הרוצח יגאל עמיר - יורה סרק-סרק
הרוצח
יגאל עמיר מתכנן משפט חוזר בעזרתה של גברת טרימבולדר שלא שמענו עליה תקופה של דור הולך ונעלם. הטענה המרכזית של עמיר - אני זה שיריתי... סרק... סרק ואדם נוסף או אישה מסתורית הם שירו ברבין. האמת, מדובר בטיעון חזק הלקוח מסרטי ליגת הצדק או מלחמת הכוכבים. עוד נכונו לנו עלילות וסיפורי קונספירציה. ועכשיו גילוי נאות. בית המשפט מינה אותי כסניגור מטעם בית המשפט לפי בקשתו האישית של השופט
אדמונד לוי ז"ל לעזור לבית המשפט לנהל הדיונים בצורה מכובדת בשל התקשורת הבין לאומית שהייתה נוכחת.
ראיינתי את עמיר מספר שעות וכשנוכחתי שהוא מעוניין במשפט פוליטי ולא במשפט פלילי על רצח התפטרתי למחרת היום מהייצוג. וכל היתר הרי זה כתוב בהרחבה בפסקי הדין בעניינו.
הברק אינו מכה פעמיים באותו מקום
אחרי ההצהרה הסנסציונית של
אהוד ברק שהוא הכי בשל, הכי מבושל, הכי מנוסה, הכי מתאים, הכי מזוקן, הכי יפה מכל המנהיגים והכי עשיר להוביל, היה ברור שיצוצו סקרים בנושא, שהרי ברק כהרגלו הטיל רימון הלם לזירה הפוליטית ורץ להסתער כמו בסיירת.
התוצאות קצת הרבה מאכזבות והוא נמצא בתחתית הטבלה כששוב ושוב הביבי הזה, הנחקר המתמיד, המבוקר, המושמץ, הנהנתן עם הסיגר והגברת עם השמפניה בכל תוכנית ובכל עיתון. כל היודע לפענח את התופעה יקבל פרס מתנת
המחנה הציוני - ביקור וסיור במפלגת העבודה או השתתפות במרוץ הלפיד. ואל תחזרו על הנימוקים השחוקים של העבר - העם טיפש, לא מבין, ולא מבחין. זה מתאים לבדיחות עם זקן או למועמד בשל. ולבסוף, כמה הייתי נותן כדי לשמוע מה יש לקאיה להצהיר בכל הנושאים הרלוונטיים. אולי כדאי להעזר בלוחש לכלבים. חבל שאין להם תוכי מדבר, היינו יותר חכמים היום חבל.
האמרה הברק לא מכה פעמיים באותו מקום כנראה לא נוגעת באהוד ברק או שהוא לא שמע עליה. בראיון בתקשורת הצהיר ברק בחגיגיות וברצינות תהומית שהוא הכי בשל היום להנהיג ולהוביל את המדינה. עכשיו אני תוהה האם הגיל או הזקן או הגן הישן קפץ לו פתאום אחרי שנמאס לו שלא מצטטים אותו, לא מזכירים אותו ולא מתייחסים אליו ברצינות, שהחליט שוב לנסות את כוחו בפוליטיקה. ראשית, אף מפלגה לא תקלוט אותו אחרי שפירק את מפלגת העבודה והיה לראש ה
ממשלה הגרוע ביותר בזמן הקצר ביותר. הקמת מפלגה חדשה לא נראית לי ריאלית, כי אף אישיות רצינית לא תחבור איליו בשל תכונותיו האנוכיות, האגואיסטיות והרודניות. אומנם הוא אדם כשרוני ומשכיל אך מסוג הזאבים הבודדים שלא אוהבים שותפים או מתחרים והרוב גם לא אוהב אותו. אבל שחקן ספסל נוסף בפוליטיקה עושה את זה למעניין.
מפכ"לים לשעבר - עושים צחוק מעצמם
מפכ"לים לשעבר התכנסו יחד כדי להגן בגופם על המפכ"ל אלשיך, ויותר נכון על מוסד המפכ"לות והמשטרה. תוך כדי ישיבה מעניינת זו הגיעו למסקנה המגוחכת להגיש בקשה לחקור את ח"כ אמסלם על עבירת סחיטה ואיומים על המשטרה ואלשיך. קשה לי להבין איך מי שהיה מפכ"ל משטרה מגיע למסקנה הזויה כזו ברמת הבנת המטריה המשפטית עובדתית. ח"כ אמסלם פועל במסגרת תפקידו כחבר כנסת וכראש וועדה. אפשר לא להסכים להצעותיו, אפשר ולגיטימי להתנגד ולבקר, כמו שאכן עושים זאת בכנסת ובתקשורת, אבל לבקש לפתוח בחקירה משטרתית זה לא רק מגוחך אלא גם פוגע בתדמית המשטרה ובאלה שעמדו בראשה בעבר. ולבסוף, לשעברים שכחו כנראה בלהט ההצעה שלח"כ אמסלם יש חסינות במסגרת תפקידו, כך שההצעה טובה אולי ככותרת לתקשורת אך אין לה כל משמעות מעשית.
ברגע האחרון
:
1. המתיחות בין המשטרה הכנסת ושרים בממשלה בנושא החוקים שבאים לכאורה לפגוע במשטרה ובסמכויותיה נמצאים בשיא. לדוגמה, נושא ההמלצות המשטרתיות בתיקי חקירה. בעניין זה משכו את תשומת לבי ועיני שתי פרשיות שפורסמו לאחרונה בתקשורת האחת:
נתן אשל שהיה ראש הלשכה של ראש הממשלה נחקר במשטרה על תקיפה מינית והומלץ על-ידי המשטרה בתום החקירה להעמדה לדין על עבירה מינית של תקיפה.
כמובן שהכותרות בעיתון היו בהתאם. גם האדם, גם התפקיד, גם הקרבה לראש ממשלה, בקיצור חומר טוב ועסיסי לכתבות בתקשורת. התוצאה - אחרי שנה התיק הפלילי נסגר על-ידי הפרקליטות. ואם זה לא מספיק הנה מקרה נוסף מהשבוע האחרון - רב ירושלמי נחקר הומלץ לדין על תקיפה מינית של אחת התלמידות שלו ואחרי שנה של מעצר בית הפרקליטות סגרה את התיק. ובכן לא צריך 5 יחידות במתמטיקה כדי לעשות 2 ועוד 2 ולהבין או להסיק שאין זה מתפקידה וסמכותה של המשטרה להמליץ על העמדה לדין אלא זאת סמכותה הבלעדית של הפרקליטות (כפוף לשמוע) על-פי החוק.
המלצת המשטרה עושה כותרות, הורסת אנשים, משפחות, עסקים, תדמית, סיכויי קידום וכולי ואין פיצוי ואין מנחם. ובסוגיות האחרות הוציאו את נתניהו מהמשוואה, מהחקירות ומהפרסום. ניתן לומר בשקט שיש הגיון ובסיס גם בהצעות האחרות. מה שלא מוצלח בנושא העיתוי לא מתאים וניתן לפרשנות לא נכונה. אז חשבו על זה.
2.
מאז פרשת אזריה, יש אפקט אזריה - מחבלים לא נהרגים. שאלה המבקשת תשובה או הסבר או נימוק סביר או מדיניות חדשה. אם שמתם לב מאז פרשת אזריה, המשפט, המהומה הציבורית, ההרשעה והעונש, המחבלים המפגעים, הדורסים, הרוצחים ילדים ונשים בבתים או בצמתים לא נהרגים בזמן ביצוע הפיגועים. האם מדובר באפקט אזריה? האם יש רתיעה לא להסתבך, לא לחסל מחבלים שבאים לרצוח או אלה שכבר ביצעו פיגוע, או שמדובר במדיניות חדשה ליברלית, מתחשבת באויב המסכן הסובל תחת הכיבוש? אז הגיע הזמן להתעורר, כי המחבלים הופכים לגיבורים בכלא לשהידים חיים. המשפחות מקבלות כספים מאבו-מאזן ולא רחוק היום ידרשו את שחרורם בעסקות חילופין.
