הבושה שייכת למטריד - לא למוטרד

השחקנית, אשלי ג׳אד, העניקה ראיון לאחר חשיפת הטרדתה המינית בידי המפיק, הארווי ווינשטיין בו התייחסה היא לדרך שבה עברייני מין גורמים להעברת הבושה שמקורה במעשיהם לכיוון קורבנותיהם. "האדם שמבצע את הפשע הוא חסר בושה", אמרה ג'אד. "הם שמים את הבושה על הקורבן, ומהרגע שהם מעבירים אותה אליה, הם ינקטו באסטרטגיות שונות כדי להותיר אותה שם. ואז (אנו, הקורבנות) מפנימות הבושה, ונושאות אותה עימנו״.

זה הוא המסר העיקרי שחייב להוביל מסע ה-#METOO (גם אני), שפרץ בהצלחה רבה לעולם התודעה וחשף עולם ההטרדות המיניות, מתחת לשכבות ההכחשה, הכיסוי והטשטוש, שיצרו עברייני המין. שכבות ההכחשה, הכיסוי והטשטוש, נוצרו בשורה ארוכה מפותלת ומתוחכמת מאוד של דרכים ועזרים. היו שאיימו במפורש או במשתמע על קורבנותיהם, באיבוד הקריירה שלהם. היו שאיימו במפורש או במשתמע על קורבנותיהם בפגיעה בחיי המשפחה שלהם והיו שאיימו במפורש או במשתמע בהלבנת פניהם בתוככי ובלב החברה הגרעינית שלהם.

דומה, כי החשש הגדול ביותר של קורבנות עבירות המין הינו לספר ולפרסם, ברבים, כי הם נפלו קורבן לעבירות המין, נבע מהחשש, כיצד תגיב לכך החברה הקרובה לחשיפה זו. בשל חשש כבד זה "נשארו בארון" קרבנות עבירות המין ולא חשפו עבירות המין, להן נפלו הם קורבן, משך שנים רבות. רק לאחר שחשש כבד זה הוסר ולא במעט בזכות מסע ה-#METOO (גם אני),שנתן חיזוק ורוח גבית לקורבנות עבירות המין נחשף עולם שלם של הטרדות מיניות שהוחבא מתחת לפני השטח. כעת, מסע ההובשה ("השיימינג") עבר מכיוון הפחדת והשתקת המובשים לכיוון הפללת המבישים.

יש לנצל הצלחתו של מסע ה-#METOO (גם אני), בעיקר בקרב קהילות סגורות, בהם נוטה החברה הסגורה להגן על עבריין המין ולהפוך הקרבן לאשם בתקיפה המינית בה הותקף הוא, עלידי עבריין המין. קהילות סגורות שכאלה, הקיימות בישראל, הן הקיבוצים ויישובים בהם מתגוררים חרדים, חרד"לים ושומרי מצוות. אחת הפרשות הזכורות לרע, מבחינת התייחסות הציבור והחברה הקיבוצית לאירוע של אונס, הייתה הפרשה הידועה בשם: "האונס בשמרת".

לפי עדויות כל המעורבים, יחסי המין לא היו ביוזמת הנערה אלא היו יוזמה של חבורת הנערים. הנערה טענה כי המעשים נעשו שלא מרצונה ואגב השמעת איומים, תוך שהיא ניצבת מול חבורה מאורגנת המנצלת אותה מינית. לטענת הנערים, המעשים נעשו בהסכמה ללא הבעת התנגדות וללא איומים. הנערה התלוננה בפני אחות הקיבוץ וסיפרה לה על המעשים. האחות הגישה לה טיפול רפואי אבל נמנעה מלדווח על המקרה לרשויות. לאחר יומיים סיפרה הנערה על המעשים גם לאמהּ ששכנעה אותה להגיש תלונה במשטרה, חמישה ימים לאחר סיום מעשה האונס. הנערה אמרה כי פחדה לפרסם את דבר המעשים ובכך לצאת נגד בני הקיבוץ. לאחר תום הפרשה עזבו היא והוריה מרצונם הקיבוץ ואילו אחותה נשארה להתגורר בקיבוץ. בני הקיבוץ המעורבים בפרשה הורחקו מהיישוב, לתקופה מסוימת בהחלטה משותפת של חברי הקיבוץ, ואחד מהם לא הורשה לחזור להתגורר בו.

פרשה נוספת שזכתה לחשיפה ציבורית, הינה פרשת ההתעללויות המיניות, לכאורה, שעברו על חסידת גור, אסתי וינשטיין ז"ל. בספר "עושה כרצונו", מתארת אסתי וינשטיין ז"ל, כי ככל שהעכבות המיניות כאילו מתפוגגות, לא רק שהיא הולכת לאיבוד בסבך האשמה, אלא סופה שהיא משלמת מחיר כבד, מובלת כקורבן בידי בעלה דרך מ"ט שערי הסטייה שלו. במהלך מסלול חייהם, תוך כדי שנולדות בנותיהם בזו אחר זו, הבעל נוהג בה כבשפחת מין ומסרסר בה לגברים זרים. באכזריותו הוא גם פוסק שהיא אסורה לו. היא מתמוטטת ומגיעה לבית חולים לחולי נפש, וכשהיא יוצאת משם, היא עוזבת משפחתה והדת, אבל לעולם לא יוצאת עוד מהגיהינום הפרטי שלה. תגובתה של החברה החרדית חסידי גור, במקרה הזה היה נידוייה של אסתי וינשטיין ז"ל וביתה שתמכה בה והרחקתן של שאר בנותיה הקטנות. סופם של דברים בחרה אסתי וינשטיין ליטול נפשה בכפה והתאבדה.

הבאנו ברשימה זו שתי דוגמאות קיצוניות לתוצאה של תהליך הובשת הקורבן, בידי החברה הגרעינית אליה היה שייך הוא, בזמן שהיה קורבן לעבירת מין, בחברות הסגורות דוגמת: קיבוצים ויישובים של דתייים, שומרי מצוות, חרד"לים וחרדים, בארץ ובחו"ל. קיימים מאות ואלפי מקרים שבהם בשל לחץ חברתי, בחברה הגרעינית אליה שייך קרבן העבירה המינית לא פורסם, עד כה וברבים דבר ביצוע עבירות מיניות שכאלה. חמור מכך. קרבנות העבירה המינית במיוחד אם הם בעלי מעמד חלש בחברה הגרעינית, דוגמת קטין או אישה בחברה חרדית יודעים היטב, כי אם יפרסמו דבר היותם קרבן לעבירה מינית שנעשתה בהם, ישלמו הם הם ולא עבריין המין המחיר הכבד בגין כך .

הגיע הזמן שמסע ההובשה מסוגו של מסע ה-#METOO (גם אני), יחלחל ויפרוץ גם אל תוככי חברות סגורות דוגמת קיבוצים. יש לקוות שמסע זה יחלחל בעיקר ויפרוץ הוא תוככי חברות סגורות של שומרי מצוות, דתיים, חרד"לים וראש וראשונה אל תוככי היישובים חרדים. הגיע הזמן שילד שנאנס בעודו הולך לטבול במקווה טהרה בידי עבריין מין "חרדי", ידע שמי שישלם המחיר על פשעו זה, הוא עבריין המין ולא קרבן עבירת המין.

הגיע הזמן שכל אותם "צדיקים", בעיני עצמם ובעיני עצמם בלבד! יפסיקו לגלגל עניים לשמיים ולמלמל מלים בכל הקשור לחילול שם שמיים, ברבים. הגיע הזמן שרבנים ופרנסי קהילות חרדיות יבינו, שהשתקת קיום עבירות המין והחבאתן בתוככי החברה החרדית, לא תאדיר ותגדיל שם שמיים, ברבים אלא, היפוכם של דברים הוא הנכון. מי שאנס קטין במקווה, חייב לשבת בכלא ולא להישלח לחו"ל, לקהילה חרדית כ"פרס" על מעשיו, לבל ייגלו הם, ברבים ונמצא שם שמיים, חלילה וחס, ירחם השם, מחולל. השתקת קיום עבירות המין ואי הובשת עבריין המין, אי-זריקתו מהחברה החרדית ואי השלכתו לכלא, כמי החייב לתת הדין על פשעיו, היא, היא חילול השם הגמור והמוחלט.