ב-24.7.16 פרסם במאי הקולנוע מייקל מור, איש השמאל האמריקני, חמש סיבות בעטיין דונלד טראמפ ינצח בבחירות לנשיאות. הוא צפה, כי טראמפ יזכה בכל המדינות הרפובליקניות המסורתיות וגם בכמה ממדינות "חגורת החלודה" המצביעות באופן מסורתי לדמוקרטים – מישיגן, אוהיו, ויסקונסין ופנסילבניה – בזכות המסר של "להחזיר משרות לארה"ב".

מור צדק. הילרי קלינטון אומנם זכתה ב-65.8 מיליון קולות לעומת 62.9 מיליון שקיבל טראמפ, אבל בקרב האלקטורים הוא ניצח ברוב של 304 מול 227 – בדיוק בזכות אותן מדינות. הגורם אותו מור לא הביא בחשבון היה ההתערבות הרוסית – אבל האם זה באמת הגורם שהכריע? האקרים רוסים הביאו לפרסום 150,000 תכתובות דוא"ל של המפלגה הדמוקרטית ומטה קלינטון; רוסיה עמדה מאחורי פרסומים כוזבים ותעמולתיים אליהם נחשפו 126 מיליון אמריקנים בגוגל, פייסבוק וטוויטר; חשבונות רוסיים מזויפים שלחו 1.4 מיליון ציוצים בחודשיים שלפני הבחירות.

קלינטון משוכנעת שזה היה הגורם העיקרי להפסד שלה. "גם אם רוסיה גרמה רק לשינוי בשוליים, אלה היו בחירות שהוכרעו בשוליים" – טענה לאחרונה. מבחינה מספרית היא צודקת: כמה רבבות קולות בשלוש מדינות הם שנתנו לטראמפ את הרוב האלקטורלי. אולם כותב ניוזוויק, כמעט כל האחרים סבורים שההתערבות הרוסית הייתה רק אחד מכמה וכמה גורמים.

טום בונייר, שסיפק נתונים לקמפיין קלינטון, אומר: "אני לא חושב שזה הוכרע רק בשל ההתערבות הרוסית או בגלל הכיסוי העיתונאי של המיילים של קלינטון. ודאי שלשני אלו היה תפקיד, אבל היו עוד מרכיבים מרכזיים. היו כנראה תריסר גורמים, ולא היה אחד מכריע".

מנהל הקמפיין של קלינטון, רובי מוק, אומר גם הוא שההתערבות הרוסית אינה צריכה לגרום לאמריקנים לפקפק בתוצאות הבחירות. "לעולם לא נדע עד כמה ההתערבות הזו השפיעה על הבחירות", הוא קובע. "החשוב הוא כיצד מתקדמים מכאן. הרוסים הוכיחו שכל גורם זר יכול לגרום למניפולציות בדעת הקהל. אם לא ננקוט צעדים למנוע זאת, נהיה פגיעים למניפולציות בבחירות, בחקיקה ובחילופי הדעות. זה כבר לא הבחירות של 2016; זה בעיה של 2018, 2019 ו-2020".

איזה לקח למדו הדמוקרטים מהתבוסה ב-2016 לקראת בחירות אמצע הקדנציה ב-2018? בונייר אומר, כי הדמוקרטים היו בטוחים שהם לא יכולים לרדת מתחת לשיעורי התמיכה הנמוכים שקיבל ברק אובמה בקרב לבנים כפריים ומצביעים לא-משכילים – אבל התברר שזה לא נכון. הם גם למדו, שהקואליציה הלא-לבנה של אובמה אינה עוברת אוטומטית לדמוקרטים אחרים. הם למדו שיש אוכלוסיות שקשה לנבא באמצעות סקרים את הצבעתן, ושבכלל – אין להתייחס לסקרים כאל תורה מסיני. ולדמוקרטים גם אין תשובה כיצד לשפר את מצבם בקרב מצביעים לבנים מהמעמד העובד.

פרופ' פול טגארט, מומחה לפופוליזם, מכנה את האווירה הפוליטית הנוכחית בארה"ב במילים "רגע קיצוני של פופוליזם", שאינו זוכה לתשומת הלב הראויה בשל עומק הקיטוב בין הרפובליקנים לדמוקרטים. התוצאה היא שהפוליטיקה הפכה להיות למשחק של טובים מול רעים, טוען טגארט. "באופן פרדוכסלי, האופוזיציה הדמוקרטית לטראמפ היא כרגע מפוצלת ואינה מובילה לאותה תשובה", הוא מוסיף. לדעתו, הדמוקרטים אינם צריכים למצוא פופוליסט משלהם אלא להפך – להתמקד בנושאים להם מתנגדים הפופוליסטים, כגון זכויות וליברליזם והתהליך הפוליטי, ולחגוג את הפוליטיקה. להמשיך לדבר על רוסיה, לא יספק להם את הסחורה.