ב-68 מתוך 70 שנות המדינה, סירבו החרדים להיות חברי ממשלה, והגיונם עימם - הם לא מוכנים ליטול חלק בחילול השבת שהממשלה אחראית לו. שנים רבות הח"כים החרדים לא היו מוכנים אפילו להיות סגני שרים, ועל כן הם מונו כיו"ר ועדות הכספים של הכנסת לדורותיהן.
כאשר בג"ץ קבע כי סגן שר אינו יכול לנהל משרד ממשלתי, בחרו החרדים לקבל עליהם, לראשונה מאז קום המדינה, משרת שר בממשלה. אולם לשטר הזה צמוד תורף מובהק: עליהם לקבל אחריות כוללת למעשי הממשלה, כולל חילול השבת.
בעניין זה, בכלל לא ברור מה הקפיץ את הפיוז דווקא בשבת האחרונה. ברכבת ישראל מבצעים עבודות תחזוקה בשבתות מאז ומעולם. לפחות ניתן לתרץ זאת באופן קלוש בסכנה לפיקוח נפש אם העבודות לא תתבצענה בשבת, אלא כאשר תושבת הרכבת בימי חול ומספר תאונות הדרכים יעלה. אבל מה לך להלין על הרכבת? בנתב"ג מחללים שבת, כל שבת, ובצורה
גורפת פי אלף יותר מהרכבת. יתרה מכך - בחיפה פועלת מאז ומעולם
תחבורה ציבורית בשבת. נהגים יהודים מועסקים בשבת ומסיעים אוטובוסים ריקים רובם ככולם, כבר 70 שנה. השרות הוא כל כך מפסיד בגלל מיעוט הנוסעים, שהמדינה מסבסדת אותו מכיסה בסכומי עתק. ועדיין, לא שמענו איש מחברי הכנסת החרדים, אפילו מליצמן, דרישה להפסיק את שירות האוטובוסים המיותר בחיפה בשבת.
לא דוחים טיפול
ואולם, למה ללכת דווקא למחוזות התחבורה? האם בתי החולים שומרים שבת? האם הפעילות שם מצטמצמת ל"פיקוח נפש"? לא מיניה ולא מקצתיה. אם מגיע חולה לבית החולים בשבת, איש לא מהרהר או מערער לשניה כי הוא יקבל את כל הטיפול הרפואי, בין אם הוא בסכנה כלשהי ובין אם לאו. איש לא דוחה טיפול למוצאי שבת. אפילו לא את ההסעות הביתה בשבת של עובדי בתי החולים. נוכל לעבור כך בכל המשרדים הממשלתיים ולהוכיח כי כולם מחללים שבת ביודעין, במתכוון וללא כל הפרעה.
כאשר ליצמן קיבל את רשות רבותיו להפוך לשר בממשלה, הוא היה צריך להסביר להם, ולכל הסובבים אותם, את משמעות הדבר. ה"סטטוס-קוו" בעניין השבת, כולל חילול שבת המוני בפרהסיה, באישור הממשלה. אפשר לנסות לצמצם אותו, אפשר להיאבק שלא להרחיב אותו, אבל ממשלת ישראל מחללת שבת ברשות ובסמכות. עבודות התחזוקה ברכבת הם אפילו לא קצה הזנב של העכבר הזה.
במוקדם או במאוחר היה ליצמן והאדמו"ר מגור מגיעים לאותה פרשת דרכים שהחרדים נמנעו ממנה בכל שנות המדינה לפניהם - הסמכות גוררת אחריה אחריות. אין מנוס מכך. התפטרותו של ליצמן תייצר עתה בהכרח את השיח הנדרש בעולם החרדי, האם הוא בשל להנהגה או שהוא ימשיך להשתרך בשולי הדרך בתקווה לפירורים ולשאריות מעוגת השלטון.
במוקדם או במאוחר יהיה המחיר של ההדרה מהממשלה גבוה מידי לחברה החרדית, ובלית ברירה היא תצטרך להתבגר ולמצוא את הדרך החרדית לגשר הפיקוד באוניה. כי אחרת, החרדים עלולים ליפול ממנה בסערות ובטלטלות או גרוע מכך - להיכלא בבטן האוניה.
המהפכה הזו תתחיל מלמטה, והיא בהכרח תפעפע ותגיע גם לראשי הציבור החרדי ורבותיו, במוקדם או במאוחר. אין ברירה. 70 זה גיל מתאים, אולי אפילו די מאוחר, להתבגרות.
