האם
דונלד טראמפ אכן מתכוון לפטר בקרוב את שר החוץ,
רקס טילרסון? הן וושינגטון פוסט והן ניו-יורק טיימס דיווחו בסוף השבוע, כי המהלך – אותו יום ראש הסגל,
ג'ון קלי – עשוי להתבצע בשבועות הקרובים. במסגרתו יעבור
מייק פומפאו מראשות ה-CIA
למשרד החוץ, והסנאטור טום קוטון יחליף אותו בסוכנות הביון המרכזית.
לדעת אישאן ת'רור מה"פוסט", פקידים בבית הלבן מדליפים את הסיפור כדי להצליף שוב בטילרסון, שכבר חטף מלוא חופניים עלבונות מידי טראמפ. באופן רשמי מכחיש הבית הלבן את הדיווחים החוזרים ונשנים על הדחתו הקרובה של טילרסון, אך כעת נראה שעזיבתו היא רק עניין של זמן; פומפאו כבר מתכונן לרשת אותו ובוחן בשקט את משרד החוץ כדי לארגן אותו מחדש.
היחסים הרעועים בין טראמפ לבין טילרסון, שהיה מנכ"ל ענקית הנפט אקסון-מובייל עד כניסתו לתפקיד, כבר מזמן אינם סוד. השניים התנגשו בסוגיות אירן,
קוריאה הצפונית וקטר. עצם הפקדת התיק הישראלי-ערבי בידי
ג'ארד קושניר, כבר בימיו הראשונים של הממשל, הייתה העברת משימה מרכזית בתחום מדיניות החוץ מידי מי שאמור להיות הדיפלומט מספר אחת לידי חתנו ויועצו הקרוב של טראמפ.
לפני מספר חודשים צוטט טילרסון כמי שכינה את טראמפ "טמבל". טראמפ הגיב באומרו שאינו מאמין לדיווח, אך הבהיר שברור לי מי ינצח בהשוואת ה-IQ של השניים. הסנאטור בוב קורקר, יו"ר ועדת החוץ, אמר שטילרסון ושר ההגנה
ג'יימס מאטיס "הם האנשים שמפרידים בין המדינה לבין תוהו ובוהו". טראמפ והבית הלבן מנעו מטילרסון לקיים פגישות מרכזיות ומחלישים אותו בהתמדה. טילרסון מצא את עצמו בסוג של גיהנום. אהרון מילר, מוותיקי משרד החוץ, העיד: "עברתי עם שישה שרי חוץ ומעולם לא ראיתי משהו כזה".
לדעת ת'רור, יש ממש בטענה שלמרות הצרות המוזרות שיש לו עם הבית הלבן – מגיע לטילרסון להיות מפוטר. הוא גרם לדמורליזציה במשרד כאשר הסכים לדרישת הבית הלבן לקצץ את תקציבו ב-31%. פקידים במשרד טוענים שיחסו אל הכפופים לו הוא מתנשא וחסר עניין, ומומחים מבחוץ הטילו ספק במידת הבנתו את תפקידו. דיווחים על משרד המצוי במשבר מתפרסמים כמעט כדבר שבשגרה. בקונגרס הוא ספג ביקורת ניכרת על תוכניתו לקצץ את המשרד – לא רק מצד צירים דמוקרטים אלא גם מצידם של רפובליקנים.
תוכנית הארגון מחדש של טילרסון מקרטעת. מליס בימז, מומחית חיצונית שהופקדה על התוכנית, התפטרה בשבוע שעבר לאחר שלושה חודשים בלבד. דיפלומטים בכירים לשעבר מזהירים, כי בשירות החוץ הולכים ונפערים פערי כוח אדם משמעותיים, בעוד האתגרים שבפני ארה"ב הולכים וגדלים. שגרירויות אינן מאוישות, אין נוכחות אמריקנית בוועידות בינלאומיות, סיוע חוץ אינו מוענק כסדרו. התוצאה היא כרסום מתמיד במנהיגותה הגלובלית של ארה"ב.
בדמויותיהם של פומפאו וקוטון, טרמאפ יוכל למצוא שני עוזרים נאמנים. פומפאו תומך ברצונו של טראמפ לבטל את עסקת הגרעין עם אירן, והתערב לטובתו של הנשיא בחקירת הפרשה הרוסית. קוטון הוא אולי הנץ הקיצוני ביותר בסנאט בנושאי חוץ וביטחון, וידוע במיוחד במכתב עליו החתים 47 מעמיתיו ובו קרא לשליטי אירן לא להיות אופטימיים מדי בנוגע למו"מ עם ממשל אובמה. יש החוששים שהאידיאולוגיה הנוקשה שלו אינה מתאימה לתפקיד המחייב ניתוח אוביקטיבי.
אבל בסופו של דבר, טוען ת'רור, אין זה חשוב מי יעמוד בראש משרד החוץ. לאורך שני העשורים האחרונים עברה קבלת ההחלטות המרכזיות בתחום החוץ ממשרד זה אל הבית הלבן. ובמיוחד תחת טראמפ, כל שר ייאבק על יכולתו להטביע את חותמו. "מזג האוויר הנוכחי מייצג את הסופה שתכה בפניו של כל אחד", אומר מילר.
