לפני חצי יובל שנים, הוקמה מח"ש כמחלקה בפרקליטות המדינה. מדובר היה בסטארט אפ חדשני. במרבית המשטרות בעולם, חקירות השוטרים מתנהלות עד היום במתכונת של חקירות פנים.
מטבע הדברים, משטרות ברחבי העולם אינן מוכנות להפקיד את מלאכת החקירות של אנשיהן בידי גורם חיצוני. וגם גורמים פוליטיים, הממונים על משטרות אלה, אינם ששים להוציא מסמכותם נושא רגיש זה. כך היו הדברים גם בישראל עד שנת 1992.
לפני 25 שנים, במהלך של מנהיגות חכמה ובמבט ארוך טווח של כמה אנשים, שהחזיקו באותה עת בעמדות מפתח רלוונטיות, נתקבלה החלטה על אזרוח המחלקה ונעשתה פעולה נחושה ונמרצת לשינוי המציאות הנוהגת.
חמישה מתוכם ראויים לציון מיוחד:
פרקליטת המדינה דאז,
דורית ביניש, לימים נשיאת בית המשפט העליון.
שר המשפטים דאז,
דן מרידור.
שר המשטרה דאז,
רוני מילוא.
ומפכ"ל המשטרה דאז, רב-ניצב
יעקב טרנר.
במהלך אמיץ, המתעלה מעל שיקולים פוליטיים וענייני אגו, שתכליתו להבטיח את אמון הציבור במשטרה ולשמור על טוהר השורות בה, הועברה סמכות החקירה לגבי שוטרים מהמשטרה לפרקליטות המדינה, והופקדה בידיו של פרקליט ממחוז ירושלים,
ערן שנדר, מייסד המחלקה, לימים פרקליט המדינה.
ברבות השנים, בתהליך אבולוציוני, בחסות פרקליטי המדינה והיועצים המשפטיים לדורותיהם, התפתחה מח"ש מיחידת חקירות לכוח משימה משולב, הכולל - יחידת מודיעין מובחרת ומצוידת היטב; יחידת פרקליטות המתמחה בניתוח משפטי של עבירות שוטרים ובניהול תיקים קשים אלה בבתי המשפט; וצוות תומך ומיומן של אנשי מנהלה מסורים.
מערך החקירות במחלקה, הפרוש בכל הארץ, שהיה מושתת על חוקרים-שוטרים מושאלים מהמשטרה, אוזרח בעשור האחרון ואויש בחוקרים וחוקרות אקדמאיים צעירים, עובדי פרקליטות המדינה, אשר נבחרו במשורה בתהליכי מיון קפדניים. החוקרים האזרחים הוכשרו למשימה ע"י השוטרים המנוסים והוותיקים, אשר פרשו בהדרגה לגמלאות, בדרך לעצמאותה המוחלטת של המחלקה.
המשטרה היא אולי הגוף הרגיש והחיוני ביותר בחברה דמוקרטית. היא הגוף האוכף המרכזי המבטיח את הסדר הציבורי, הביטחון האישי ושלטון החוק בחיי היום יום של תושבי הארץ כולה. התנהלות המשטרה מקרינה על התנהלות החברה. המשטרה היא ארגון עתיר כוח וסמכויות. כידוע, כוח עלול להשחית. תכלית קיומה של המחלקה היא לשמש 'שומר סף', לסייע בריסון הכוח, לשמור על טוהר המידות בקרב השוטרים, לחשוף מעשי עבירה ולתת לפיקוד המשטרה כלים שיסייעו בביעור תופעות משחיתות בארגון ובסילוק עשבים שוטים מהערוגה הטובה של הארגון. השוטרים נשלחים מדי יום למשימות מורכבות ורגישות, הכרוכות לא אחת בסיכון חיים שמתממש; וזאת במציאות של חברה מקוטבת ומשוסעת, רב-תרבותית ומרובת קונפליקטים.
בארגז הכלים של השוטר מצוי, בין היתר, כלי לא שגרתי, אשר לא הופקד בידי שום עובד ציבור אחר: הסמכות לעשות שימוש בכוח סביר לביצוע המשימה; לרבות כוח קטלני, לעיתים. בכל יום מתמודדים השוטרים עם שלל משימות בחיכוך גבוה עם אזרחים. בחלק לא מבוטל של המקרים, נעשה שימוש כזה או אחר בכוח, מכורח הנסיבות. לעיתים תוך שיקול דעת מוטעה אך שאינו עולה כדי עבירה.
כל אירוע כזה, גם בהעדר מעשה עבירה, הוא פוטנציאל לתלונה. בין אם היא מוגשת
בתום לב ע"י אזרח, שמתקומם נגד הפעלת הכוח נגדו, אף אם ננקט באורח מידתי בנסיבות העניין - ובין אם התלונה מוגשת משיקול זר, ע"י אזרח שהסתבך עם החוק.
וכך, נערמות התלונות במח"ש ואנשיה מחויבים לבצע סינון מקצועי ומדוד: מחד - המחלקה מחויבת לחשוף מעשי עבירה של שוטרים, בפרט נגד אוכלוסיות מוחלשות, כאלה החשופות לשיטור יתר. וישנם למרבה הצער, לא מעט אירועים המתאפיינים באלימות משטרתית מיותרת, בשימוש לרעה בסמכות, ואף מעשי התעמרות של ממש.
מאידך - מחויבת מח"ש להיזהר מאוד שלא "לשפוך את התינוק עם המים" ולהימנע מתיוגו של שוטר כחשוד בפלילים רק כי נקט שימוש בכוח במהלך פעילות מבצעית. כל זאת, לבל תיווצר הרתעת-יתר של שוטרים הגונים וטובים, אשר אצבע קלה על הדק החקירה עלול להרתיעם מלדבוק במשימותיהם וגרום להם להסס בטרם יחתרו למגע כשהדבר נחוץ.
מדובר באיזון עדין מעין כמותו, שלחוקרי המחלקה ולפרקליטיה מומחיות ייחודית בהפעלתו וביישומו. האחריות המוטלת עלינו היא כבדה. אורח או מבקר לרגע, שאינו מצוי בלב העשייה המח"שית, יתקשה לאמוד את עומק שיקול הדעת המוקדש למיקוד נכון של הקצאת משאבי המחלקה וניתובם למקומות הראויים, ולניתוח הארועים תוך ברירת המוץ מן התבן, והבחנה בין מראית-עין למהות.
נקיטת צעד פיקודי משמעותי נגד שוטר שסרח, משדרת מסר ערכי ברור, המהדהד בארגון כולו ומורה את הדרך בה יש ללכת. מנגד, ככל ששוטר שסרח מוחזר לתפקידו כאילו לא ארע דבר - גם כאן משודר מסר פיקודי שיש בו לכוון התנהגות ולקבוע נורמות. מח"ש חוקרת אירועים רגישים ומורכבים בהם נעשה שימוש בכוח: אגב הפרות סדר בעת פינוי מאחז בשומרון; בעת ביצוע הריסת בית בפזורה הבדואית; במחאה חברתית של בני העדה האתיופית; בהפגנות החרדים בירושלים. ועוד כהנה וכהנה. כל אירוע כזה טעון מטבעו במטען חברתי או פוליטי, ביחסי יהודים וערבים, באפליית מיעוטים, במתח בין דת ומדינה. במקרים כאלה נפתח זרקור ציבורי רב עוצמה על עבודת המחלקה.
בנסיבות כאלה, כאשר תוצאות החקירה אינן משביעות את רצונו של מי מהמעורבים או מבעלי העניין - תמיד עלול להיות מי שיעשה שימוש בשיח הציבורי לצרכיו, ללא קשר למקצועיות החקירה, לדיות הראיות שנאספו או לצדקת ההחלטה במישור המשפטי.
הדרך היחידה שבה מח"ש יכולה להתקיים בתווך הרגיש והטעון הזה, היא לדבוק באמות המידה המקצועיות - ובהן בלבד. מח"ש אינה מבחינה בין אדם לאדם לפי צבע, דת, לאום, או השתייכותו מגזרית. כולם שווים בעיניה. היא אינה מבחינה בין שוטר רם דרג לזוטר ואינה נותנת "הנחות" לפי מעמד. מח"ש אינה סוטה מאמות המידה המקצועיות גם אם תוצאות עבודתה צפויות "לא לספק את הסחורה" בהתאם לציפייתו של גורם מעוניין כזה או אחר.
מח"ש דבקה בעמדותיה המקצועיות גם כאשר התוצאה עשויה להביך גורם רם דרג כזה או אחר, במשטרה או מחוצה לה, וליצור אי-שקט במערכת. גם כאשר מוגש כתב אישום לבית המשפט - המערכה לא תמה: השופט מורגל לראות את השוטר, בדרך כלל, כנציג החוק, ואילו את המתלונן המח"שי כמי שחבריו יושבים בד"כ על ספסל הנאשמים. וכאן - עולם המושגים מתהפך. כפועל יוצא, נטל הראיה והשכנוע בתיקי המחלקה הוא כבד. למרות זאת, אחוזי ההרשעה גבוהים מאוד.
למעלה מ-200 תיקי חקירה מסתיימים כל שנה בכתבי אישום פליליים או משמעתיים, בהם מעורב שוטר אחד או יותר. מדובר על ממוצע של למעלה מארבעה אישומים בשבוע(!), כמות שבאופן יחסי לגודלה ולמהותה של המשטרה כארגון נורמטיבי שומר חוק, מצביעה על עשייה משמעותית ואפקטיבית! מטבע הדברים, תוצרי עבודתה של מח"ש עלולים לפגוע בטווח הקצר, לעיתים, בתדמית המשטרה, וכמובן בשוטרים זוטרים ובכירים כאחד. בנסיבות אלה, עלול מאן דהו לזהות בטעות את עבודת המחלקה ככזו הפוגעת במשטרה, ולהתייחס אל המחלקה כאל 'ארגון עוין', שיש להצר את צעדיו או להחלישו.
גישה זו מוטעית, כמובן, מיסודה. היא מעולם לא הייתה נחלת רוב רובם של מפקדי המשטרה לדורותיהם, אך יש להזהיר ולהיזהר מפניה. לאורך השנים, נהנתה מח"ש, בדרך כלל, משיתוף פעולה של מרבית מפקדי המשטרה ואנשיה, וחלק ניכר מהישגי המחלקה הם פרי שיתוף פעולה פורה זה: מידע רב-ערך זרם באין מפריע מהמשטרה למח"ש ביחס לשוטרים שסרחו; ניתן סיוע מבצעי ותמיכה בהכשרת החוקרים בדרכים שונות ומגוונות.
בזכות שיתוף פעולה ערכי זה, חשפה המחלקה בשנים האחרונות פרשיות שחיתות חמורות, תופעות של פגיעה בטוהר המידות ודליפת מידע רגיש. כמו-כן נחשפה תת-תרבות בתחום ההטרדות המיניות וניצול מרות על-ידי מפקדים, במהלך דרמתי שהעניק למשטרה הזדמנות פז לערוך שינוי תרבותי, שכולנו תקווה כי יקרום עור וגידים במהלך הזמן. מחלקה בסדר הגודל של מח"ש, לא הייתה יכולה לעשות את כל אלה אלמלא הגיבוי שניתן לה לאורך השנים מצד פרקליטי המדינה והיועצים המשפטיים לדורותיהם. ראשי המערכת הכירו מאז ומתמיד ברוח המיוחדת המנשבת במחלקה; במסורת הערכית והחברתית שהתגבשה בה, ברקמה האנושית ובאווירה המשפחתית המאפיינים אותה.
בקיומו של אתוס מח"שי, המועבר מדור לדור, ופעלו כדי להבטיח רציפות והמשכיות בין מנהל מחלקה אחד לממשיכו, תוך שמירה על יציבות המחלקה ועל ביטחונם המקצועי של אנשיה, חברי להקת הסלמונים, השוחה תדיר נגד הזרם, במעלה הנהר.
במלאת חצי יובל לכינונה של המחלקה, בראשית השנה הבאה עלינו לטובה, אבקש להודות לכל אחת ואחד מכם, אנשי מח"ש לדורותיה, וכל אלה שתמכו בעבודת המחלקה במשרד המשפטים ובמשטרת ישראל, על תרומתכם לעשיית המחלקה לאורך השנים, תרומה שחשיבותה הציבורית והחברתית לא תסולא בפז.
