אני מצדד בהמשך השיטה הזאת, ולאו-דווקא בהקשר של מעלותיה אל מול חסרונותיה, אלא מכיוון שהחלופה שמוצגת נהנית רק מחסרונות ולא ממעלות. ככל שאני רוצה, אני לא מצליח לראות - ומתנהל על העניין הזה דיאלוג פנימי, גם במפלגה שלי וגם בקואליציה, שאני נמנה עמה הרבה מאוד שנים - איזו תועלת תיזקף לדמוקרטיה בישראל במידה שתהיה חלופה אחרת, שהמשמעות הפרקטית שלה היא שלרשות המבצעת ולרשות המחוקקת, לאנשים הפוליטיים, יהיה משקל יותר דרמטי, אולי מכריע, בבחירת נשיא בית המשפט העליון מן הרגע שחלופה כזאת תאומץ.
אני באמת רואה בכך רק חסרונות, ואני בעיקר מזהיר את החברים שלי שמאמינים שהחלופה הזאת נדרשת מהעובדה שאולי הם קצרי ראות. אני כאן בבית הזה נהנה משיטת הסניוריטי, אני הכי סניור, לפחות סביב השולחן הזה, והייתי בקואליציה והייתי באופוזיציה, ולחבריי שאומרים "עכשיו אנחנו בקואליציה וזה הזמן לעשות את השינוי, כדי שלנו יהיה משקל כזה או אחר", אני אומר: הדברים משתנים. קואליציה היא לא דבר נצחי ותהיה ביום מן הימים, אני מקווה שלא מהר, קואליציה אחרת, הפוכה; והחוק הזה הוא חרב פיפיות לכולם.
ולכן אני חושב שבכל זאת, כשמסתכלים במבט פחות פוליטי-אקטואלי ויותר ענייני, אנחנו רואים שיכולה להיות בהחלפת השיטה פגיעה אנושה באמון שהציבור נותן במערכת המשפט, אמון שנגזר בעיקר מהדרך שבה מתייחסים לבית המשפט העליון והכרעותיו, כאשר אנחנו יודעים שמעת לעת ההכרעות האלה הן הכרעות מטלטלות, לכאן ולכאן.
אני באמת מאמין לדברים שנאמרו כאן, שהשופטים ידעו לעמוד על שלהם ולפעול בניקיון דעת ולא יטו משפט, ואני מקווה ומאמין שרוב חברינו ברשות המבצעת והמחוקקת, אם תהיה להם נגישות יותר רבה על ההכרעה בשאלת הנשיא, גם הם לא יפעלו מכוח השררה בצורה יותר מדי גסה ואלימה. אבל, גם אם כולנו מלאכים, גם השופטים וגם האנשים הפוליטיים, אין לי ספק שברגע שהבחירה משתנה לבחירה בעלת רקע פוליטי-קואליציוני כזה או אחר, התוצאה המעשית היא שהציבור יחוש שהבחירה של פלוני או אלמונית נעשתה בין היתר מתוך איזשהם שיקולים עסקניים, מתוך רצון אידיאולוגי להשפיע על הפסיקה, כולל עסקות מאחורי הקלעים וכל הסיפורים שמלווים את החיים הפוליטיים. כל עוד הסיפורים האלה לא עוסקים בקודש-הקודשים של השפיטה הם מוקבלים ולגיטימיים, אבל ברגע שהם מתערבים בעניין של השיפוט הם יכולים להיות מאוד מסוכנים לדמוקרטיה שלנו.
זכיתי להיות שר המשפטים שלוש שנים ולא חסרו סערות במערכת, אבל בנושא אחד - אחד יחיד ומיוחד - לא הייתה דרמה: בבוא היום, כשהנשיא ברק יסיים את כהונתו, כולם יודעים מי יחליף אותו וגם יודעים לגבי ההמשך שנים קדימה. הדבר הזה השרה רוגע, השרה יציבות, השרה ודאות, השרה בהירות על המערכת. היו נושאים שבהם היו מאבקים והיה שיח ציבורי לגיטימי, אבל לפחות הנושא הזה מנע מבית המשפט להתדרדר לסיפור של התחרות על הפוטנציאל שממתין בהמשך הדרך. ויש ערך ליציבות הזאת ואני חושב שמן הראוי שהיא תישאר על-כנה.
הייתה פה השוואה בין בחירת נשיא לעומת בחירת בכירים אחרים במערכת השלטון שהבחירה שלהם נעשית על-ידי הממשלה: הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, ראש המוסד, ראש השב"כ. אכן הממשלה ממנה את המינויים האלה ואנחנו לא באמת מכירים תופעה שהמועמדים לתפקידים האלה מתחרים על לבן של המפלגות. לפחות שם אנחנו לא זיהינו, למעט חריגים, איזו התדרדרות לפוליטיזציה. אבל אני חושב שההשוואה הזאת אינה נכונה ואינה הולמת. כי ראשי מערכת הביטחון על זרועותיה השונות הם חלק מן הרשות המבצעת, הם כפופים לשלטון באופן מובנה, והם לא ישפיעו לכאן או לכאן בפעולתם על כיוון כזה או כיוון אחר, והם לא מכריעים בגורלם של אנשים שעומדים - - -
שרת המשפטים
איילת שקד:
מה? ברור שהם מכריעים.
היו"ר
ניסן סלומינסקי:
הרמטכ"ל לא מכריע?
השר לשיתוף פעולה אזורי
צחי הנגבי:
לדעתי לא. הם מצוּוים לקבל את החלטת הדרג המדיני. הם יכולים להשפיע עליה מתוקף ניסיונם וכישוריהם, הם משמיעים את דעתם, בדרך כלל באומץ, בישיבות הקבינט, בשיחות עם ראש הממשלה, בשיחות עם שר הביטחון, אבל הם לא יכולים לתת ביטוי להשקפת עולם כזאת או אחרת מעבר לדיון שבו הם שותפים. הדרג המדיני קובע וחובתם היא לבצע את הנחיות הדרג המדיני. ולכן הבחירה שלהם בדרך כלל לא מלווה בוויכוחים אידיאולוגיים. זה לא ימי מפא"י והחבר'ה של אחדות העבודה לעומת מפא"י. בעשרות השנים שאנחנו חווים את החוויה הפוליטית אנחנו לא זיהינו בענייני המוסד והשב"כ וכו' הקשרים אידיאולוגיים כאלה ואחרים.
לעומת זאת, נשיא בית המשפט העליון ושופטי בית המשפט העליון הם לא עובדים אצל הממשלה..
שרת המשפטים איילת שקד: אבל לא מדובר על כך שהממשלה תבחר אותם, אלא שהוועדה.
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אבל בוועדה יש רוב לאנשים פוליטיים.
שרת המשפטים איילת שקד: אין.
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: יש. יש חמישה אנשים פוליטיים מתוך תשעה בוועדה.
אין בה רוב, אבל יש בה משקל משמעותי של האנשים הפוליטיים. נשיא בית המשפט העליון ושופטי בית המשפט העליון לא כפופים לדרג המדיני במובן הזה, הם כפופים לחוק. הפרשנות שלהם לחוק, הסמכות שלהם לפרש את החוק והחובה שלהם לפעול על-פי החוק מעמתות אותם מעת לעת גם עם הרשות המבצעת וגם עם הרשות המחוקקת, והם משפיעים גם על גורלם האישי של נבחרי ציבור בשבתם כערכאת ערעור במקרים כאלה ואחרים. ובאופן מובנה, אכן ברור למה ככל שאנחנו מרחיקים אותם מהזירה הפוליטית... הרי כמו שנאמר פה, כל שופטי ישראל, כולל הנשיא, כאשר הם נבחרים להיות שופטים, הם נבחרים בין היתר על-ידי אנשים פוליטיים. אז זה לא שיש פה איזה היעדר איזון. יש פה איזון.
בסוגיית הנשיא, כיוון שלאורך עשרות שנים הדבר הזה עבד ועבד נכון, אין שום סיבה לאתר חלופה אחרת, על מגרעותיה. ולאיילת אני אומר שלא לחינם נולד הביטוי "אם הדבר לא שבור אין צורך לתקן אותו". המשמעות של זה היא לא שאין צורך כי זה בזבוז זמן, אלא אין צורך כי תיקון לא נחוץ יכול להביא לשבר. לכן אני מציע לא להכניס את הנושא הזה לתיקון, הוא כבר תקין.
