הראיון שקיימה
אילנה דיין עם עורך הדין
יעקב וינרוט הוא מטלטל מן הפן האנושי, ככל שוינרוט מתוודה בו על "ייסורי קהלת" של עורך דין צמרת, שראה וחווה הכל וממרומי שיא הצלחתו מרשה לעצמו את השיפוט האולטימטיבי: 'הבל הבלים'. עם זאת, מנקר הספק האם ייסורי המצפון הם אמיתיים, חרטה כנה של פרקליט-על שהצליח "יותר מדי" להשיג זיכויים גם לכאלה שידע שהם פושעים, כפי שהעיד על עצמו, או שמא גם ההתוודות הזאת היא עוד הצגה, עוד מסכה במקצוע שמהותו המוצהרת היא העמדת פנים ולפי כללי המשחק שלו - מאחורי "גרסת מרשי" אמת ושקר מאבדים כל משמעות?
בנוסף, עטה וינרוט בראיון הזה גם מסיכה של "פסיכיאטר" לראש
ממשלה רדוף פחדים, כפי שהתבטא, שתפקידו "לקלף את החרדות" לפני שיוכל לטפל בבעיה לגופה. לכאורה, לא מחכמה פלט הפרקליט את הדברים האלה, שאוי לנו אם הם נכונים ואוי לו אם הם בדויים. מכל מקום, זו עוד נוצה בכובע הציידים של אילנה דיין, ששיחקה הפעם תפקיד רך ואימהי, מבין וסולח, אם לא פסיכיאטרי, לפחות פסיכולוגי.
אלא, ייתכן שגם דמות "הנעבעך", רדוף חיבוטי הנפש, שהציג וינרוט, אף היא העמדת פנים, תרגיל ריכוך, אוברטורה מטעם ההגנה לדרמת ה-1000, אלף הסיגרים ובקבוקי השמפניה. וינרוט צייר לנו אדם שאינו יודע כמה עולה חפיסת מסטיק או ככר לחם, שקונה סיגרים ואיננו יודע כמה שילם, רחוק מחיי המעשה, "אמריקני" יותר מישראלי, ועל הכל - "אדם ישר", טיפוס שמקבל מתנות ללא כוונה פלילית. נו, ואם וינרוט המזוכך, שעבר חשבון נפש מטהר, 'אפילו' הוא מוציא לראש הממשלה תעודת ישרות, מי צריך עוד את היועץ המשפטי?
לא מן הנמנע, שדיין השתמשה בווינרוט כדי להאדיר את תהילתה העיתונאית, והוא ניצל את האמביציה המקצועית שלה לבניית תדמית לראש הממשלה שתשרת אותו במשפט עתידי. אלא, שחקנים מעולים ככל שיהיו, שניהם קטנים ליד נשוא שיחתם, השחקן בעל אלף התפקידים, שהכל האמינו שמה שהם רואים, זה הוא. ואכן, נתניהו הוא באמת המלט נסיך דנמרק, אבל רק עד שיירד המסך. מאחוריו, הוא מיד הופך למישהו אחר, אולי המלך ליר או יוליוס קיסר, אך בכל תפקיד, אם תחברו אותו למכונת אמת, הוא ייצא דובר אמת: עד כדי כך מזדהה האיש עם התפקיד שהוא משחק באותו הרגע. ומי הוא
בנימין נתניהו האמתי? זו השאלה, שמסרקוזי ואובמה ועד לטראמפ, גדולי המדינאים שוברים עליה את הראש ואינם מצליחים לפענח. מרקל כועסת עליו, מפני שכמו לכולם, הוא אמר לה את מה שרצתה לשמוע ושכח ברגע שדלת לשכתה נסגרה מאחוריו. 'טלנטים' של השמאל כמו
נחום ברנע ו
אמנון אברמוביץ' נוטרים לו איבה על זמירות שלום ונסיגה שהשמיע להם, ואחריהן - לא כלום.
שלא לדבר על "אם כל התפקידים" - נאום-בר-אילן, בו הכריז על "החזון" (כך העז לכנותו) של מדינה פלשתינית בארץ ישראל. מפלגתו וסיעתה בכנסת בלעו את בר-אילן רק לאחר שסיפרו לעצמן שהדברים נאמרו בשין-קוף-ריש והמשיכו לתמוך בו ולהריע לו מתוך הנחה שפיו וליבו אינם שווים.
תוך דקה יהיה שלום
על השאלה הטורדת, לאיזו מעמדותיו להאמין, לא מצאו מענה. למשל, הסכמתו החשאית שניתנה לשר החוץ האמריקני קרי, לחדש את המו"מ עם רמאללה על בסיס "גבולות '67" (!). בנאום יובל 100 השנים להצהרת בלפור, בפני קהל בינלאומי, הכריז שאם הערבים רק יודו שהיהודים הם עם ומגיעה להם מדינה, 'תוך דקה יהיה שלום', הבטחה שהכל יודעים שלא ייתכן לקיימה בלי לחלק למשל את ירושלים.
לעומת זאת, בפני קהלי
מתנחלים הוא נושא נאומים חוצבי להבות בזכות ההתנחלות בכל חלקי יהודה ושומרון, למשל ביובל החמישים לששת הימים. והיכן יגדלו ויפרחו מאות היישובים והמאחזים האלה? בתוך המדינה הפלשתינית של בר-אילן?
את עורך דינו, שהוציא לו תעודת 'אדם ישר', הייתה דיין צריכה לשאול: כאדם ישר, האם מתכוון הוא ברצינות לקיים את הבטחת בר-אילן? ואם כן, איך מתיישבת הישרות הזאת עם הבטחותיו למפלגתו ולבוחריו לבנות גם בגושים וגם בעומק השטח? היכן תהיה המדינה הפלשתינית הזאת, באוויר?
אמרנו 'לבנות'? אבל נתניהו גם מקפיא בנייה: בימי אובמה ההקפאה נומקה בשנאת אובמה והיום, תחת שלטונו של טראמפ הידידותי, הסיבה היא דווקא הידידות, שאסור לקלקל אותה על-ידי "הגזמה" בבנייה. כעת, סיפוח לירושלים של גוש-עציון ומעלה אדומים, הסרת גזירת ההינתקות מ-4 היישובים בשומרון ואפילו אדמת ים המלח שהים נסוג ממנה - הכל מוקפא בשם "הידידות"!
הצליל של הדברים האלה נשמע מזויף, כמו תרוץ אחר: שישראל חייבת לרצות את אמריקה כדי לרתום אותה למלחמה נגד אירן: 'יצהר תמורת בושהייר'. בחייכם, מעצמת-על מנהלת את העולם על-פי יצהר? הצחקתם אותנו!
הטשטוש בין אמת לשקר משליך על קיומן של הבטחות. שביתת הרעב שזה עתה הסתיימה, נושאה היה אי-קיום הבטחות. עד כדי כך הגיעו הדברים, שבכנסת הציעו ברצינות לחוקק חוק שיחייב קיום הבטחות. תארו לכם, למשל, נוסח כזה:
'ראש ממשלה שנתן
הבטחה שלטונית, יקיימנה. לא קיים ראש הממשלה הבטחה, והבטחה לקיים הבטחה, יעברו הסמכויות לידי "נציב קיום ההבטחות" והוא יבצע את קיום ההבטחה.'
אפשר היה להשתעשע כך עוד, לולא היה זה עצוב כל כך. אם חלילה יגיע תיק המתנות לבית משפט, לוינרוט לא תהיה בעיה לטעון, שגם אם נתניהו הבטיח משהו לנותנים, הוא אף פעם לא התכוון לקיים.
