במדינת סורקי הלאקונות

פעם, הרבה לפני שהמציאו את הדמוקרטיה, זה היה פשוט. אלוהים, באמצעות שליח או בכבודו ובעצמו, היה מתקשר למועמד ומודיע לו בנחרצות: "קבעתי אותך להנהיג את עם ישראל"! היו שגמגמו מחאה, והיו שזה נפל עליהם כמו פרס. אלה ואלה ידעו, שעם אלוהים לא מתווכחים, וקיבלו על עצמם את הדין.
בינתיים ירד מבול, העולם טבע, ואלוהים הבטיח לנו - רק לנו- לא לחזור על סוג הענישה הזה.

הרבה שנים אחרי אלוהים שוב מתעצבן, והעם שנבחר להיות אור לגויים נדרש להתפזר בארבע כנפות תבל. אלפיים שנה התפללנו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". משנתמלאה תפילתנו, הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל והדמוקרטיה הישראלית יצאה לדרכה.

בחישות ראשונות מיסדו את "הוועדה המסדרת", שקבעה את רשימת המנהיגים ששירתו את העם בממשלה ובכנסת. מי שהוועדה תקעה את עטיני השלטון בפיו, המהם דברי שבח. ומי שהוועדה גזרה את דינו לשבט, לא שכח ולא סלח.
יש בינינו שזוכרים את השופט המחוזי (בדימוס) ומי שכיהן כראש עירית באר שבע, אליהו נאווי, יוצא מהחדר "אפוף העשן" ובפנים נפולות אומר לכתב ערוץ 1 : "הם אמרו לי 'יש יותר מדי עיראקים ברשימה', והשאירו אותי בחוץ".
מדהים שיש כאלה, שריחה המצחין של הפוליטיקה דהיום, מעורר בהם געגועים לזבל הבולשביקי של הוועדה המסדרת.

כאשר ריחה של השיטה איים לפגוע באקולוגיה הפוליטית במדינת "סורקי הלאקונות", היא הוחלפה, והנחיריים הישראלים נחשפו לסירחון אחר: המרכזים עשו בחירות, והעסקנים עשו עסקים. גם כאן, כמו בשיטה הקודמת, מי שלא נבחר בכה, השמיץ, מחה, צרח, לכלך, התלונן בתקשורת, ו/או במשטרה.

בליכוד הלכו על שיטת השביעיות. דוד לוי, אחרי שלא הצליח להכניס לרשימה את אנשיו, ירד מהעץ וחיכה למפלגתו בסיבוב עם מטען צד. הפוליטיקה הישראלית ידעה הרבה ממזרים שחשבו את עצמם למלכים. אחרי הפארסה עם לוי הליכוד חזר לשיטה הישנה, בה המרכז בוחר בסיבוב אחד את רשימת הח"כים ויו"ר המפלגה נבחר בפריימריס.

במפלגת העבודה השיטה היתה אחרת. צאצאיו הפוליטיים של שרגא נצר התפארו בשיטה נקייה - הפריימריס. "אצלנו", כך טענו, "אי אפשר לחלק נקניקיות לעשרות אלפי מתפקדים". נקניקיות אולי לא, אבל קומבינות אפשר גם אפשר. ולאלה מכם שרוצים לשמוע יותר פרטים, אדיסו מסאלה יכול לתת הרצאה ארוכה בגנותה של השיטה. ולא רק הוא. היו גם "בעיות" בין פואד לבורג, בבחירות לתפקיד היו"ר. והיתה גם התנצלות של המפלגה כלפי יעל דיין.

תרומתה של העבודה למדמנה הפוליטית לא תסולא בפז. ברשם הפטנטים, זו היא שרשומה כבעלים על המושגים "דין התנועה", "התרגיל המסריח", (מבית היוצר של הבלתי נלאה), ו"המיצובישי של גולדפרב" (וגונב שגב).

מבחינתם של קבוצת פרופסורים, מומחים לאקולוגיה פוליטית, בראשות אוריאל רייכמן, "המיצובישי של גולדפרב" היה הקש ששבר להם את הגב. אחרי מסע יחצ"ני נמרץ, ועל חודו של קול, הצליחו תומכי שיטת הבחירה הישירה להעביר את החוק בכנסת.
אלה שקיוו לראות שמיים פוליטיים כחולים נתגלו כנאיבים. נתניהו חזר מוואי עם הסכם, וסוקרי הלאקונות מצאו את הפירצה והפילו אותו.

אחריו הגיע לשלטון חמור לבן, רכוב על גלי השטנה לביבי. סליחה, משיח השמאל, רכוב על חמור לבן. סיפרו לנו שהוא מומחה לפיצוח מנעולים. ואכן, כל לאקונה שסגרו המומחים למיגון נפרצה על ידי המומחה. מבקר המדינה פרסם דו"ח, ומשטרת ישראל פתחה בחקירה פלילית. החוקרים בטרם חקרו את השותקים בלעו כדור שינה, ואחרי שנים של חקירה רופסת עם ישראל נתבשר שהאורווה סגורה, הרבה אחרי שהסוסים ברחו.

אחרי הכישלון של פסגת קמפ-דייוויד, ערפאת הגיש את השלטון על מגש של דם לאריאל שרון. ה(חצי)קדנציה הראשונה שלו היתה שיא השיאים של הכישלון הקולוסאלי. לקראת הבחירות ב-2001 נתניהו נעתר לסקרים והכריז על התמודדות.

זו היתה שעתו הגדולה של שרון ג'וניור. עשרות אלפי מתפקדים, שמעולם לא הצביעו ליכוד (ערבים, קיבוצניקים, ועדי עובדים וכו'), הודרכו להזדחל דרך לאקונה שאיפשרה כניסתם למפלגת השלטון. אחרי שהצליחו במשימתם - חסימת ביבי, יצאו להצביע למפלגות אחרות (עבודה, מרצ וערביות). כלבי השמירה עם העין הסלקטיבית ראו רק את הפייגלינים, לא את הג'ארושים.

הפרקליטה גלט-ברקוביץ' הדליפה משהו ומצאה את עצמה בחוץ, עם כתב אישום. המושחתים נשארו בפנים וניהלו את המדינה כאילו מדובר בחווה. רופסי המשטרה, היועץ המשפטי רובינשטיין, ואחריו מזוז, לא שכחו שרק בצד אחד של הפרוסה יש חמאה, והיא מיוצרת בחוות השיקמים.

נחזור לעבודה. הדשא אצל השכנים יותר צחיח. על הדשא נותרה ערימה יבשה של הפרשות, שהותירו החבר'ה של שלום חנוך מהפריימריס הקודמים. מיליון שקלים שילם מזכ"ל מפלגת העבודה ח"כ איתן כבל לשופטת (בדימוס) שרה פריש, כדי שזו תטלטל את הערימה. אלה עם האף הרגיש נסו על נפשם.
עם ישראל נתבשר ש"המפקד הכי נקי שהיה אי פעם במפלגת העבודה", הוא מפגע אקולוגי יותר קשה, מהמזבלה של חירייה. עשרות אלפי טפסים מזויפים (אני חוזר: "עשרות אלפי טפסים מזויפים"), נתגלו בבדיקה מעמיקה.

טעמו המשכר של הקוקטייל המורכב משחיתות ושררה העביר ומעביר חלק ממנהיגי העבודה על דעתם. גם כשהיו באופוזיציה תמכו במנהיג מושחת רק משום הסיכוי לזכות בנתח שררה. ההימור הצליח. בין "שודדים" מקובלת חלוקת שלל. מחלת האלצהיימר היא הסיבה שהמפלגה הזו שכחה שהיא האלטרנטיבה.
אלה מנהיגיך ישראל!
את מיקומם האחרון בכל סקרי האמינות הם השיגו ב(חוסר) "יושר".

ושוב יושבים על המדוכה פרופסורים ומומחים למיגון ושוברים את הראש, על שיטה שתנעל את כל הלאקונות.
שום מיגון לא יעזור פה, מפני שהבעיה הראשית איננה בשיטה אלא ביחס האמביוולנטי שמעניקה התקשורת למושחתים שמנהלים את חיינו. רק העיקרון לפיו מה שמותר לאחד מותר לכל אחד, ומה שאסור לאחד אסור לכל אחד, יהיה התחלה של יציאה משלטון מושחת ויקר, לשלטון נקי, ולא יקר. וזה עוד רחוק.