יום אחד נתעורר בבוקר והעולם יסעיר גלים גבוהים כאשר יסתבר, בהפתעה מוחלטת, כי ראש הממשלה
בנימין נתניהו הגיע לערב הסעודית כאורח בית המלוכה וכל אמצעי התקשורת ברחבי הגלובוס יחשפו אותו יושב על כס זהב, כשהפעם הוא מהודר בשיער מכסיף, לצדו של שליט הממלכה המלך סלמאן בן עבד אל-עזיז, חובש כפייה מלכותית כשחיוך חביב משוח על שפתיו מתחת לשפמו השחור. לא. זה איננו תעתוע דמיון. זו כנראה המציאות המהפכנית החדשה המתגבשת בחשאי במזרח התיכון, בהתאם לאינטרסים הקיומיים של שתי המדינות.
כמו ישראל גם ערב הסעודית נתונה תחת סכנת האיום האטומי של ממלכת הרשע האירנית המבקשת לעצמה, גם במחיר של מלחמה עקובה מדם, את מעמד השליטה בעולם האיסלאמי. את חזון הדמים הזה מבקשות שתי המדינות למנוע.
אל מפגש הפסגה החשוב הזה נוספה עוד הפתעה: מי שזרע את זרע השילוב היה לא אחר מאשר נשיא ארה"ב
דונלד טראמפ, בעת ביקורו המלכותי לא מכבר בבירת האיסלאם. במקרה חריג זה הצליח טראמפ לגבור על ייצרו, לבלום את פיו ולא צייץ את תמצית הסיפור לידיעת עולם ומלואו.
מגעים חשאיים אמתיים בין ישראל לערב הסעודית אינם דבר חדש אך תמיד נשמרו בסוד כמוס. הנה מספר דוגמאות: ב-1981 יצא יורש העצר הסעודי הנסיך פהד ביוזמה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. כבר אז הבין הנסיך כי הבעיה העיקרית הניצבת בפני נורמליזציה ביחסים עם ישראל היא מציאת פתרון הולם לסכסוך רב השנים הישראלי-פלשתיני. עובדה: מתוך שמונה הנושאים שבהם התמקדה התוכנית ששה עסקו בדרכים לפתרון הבעיה הפלשתינית. בין השאר הציעה "תוכנית פהד" כי מדינות ערב יכירו בישראל בתמורה לנכונות ישראל לנסיגה לגבולות 67 ולהקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים המזרחית.
דוגמה נוספת: בשנת 1982, כתוצאה מטעות בניווט, עלה הסטי"ל הישראלי אח"י געש על שרטון בחוף הסעודי. לבקשת ארצות הברית אפשרה סעודיה לישראל להנחית על החוף כוחות מיוחדים של צה"ל שחילצו את הסטי"ל ללא פגע.
אחד השיאים בדרך להשגת פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני התרחש בשנת 2002 לאחר כישלון ועידת קמפ דייוויד ותחילת האינתיפאדה השנייה. יורש העצר הסעודי הנסיך עבדאללה הציג בפני העולם את יוזמתו לפתרון הסכסוך שבמרכזה ניצבה נסיגה ישראלית לגבולות 1967. בתמורה התחייבה סעודיה לפעול להכרה ערבית כוללת בישראל. היוזמה החדשנית זכתה לתמיכת מדינות רבות, בהן
האיחוד האירופי וארצות הברית, אולם ישראל סירבה לדון בה בגלל סעיף "בלתי אפשרי" אחד: הכרה בזכות השיבה.
הקשרים בין סעודיה לישראל לא עסקו רק בתוכניות תיאורטית שהצביעו על רצון טוב להגיע למוצא מן הסבך הבלתי פתיר של יחסי ישראל והעולם הערבי. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 התפרסמו דיווחים רבים על שיתוף פעולה חשאי בין ישראל לסעודיה במסגרת המאמץ לסכל את תוכנית הגרעין האירנית. כך למשל דיווחה התקשורת העולמית כי ראש המוסד דאז
מאיר דגן ניהל מגעים חשאיים עם סעודיה וסיכם עם ראשי המודיעין שלה סדרה של "הבנות ביטחוניות". שנה לאחר מכן פורסם שדגן עצמו ביקר בסעודיה.
לא עבר זמן רב והעסק התחמם מאוד. ב-2015 החלו להתפרסם ידיעות על כך שיחסי ישראל סעודיה תופסים תאוצה חיובית בעקבות זהות אינטרסים של שתי המדינות, לאחר חתימת הסכם הגרעין של המעצמות עם אירן, הסכם שכיום נבחנת משמעותו המעשית על-ידי הנשיא טראמפ. ב-2016 אף תועדה בצילום לחיצת יד בין שר הביטחון דאז משה (בוגי) יעלון לבין הנסיך הסעודי טורקי אל-פייסל, שכיהן כמנהל סוכנות המודיעין הסעודית. לחיצת היד "ההיסטורית" הזו התרחשה בכנס לביטחון לאומי במינכן.
אך כל אלה היו זוטות, בבחינת הפריחה הצבעונית משמחת הלב עם בוא האביב. ביולי 2016 הגיע לביקור בישראל הגנרל בדימוס בצבא סעודיה אנוואר עשקי ואליו נלוותה משלחת אנשי עסקים בכירים ואקדמיה מסעודיה. במהלך הביקור נפגש הגנרל עם מנכ"ל משרד החוץ
דורי גולד, עם מתאם הפעולות בשטחים האלוף
יואב מרדכי וגם, למרבה הפלא, עם קבוצת חברי כנסת מהאופוזיציה. השיחות היו פוריות ומאלפות לשני הצדדים.
גלי ההדף התקשורתיים צברו עוצמה והיוו עליית מדרגה נוספת וחשובה ביחסי ישראל וסעודיה, כאשר באוגוסט 2016 סעודיה פתחה במסע הסברה מתוקשר וגלוי נגד אנטישמיות ובעד כינון יחסים מלאים עם ישראל, ללא הצבת תנאים מוקדמים.
כל האירועים האלה מצביעים על מגמה ברורה. האירוע של ביקור נתניהו בארמונו של המלך סלמאן שנראה כיום כחלום, עתיד כנראה להתרחש בימינו אנו. ייתכן אפילו שהוא יקרה לקראת הבחירות הבאות בישראל וישפיע במידה משמעותית על התוצאה. ואולי בממשלה הבאה יכהן מישהו מראשי השב"כ לשעבר, שערבית שגורה על לשונו, בתפקיד השר לענייני ערב הסעודית.
