סמל הקידמה
לא סוד הוא שמיזם ה'סטארט אפ' הראשון, שהעניקה היהדות לאנושות כולה ולתרבות המערבית הוא יום המנוחה השבועי בדמות השבת. השבת היא סמל הקידמה והנאורוּת. גם משוררים ומדינאים, וביניהם ביאליק, אחד העם ואהרן מגד (שביקש לייסד את תנועת חב"ש -חילונים בעד שבת), תמכו בשמירת שבת במרחב הציבורי.
אז איך זה שאנשים וארגונים, המכוּנים נאורים וּמתיימרים להצטייר בדמות זו, וּבראשם תנועת מר"צ, גם בשנות האלפיים נטועים עדיין בדיעות קדומות (וַחֲשוכות), שהשבת היא סמל החשיכה והפרימיטיביות, ואת פתיחת המרכולים בשבת בתל אביב הם הציגו, איך לא, כניצחון לשפיוּת?
לא פחות, היכן זכויות האדם והשוויון החברתי, שהמפלגה מנופפת בה? מה עם בעלי החנויות הנופשים בשבת, שפרנסתם תיפגע מהחוק החדש? האם, כפי שנראֶה, זכויות אנוש הן רלוונטיות רק כשהן עולות בקנה אחד עם השקפתה הפוליטית, כשמדובר בערבים, בפלשתינים וּבעובדים זרים? די לצביעוּת!
חריגה לשונית
לא סוד הוא שהכנסת, הרשות המחוקקת, רחוקה מלהיות מודל לתרבות דיבור נאותה. רמת השיח בה לא אחת יורדת לשפל המדרגה ולמכנה המשותף הנמוך ביותר של שפת הביבים. לעומתה דומה שהרשות השופטת כבר הפכה למהדורת נימוסים והליכות של חנה בבלי המנוֹחה וליורשתה, ולסמל של לשון נקייה. גם אם עורכי דין לא תמיד יקפידו על כך (ושפטל כמשל), הרי השופטים ישמרו תמיד על שפתם התרבותית.
לאור זאת אין ספק שהשופט העליון (!),
מני מזוז, חצה לראשונה קו אדום כשקרא לעו"ד טלי גוטליב בשפת הרחוב "לסתום את הפה". בכך הוא לא רק שבר נורמה וּמסורת לשונית-רבותית של שנים במערכת, תוך ביזוי בית המשפט, אלא שימש מודל שלילי לשופטים שמתחתיו, ולציבור בכלל, לא רק בתרבות הדיבור אלא בחוסר שליטה עצמית, ותרם אפוא את תרומתו הצנועה המפוקפקת לערעור אמון הציבור בשופטים, הנמוך גם כך. לא חבל?
פסטיבל צבי גור
חבל שנשיא המדינה המנוח,
עזר ויצמן, קצב את עונשו של צבי גור ל-45 שנה, דבר שאיפשר את חופשותיו ואת ניכוי עונשו בשליש. זאת לא רק כדי שהעונש, מאסר עולם, ישקף את חומרת הפשע, וירתיע מוחות קרימינליים אחרים, שיראו שהפשע בהחלט לא משתלם, מפני ביצוע פשעים דומים.
מעבר לכך, האם מעתה נהיה כל שנה עדים לפסטיבל השנתי של הרוצח הנתעב, שלא די שרצח את אורון ירדן, אלא גם דרש דמי כופר מהוריו - בחינת הרצחת וגם ירשת - בריטואל בקשתו לקיצור העונש? הציבור, ובמיוחד משפחתו האומללה, שוב ייחשפו בבית המשפט וּבכלי התקשורת לעימות הבלתי קרוּא עם המפלצת? מדוע הנשיא לא חסך מאיתנו דרמה מיותרת זו וסבל מהמשפחה?
