היחסים בין רוסיה לאיחוד האירופי יישארו גרועים בחמש השנים הבאות, תוך שהם נעים בין עוינות לתחומים של שיתוף פעולה - צופה יחידת המחקר של השבועון אקונומיסט.

ההרעה ביחסים החלה בפברואר 2017, כאשר רוסיה סיפחה בכוח את חצי-האי קרים והאיחוד האירופי הגיב בהטלת עיצומים קשים עליה (יחד עם ארה"ב) בתגובה להפרת הסדר העולמי בידי ולדימיר פוטין. לדעת אקונומיסט, למדיניות החוץ של רוסיה יש שלושה יעדים: למנוע ממדינות סובייטיות-לשעבר להצטרף לנאטו או לאיחוד האירופי, להוכיח שהיא עדיין שחקנית מובילה בזירה הבינלאומית וליצור סדר עולמי רב-קוטבי.

פוטין צפוי להיבחר בשנה הבאה לכהונה נוספת כנשיא רוסיה, והסכסוך באוקראינה אינו צפוי להיפתר בחמש השנים הקרובות. התוצאה תהיה המשך היחסים הקשים בין מוסקבה לבין האיחוד האירופי - ואולי אף החרפה שלהם בטווח הבינוני. הנחת היסוד של חוקרי אקונומיסט היא שהיחסים יהיו תערובת בלתי נוחה של עימות ושיתוף פעולה, אשר ינועו בין נקודות של מתח גובר למצבים של שיתוף פעולה מעמיק יותר.

רוסיה והאיחוד האירופי אינם מסכימים כמעט על שום נושא בינלאומי, כפי שמדגים המצב בסוריה: מוסקבה היא תומכת מרכזית של משטר בשאר אסד, בעוד האיחוד מעדיף לראות חילופי שלטון בדמשק. האיחוד גם מודאג מההתעצמות הצבאית של רוסיה, והמחלוקות הועצמו בשל התערבותה הבוטה בתהליכים הפוליטיים ובמיוחד בבחירות בכמה ממדינות האיחוד.

חברות האיחוד הגיעו להסכמה בדבר הצורך לאמץ מדיניות נוקשה כלפי רוסיה, אם כי בחיי היום-יום יש ביניהן הבדלים. FT מסמן את איטליה, יוון והונגריה כמדינות היותר ידידותיות לרוסיה, בעוד יריבותיה הבולטות הן פולין, רומניה והמדינות הבלטיות. עם זאת, למעט יוון - המפלגות התומכות ברוסיה ביתר מדינות האיחוד נמצאות באופוזיציה ולכן לא צפוי שיפור של ממש ביחסים עד שנת 2022.

העיצומים על רוסיה יחודשו בקלות מדי שישה חודשים, למרות שהקהילה העסקית מתנגדת להם. חשיבות מיוחדת בהקשר זה יש לברית בין גרמניה לצרפת ובמיוחד ליחסים בין אנגלה מרקל לעמנואל מקרון, ששניהן מתנגדים לכל פשרה עם רוסיה. מקרון במיוחד מאמץ קו תקיף נגד מוסקבה, בשל התערבותה בבחירות לנשיאות לטובת יריבתו, מארין לה-פן. רוסיה מצידה מסרבת לבצע ויתור כלשהו לאיחוד האירופי, מה שכמובן מבטיח את המשך העימות.

לצד זאת, כאמור, קיימים איזורים של שיתוף פעולה בין הצדדים - במיוחד בלוחמה בטרור. באפריל השנה בוצעה מתקפת טרור בסנט פטרסבורג - הראשונה על אדמת רוסיה מזה 3.5 שנים - ואלפי אזרחים רוסים, בעיקר מצ'צ'ניה, הצטרפו לדאעש בסוריה. תבוסתו של הארגון בסוריה ובעירק צפויה להחזיר אלפי לוחמים לארצותיהם באירופה, וזהו סיכון המשותף לרוסיה ולמדינות האיחוד.

מוסקבה ובריסל, ממשיך אקונומיסט, מעונינות בשיתוף פעולה דיפלומטי לפחות מסיבות טכניות ומעשיות: לא ניתן להגיע לשום הסכם משמעותי בלא השתתפותן. הדבר נכון לגבי סוריה, קוריאה הצפונית, החוג הארקטי ומניעת הפצתו של הנשק הגרעיני. כורח זה משרת את האינטרס הרוסי בכך שהוא משמר את מעמדה כמעצמה עולמית.

ולבסוף: תחום האנרגיה נראה כבעל הסיכויים הגדולים ביותר לשיתוף פעולה. כמה ממדינות מזרח אירופה והאזור הבלטי תלויות כמעט לחלוטין בגז רוסי, למרות שהן מנסות לגוון את מקורותיהן ולרכוש אותו מארה"ב, פולין או ליטא. צינור הגז "Nord Steam 2" בין רוסיה לגרמניה אמור להתחיל לפעול בשנת 2019, והתלות בגז הרוסי לא צפויה לרדת בשנים הקרובות - כך שלפחות בתחום האנרגיה, שיתוף הפעולה הוא בלתי נמנע.