|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
משמאל לימין: רקס טילרסון, מזכיר המדינה האמריקני, הנשיא דונלד טראמפ, שר ההגננה הארמקיני, ג'ים מאטיס [צילום: איוואן ווצ'י/AP]
|
|
|
המשבר האמריקני מחריף ומאיים
|
|
ארה"ב נתונה במשבר פנימי - זהות, מוסדות וחברה - חמור, אשר משפיע על מעמדה העולמי ומצבה הכלכלי. בחירת טראמפ היא הזדמנות לשבור את מעגל הקסמים שטווה אובמה. מתחייב גיוס מלא של כל גורמי הממשל - נשיא, קונגרס והמערכת המשפטית, שטרם התגבש. החמצת ההזדמנות תהייה הרת גורל לארה"ב ולדמוקרטיות בעולם
|
|
מאז נבחר והושבע לנשיא, ניסה טראמפ בדרכו הייחודית להלך בין הטיפות. נראה שהודרך בעיקר על-ידי הביקורת התקשורתית העוינת, שתקפה אותו כמעט בכל נושא וללא סייג ומהביקורת הציבורית מהאגף הפוליטי השמאלי, שטענה שהוא אינו עושה די לאיחוי הקרע בציבור האמריקני. הכל הרגישו עוד במהלך הבחירות ועוד יותר אחרי פרסום התוצאות ובטרם הושבע לנשיא, שהמציאות האמריקנית עברה שינוי עמוק ומואץ בעידן אובמה. השינוי קנה לו אחיזה עמוקה בתודעה הציבורית שהניחה שקלינטון מבטיחה המשכיות לאותן מגמות. משהתבדתה, פרצו התסכול והאכזבה בעוצמה אל פני השטח. משהבינו קנאי הפוסט ליברליזם שחל שינוי מהותי במציאות הפוליטית וכי שינוי זה מבשר "זמירות חדשות ושונות" בארה"ב, הטילו את מלוא תסכולם על הנשיא הנבחר. מסיבות שעיקרן פסיכולוגי והגיונן סתום לחלוטין, ציפו מתנגדיו המוצהרים, אפילו יותר מאוהדיו הנלהבים, שהנשיא החדש ימשיך את דרך קודמו בניגוד להבטחותיו בבחירות, ויפתור את כלל מצוקותיהם ברוח אובמה ובאבחה של פרץ החלטות מיידי כבמעשה קסמים.
במקביל החלה מלחמת דימויים, השמצות, האשמות וטענות, שכמוה בכמות וחריפות לא נראתה בארה"ב מאז ימי מלחמת וייטנאם. משאלים וסקרים לא מעטים הוכיחו, גם לאחר 9 חודשי נשיאות של טראמפ, שרוב בציבור האמריקני מגדיר את מערכת היחסים הפנימית כמקוטבת ברמה השווה בקרוב לימי מלחמת וייטנאם. אף-על-פי שמסע הבחירות הסתיים בהכרעה דמוקרטית ברורה, ברוח החוקה האמריקנית, אווירת הבחירות נותרה על-כנה גם לאחר ההכרעה כמעט ללא שינוי; במקרים מסוימים אף הקצינה. אלימות פשתה ברחובות; חילוקי דעות אידיאולוגיים שהוסתרו בחלקם והיו אמורים לצוף ולהתלבן במסע הבחירות נדחקו לשולי השיח הציבורי, בעיקר בהשראתה של קלינטון, שבחרה באסטרטגיה אישית ו"בבריחה" מפרוגרמה לאומית כוללת.
היבטים של המרירות שהצטברה בקרב חוגים אקטיביסטיים מאוכזבים בציבור וההסתה ברשתות התקשורת וברשתות החברתיות, צפו אל פני השטח בחריפות רבה וחיממו את האווירה. דומה שהכול הופתעו ממשטף ועוצמת הגילויים וכל צד עשה כמיטב יכולתו להעביר את האחריות לכך אל הצד האחר.
המהלכים לחילופי השלטון לוו בהבטחות ל"תקינות פוליטית" מצד הממשל היוצא, אך נוהלו באופן חסר לויאליות וסולידריות כמעט לחלוטין. לא במקרה "המציא" הנשיא החדש את המושג "פייק ניוז" לתיאור ההוויה התקשורתית שהשתלטה על ארה"ב. במצב של מלחמה כפויה - פורמלית ובלתי פורמלית - החל להתייחס לתקשורת ולמרבית הרשתות החברתיות כאל גורמים עוינים ולצמצם את הקשר ושתוף הפעולה עימם. אופיו של טראמפ בא לידי ביטוי מוגבר בהתפתחויות אלה. הנשיא לא הסתיר את תכונתו "לא להישאר חייב" למי שתוקף אותו ובחר ב"טוויטר" כרשת החברתית - קצרה ומיידית - ליצירת קשר בלתי-אמצעי עם הציבור. באמצעותו הגיב במהירות ובתכיפות רבה על כל נושא וניטרל במידה רבה את התקשורת הקונבנציונלית. האחרונה לא נותרה חייבת ותקפה אותו קשות על כך, תוך כדי כך שהיא מלבה עוד יותר את הניגודים בחברה השסועה.
את האווירה של תחילת כהונתו של טראמפ אפשר לתאר כחשדנות, חוסר כבוד הדדי, עוינות חסרת תכלית ובמקרים רבים גם חסרת יסוד ביקורת נוקבת על כל עניין שולי, עיסוק בטפל ושבר בלכידות ובשיתוף בערכים בין הנשיא לבין יריביו הפוליטיים המוצהרים - השמאל האמריקני והמפלגה הדמוקרטית. במקביל, אולי מפני שתקף כבר במסע הבחירות שלו את מנהיגות בית הנבחרים, בעיקר הסנט, על רפיון ידיים בתקופת אובמה, החל טראמפ מקבל "כתף קרה" גם מצד הנהגת מפלגתו.
|
| תאריך:
|
02/11/2017
|
|
|
עודכן:
|
02/11/2017
|
|
רפי לאופרט
|
|
המשבר האמריקני מחריף ומאיים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
טרמפ המסכן
|
3/11/17 05:46
|
|
|
|
2
|
|
אבנר צפוני
|
5/11/17 08:36
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
6/11/17 13:59
|
|
על לוח הזיכרון של האומה הישראלית כתוב יום רצח ראש הממשלה יצחק רבין בשחור משחור, בזכור ובאל תשכח. בזכור את האיש. באל תשכח כי נרצח.
|
|
|
|
|
ארגוני חיזבאללה וחמאס כבר אינם מנסים להסתיר את שיתוף הפעולה בינהם ואמצעי התקשורת של חיזבאללה פרסמו את תמונת המפגש שהתקיים ב-31 באוקטובר בין מזכ"ל חיזבאללה השיח' חסן נסראללה לבין סאלח אלעארורי, סגן יו"ר הלשכה המדינית החדש של חמאס.
|
|
|
|
|
22 שנים לאחר רצח ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, הרוצח יושב מאחורי סורגים, אבל המניע לרצח, ההסתה והשפה האלימה לא רק שלא נעלמו, אלא הם קיימים כיום, ובמובנים מסוימים בעוצמה הרבה יותר גדולה מאז.
|
|
|
|
|
22 שנים כבר הספיקו לחלוף מאז רצח רבין, ועדיין יש מי שדואגים להנציח את שמו, על-אף שהם מתמעטים משנה לשנה. האמת חייבת להיאמר שמאז רצח ארלוזורוב לא זכורה פרשת רצח פוליטית כמוה, שכה טילטלה את המדינה.
|
|
|
|
|
לפני שישים שנה, ב-29 באוקטובר 1957 בשעה 18:15, התקיים דיון במליאת הכנסת (ששכנה בבית פורמין בירושלים). ח"כ יצחק רפאל (הפועל המזרחי) דיבר על נושאים מדיניים (שנה למלחמת סיני) כשלפתע הושלך רימון מהיציע לתוך האולם. מיד לאחר מכן נשמעה ההתפוצצות. ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, נפצע קל, דם ניגר מידו ומרגלו, שר הדתות משה שפירא נפצע באורח קשה ושרת החוץ, גולדה מאיר, נפגעה ברגלה. את הרימון השליך צעיר יהודי בשם משה דואק, שלימים אף התמודד על מקום בכנסת ישראל.
|
|
|
|
|
