איתם רמזו לנו שעדיף לנו שנשתוק, כי מהמלחמה הזו לא נרוויח דבר - רק נפסיד".
מי רמז-אמר לכם את זה? "כל מיני גורמים שדווקא רצו את טובתנו ולכן לא אומר את שמותיהם. הם רצו לרסן אותנו שלא נאבד את כל עולמנו".
על כך מוסיפה חברתה לאגף, מלכה כוכבי: "גם שולי אייל, מנהל האגף שלנו, אמר לי אישית, שכדאי לתבוע רק בתום העבודה במשרד".
אבל לא רק מנהלים במשרד ריסנו אותם. לפני כעשור, כשחוק הרחבת הפנסיה חוקק, הלך רפי יפת, בשם קבוצת מפקחים, לייעוץ אצל עורך דין שעוסק בתחום דיני העבודה. "הוא אמר לי בצורה הכי ברורה: 'אם אתם רוצים אעזור לכם לתבוע את המדינה ותקבלו פנסיה, כי החוק לצדכם, אבל אני מזהיר אתכם: כבר היה לי מקרה כזה שייצגתי מישהו שזכה ומיד אחר-כך הוא פוטר. לכן אני ממליץ לך שאת התביעה תנהלו לאחר סיום עבודתם או כשתתקרבו למועד זה'".
חוות דעת זו כמו גם אמירות שנאמרו להם, לדבריהם, כי ביציאה לקרב משפטי הם יכרתו את הענף התעסוקתי עליו הם בקושי יושבים, הורידו, אפוא, את גובה להבות תשוקת המאבק. ולמרות זאת חלק מהמפקחים הטריד אחת לכמה זמן, בזהירות ובמידתיות, גורמים במערכת על-ידי מיילים מציקים וחופרים. דוגמה לסוג זה של הטרדה, אגב הליכה על קצות האצבעות, מספקת גפני.
ביולי 2016 היא שלחה ליוני אבוחצירה, יו"ר ועד העובדים הארצי של משרד הכלכלה, דואר אלקטרוני ובו שאלה אותו מה קורה עם התקציב לביגוד למפקחים שבחוזים המיוחדים. על כך כתב לה בתשובה אבוחצירה: "הסכם הביגוד הוא עבור עובדי המדינה שבתקן".
גפני הריצה לו שאלה במייל חוזר: "ומה קורה לגבי דמי הבראה?"
כמה שעות לאחר מכן השיב לה יו"ר ועד העובדים הארצי: "כנ"ל".
אבוחצירה בתגובה: "פניתי עם השאלות של סימי להנהלת המשרד ובהנהלה ענו לי שמדובר בעובדים עם חוזים מיוחדים ולכן הם לא זכאים לבקשות שהיא העלתה".
התשובה שקיבל אבוחצירה, לדבריו, מהנהלת המשרד קצת תמוהה. בשנת 2009 תבע מיכאל וייס, מפקח בחוזה מיוחד ב'מכון להכשרה בטכנולוגיה ומדע' (מה"ט), את משרד התמ"ת (גִלגולו הקודם של משרד הכלכלה). בין תביעותיו היה גם סעיף אי-תשלום דמי הבראה וקצובת ביגוד, כמקובל בקרב עובדי המדינה.
בית-הדין לעבודה בתל אביב, בראשותו של נשיא ההרכב השופט דורי ספיבק, כתב בפסק דינו באוגוסט 2012 כי "על אף האמור (שהתובע הוא בעל חוזה מיוחד ולא עובד מדינה מן השורה; ד"ח) אנו מקבלים את התביעה בנוגע לשני רכיבי התביעה הכספיים: דמי הבראה וביגוד".
האם ייתכן שהלשכה המשפטית של משרד הכלכלה לא מכירה פסק דין רלוונטי - שניתן נגד אותו משרד ממש(!) - ארבע שנים לפני ההתכתבות של גפני עם אבוחצירה?
משרד הכלכלה והתעשיה וכן משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים התעלמו מפנייה שלנו לבקשת תגובה. במקום זאת שלח כמה ימים לפני ראש השנה
משה כץ, ממונה פיקוח מקצועי פדגוגי במשרד העבודה, מיילים למפקחים בחוזה מיוחד באגף להכשרה מקצועית, בהם הוא בישר להם כי הסטאטוס שלהם עומד להשתנות ומעתה הם ייחשבו לעובדי מדינה לכל דבר ועניין.
למעלה מ-20 שנה מבקשים גפני וחבריה לקבל תקן של עובד מדינה, אך בכל פעם משיבים את פניהם ריקם; כולל בכירים במשרד.
"לפני כעשור", משחזרת גפני, "פניתי אישית אל משה לביאן, ששימש באותה עת כסמנכ"ל משאבי אנוש במשרד התמ"ת. אלא שגם תשובתו הייתה מאכזבת. 'אין לי תקן עבורך', כך הוא ענה לי".
ריח הכתבה המתבשלת רק עלה באפם וב-11 בספטמבר, שיגר כץ דוא"ל למפקחים, בו נכתב, בין היתר: "לאחר 'חבלי לידה' לא קלים (...) הצלחנו להפוך את העסקתך, מהסכם מתחדש שחוקיותו הוטלה בספק, למעמד של עובד/ת מדינה (...) בהזדמנות זו אני מבקש להביע את הערכתי לסבלנות ולסובלנות שגילית עד שהגענו הלום".
איך סטאטוס חדש זה של 'עובד מדינה' - שניתן להם למרבה הציניות, זמן קצר לפני יציאתם לגמלאות - פותר את בעיית תשלומי הפנסיה שלא שולמו להם שבע שנים? איך סטאטוס זה מעניק להם רטרואקטיבית דמי הבראה לכל עשרות השנים שהם לא קיבלו? את פדיון ימי המחלה בכל אותן שנים? ביגוד לכל תקופת עבודתם?
לקברניטי משרד העבודה פתרונים. במייל של כץ, מכל מקום, אין התייחסות לסוגיות אלה.
