על בימה חשופה עם מעט אביזרים, מצויה אישה יפה ונבונה, שנישואיה שהחלו באהבה אך עברו לפסים של התעללות והתרחקות מצד בעלה, ולאחר גידול ארבע בנותיהם. היא ניצבת מול הדיינים-הרבנים שגורלה בידיהם. הם אמורים לשחרר אותה מהכבלים של הסבל. אך בתו של הרב, שהייתה אימא ורעיה למופת, זוכה רק למערכת משפילה ומדכאת לא רק מצד בעלה הסרבן, אלא גם מצד הדיינים-הרבנים אטומי הלב.

הסיפור מתבסס על סיפור חייה האמיתי של שרי דיסקינד, שהתרגשה לא פחות מקהל הצופים מהגילויים ששיחזרו את מערכת התהפוכות של חייה. היא אף עלתה לבמה לאחר ההצגה, והודתה ליוצרים- למוסיקאי נדב ברנע על המוזיקה שכה קולעת ומשתלבת בסיפור כמו חלק חי ממנו. וכן לבימאי, המחזאי ומעצב התאורה המעולה אלירן כספי; ולשחקנית המוכשרת ברמות - נופר בוקר. לכולם נזקפת הצלחת ההצגה.

המחזה שכתב אלירן כספי בעל הרגישות לגורלן של נשים, (שהוכח בין היתר בהצגות "קילר ג'ו"," BUG", "ירמה" בת' תמונע ולאחרונה ב"מקודשת" על חיי פעילת מחתרת בעת השלטון האנגלי בפלשתינה א"י) - המחזה לקוח מסיפורה האמיתי של שרי דיסקינד. אך מעבר היותו סיפורה האישי הכואב, הוא מהווה ביקורת נוקבת על המימסד הרבני, המתייחס לאשה כאל חפץ שאדם רוכש, שכל תפקידה הוא להביא צאצאים לעולם, לדאוג לכל צרכי הבית, וכיום - גם לפרנס את הבעלים המבלים את ימיהם בישיבות. את זה מוכיחה התפילה "אשת חייל מי ימצא" שהבעל שר לאשתו בחוזרו מבית הכנסת מתפילת ערב שבת.

שרה'לה, בת הרב המשכילה והרגישה, שבהכירה את בעלה לעתיד, האמינה שחיי הנישואים שלהם יהיו טובלים באהבה ושלווה, נוכחה בהתנפצות חלומה כאשר השלווה מתרחקת. וכל מה שהוא מעולל לה והצורה בה הוא מתייחס אליה, כולל באלימות, מחזקת את רצונה (על אף היותה אם לארבע בנות) להיפרד ולפתוח בדף חדש בחייה.

כי החיים בסבל אינם כורח המציאות. והיה אם זוג אינו מאושר, אי-אפשר לכבול את האישה לבית ולבעל כמו כלב ברצועה. אומנם החרדים מתייחסים לאשה כאל משהו מובן מאליו, אך גם לאשה יש רגשות, ואליהם הם אינם מתייחסים. הדת שלנו אינה יכולה לעשות לנשים מה שהקתוליות כופה על מאמיניה. בדת היהודית קיימת אפשרות גט, ולא ייתכן שהרבנים ייאלצו את האישה הסובלת להמשיך ללא גבול במסכת יסוריה, רק הודות לטיפול הכושל, שמאריך במתכוון את התמשכות זמן הדיונים, ומאריך את סבל האישה וילדיה.

נופר בוקר, שחקנית מבריקה ובוגרת "בית צבי", שכבר נכתב עליה בביקורת על הצגת "ירמה" כיצד הצליחה למלא את תפקיד החתן המיועד המתחמק מהנישואים, ומייסר את ירמה - במשחק משכנע ומרשים ללא צורך באביזרים ואיפור מיוחדים. כאן, היא התגלמות האישה הדתית שיחס בעלה אליה לא מותיר לה שום אפשרות מלבד להתגרש ולהתרחק מכל כבלי הדת המייסרים. היא כובשת את רגשותיה בהופעתה לפני הדיינים, ומנסה בכל כוחה לשמור על כבודה העצמי בהתנהגות מאופקת, כשהיא תולה את תקוותה בצדק שהם אמורים לחרוץ. רק כאשר היא ממחישה את ההתנגשות הפיסית האלימה של בעלה כלפיה, נפתחים פצעי לבבה, ורואים את הסבל והכאב שהוא מכביר עליה תוך אלימות, כשציפור נפשה הפגועה נחשפת לקהל.

הבימאי אלירן כספי יודע היטב כיצב להעביר את המסר הביקורתי בבימויו את השחקנית תוך כדי הקפדה על שמירת הטונים הנכונים, ועל הביצוע שלה המבריק והחודר ללב כל צופה.

יש במסורת היהודית המון חום ואהבה, למסורת, לחיי המשפחה ובעיקר - לשמירה על כל הערכים שהודות להם העם המשיך להתקיים כארבעת אלפים שנה, חרף כל המהלומות שסבל. אך מדוע להמטיר על הנשים יחס כה משפיל, להאריך לשווא ובכוונה את הליך קבלת הגט, ותמיד תמיד להתייחס אל הבעל כדמות החיובית בכל משפט גט, בעוד כלפי האישה ביחס כאל נלוזה ואשמה במשבר הנישואים? הגיע הזמן לנער את המימסד הרבני מקורי העכביש בהם הוא נתון, ולאפשר לחיות במאה העשרים ואחת תוך כיבוד כל הערכים של הדת המונותאיסטית הראשונה, אך ללא התוספות המיותרות הגורמות סבל ומייסרות לשווא את הצד הנשי שבמשפחה.

הצגה "הגט" מרגשת, הודות לבימוי מבריק ולמשחק המעורר תשומת לב לפן פחות מתוקשר וידוע של חיי הנישואים בקרב החרדים. יש לקוות שהיא תתרום הודות לאיכותה ולאמינות הסיפור והמשחק לשנוי בהתנהלות והתייחסות הדיינים הדתיים כלפי הנשים הכה זקוקות לדף הניר שכתוב עליו "גט".