|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האמת על מלחמת העצמאות: ממשבר להכרעה – פרק 44
|
|
|
הקולונל מרכוס: "אין מפקד אחד ב'הגנה' שיודע להניע פלוגה"
|
היועץ המקצועי של בן-גוריון, הקולונל היהודי דוד מרכוס, העריך שאין בארגון ה"הגנה", לרבות בחטיבת הפלמ"ח, מי שיודע לפקד על פלוגה; הצעה שנדחתה להכשיר מפקדי פלוגות וגדודים ל"הגנה"; גיוס בעלי מקצוע צבאי בחו"ל, בייחוד לחיל-האוויר; גיוס מתנדבים יהודים בחו"ל; הכשרת ניצולי שואה ללחימה
|
|
מייג'ור בן דונקלמן מתנדב מקנדה [צילום: ארכיון המלחמות של אורי מילשטיין]
|
|
|
|
|
|
|
ביקורת חריפה על הרמה המקצועית של יחידות ה"הגנה", וביחוד על מפקדיה הבינוניים והבכירים, השמיע הקולונל האמריקני-יהודי דוד מרכוס, בוגר האקדמיה הצבאית האמריקנית וסט-פוינט, וקולונל במפקדת חיל-המשלוח של בעלות-הברית באירופה, בימי מלחמת-העולם השנייה, שבא לארץ-ישראל כרי לסייע לבני עמו לבנות צבא. במחנה היהודי היה מרכוס בעל ההשכלה הצבאית הרחבה ביותר, ובעל הניסיון המעודכן ביותר בהפעלת צבא סדיר. הוא מצא שפה משותפת עם בן-גוריון, דורי, ידין ואלון, ועם הקצינים משוחררי הצבא הבריטי, וגם בקֶרֶב מפקדים קרביים בפלמ"ח לא עורר התנגדות, לפחות בהתחלה. הוא סייר בכל החזיתות ושוחח עם מפקדים ועם לוחמים. ראובן נצר, מפקד פלוגת הפלמ"ח שחנתה במושבה מגדל, סיפר אחרי שנים, על שיחתו עם מרכוס. נצר אמר למרכוס שאי-אפשר להקים יחידות מבצעיות יותר גדולות ממחלקות, כל זמן שהבריטים שולטים בארץ, וה"הגנה" פועלת במחתרת. שיחה זו התקיימה ב-21 פברואר 1948, כלומר – אז כבר יצאה ה"הגנה" מהמחתרת, וכבר הפעילה פלוגות וגדודים . 1 כשביקר מרכוס בקורס הקצינים הראשון, שהתקיים במהלך מלחמת העצמאות, במחנה אליהו ("דורה") שבנתניה, ירד גשם, והצוערים שחזרו מהאימונים, רטובים עד העצם, חיכו בצריף חדר-האוכל לתה החם, שרו "ושאבתם מים בששון" ורקדו כדי להתחמם. "מצבכם הצבאי חסר תקווה," אמר מרכוס, "אבל עם מפקדי-מחלקות כאלה – תנצחו." 2 בביקורו במטכ"ל שב"בית האדום,' ברחוב הירקון בתל אביב היה מרכוס רגשני פחות ומפוכח יותר, ואמר ל יגאל ידין: "זה לא חדר-מבצעים, זה חדר-ניתוחים, ואתה החולה שעל האלונקה. התפקיד הזה יחסל אותך מהר." "מה אפשר לעשות?" התנצל ידין, "עלינו להילחם ביד אחת, וביד אחת להקים צבא." "אתה יכול להקים פיקודי מרחבים, למשל, בצפון, בדרום ובמרכז," ענה לו מרכוס. 3 בתחילת מארס סיכם בן-גוריון ביומנו את רשמי מרכוס מסיוריו. "הוא מצא פחות משציפה ויותר משקיווה. יש חלקי גוף, יד, רגל, עין, ראש. אין גוף שלם. אין גדוד שלם שאפשר להניע אותו ולשלוח אותו לקרב, ולא רק מחוסר ציוד. אין מפקד אחד שיודע להניע גדוד, אין יודע אפילו להפעיל פלוגה. אין תחבורה וקשר, ומלבד דן אפשטיין (אבן) אין מפקד היודע זאת, ואין לו מטה שיודע ואין מפקדי פלוגות שיודעים. נחום 4 מפקד מוכשר, אבל אין לו אימון ואינו יודע איך להניע פלוגה ולארגן אותה. במשך שבוע ימים היה (מרכוס) יכול ללמד אותו. הקיצור, יש לנו מפקדי-כיתות ומפקדי-מחלקות, אין מפקדי-פלוגות ומפקדי-גדודים. אנשינו מצוינים בהגנה סטאטית, ומלאכתם זאת יודעים היטב. (מרכוס) הילל אנשי תל אביב. בפלמ"ח יש חומר אנושי מצוין, נועז, אבל מפקדיהם היודעים להפעיל כיתה ומחלקה, לא יוכלו לארגן מאתיים וחמישים איש. השלושים וחמישה אבדו כי פעלו כיחידה נפרדת, ללא קשר עם מישהו. דרושים לכל הפחות שלושה גדודים מאומנים, כגדודים בנגב, ושלושה בצפון. הוא (מרכוס) מצא ניגוד בין אנשי הבריגדה ובין אנשי ה"הגנה". אנשי הבריגדה רוצים סדר, צורת סידור אספקה, הופעה צבאית. אנשי ה"הגנה" רואים העיקר בלחימה, בעוז. יעילות צבא היא לא רק במשמעת, אלא באורגניזציה. זה היה כוחו הגדול של הצבא האמריקני. הוא מבכר אנשי ה"הגנה", אבל מפקדיהם צריכים אימון.
|
|
"הכושר הגופני של אנשינו רע. רק חמישה אחוזים יעמדו יעמדו במבחן אמריקני. אינם מסוגלים להליכה קשה, לסבל. אינם עוסקים בספורט, בהתעמלות, בריצה. אין ניקיון, היגיינה. התאכזב מהתנאים הפיסיים הגרועים. רק במקום אחד עוסקים בכדורגל. המפקדים לא יודעים את חייליהם ומי יודע לירות. אין תוכנית-פעולה לחודש, לשבוע, ליום. אין רוטין (שגרה), ובצבא יש לעשות הכל באופן אוטומטי. לכל גדוד דרושים שלושה אנשים שיודעים לנהל גדוד, המפקד ושני עוזריו, לארגון ולפעולה. לשישה גדודים דרושים אפוא שמונה-עשר מפקדים יודעי דבר. טוב היה להביא אותם מאמריקה. היו בה עשרות אלפים יהודים מפקדים... דרושים חמישה בריגדירים. 5 "מסקנותיו: 1. (יש להקים) בית-ספר למפקדי גדודים וחברי המטה שלהם, לארבעה שבועות. הוא מוכן לעמור בראש ההדרכה. המורים (יהיו) שלמה רבינוביץ (שמיר), אפרים בן-ארצי, קולונל גוין, שלום עשת, חיים הרצוג. 2. (יש) להביא מאמריקה עשרים ושלושה מפקדים לכל הפחות, מדרגת מפקדי-גדוד וקציני-מטה. הוא מכיר את רוב הבריגדירים שלנו. הטובים שבהם, שלמה רבינוביץ ודן (אבן). שלמה עולה על דן. משה מן 6 אינו לוחם. בטבריה יש מפקד גדוד טוב. שמו אברהם יפה. (מרכוס) סבור שלא נעלה על הערבים במספר ובנשק. אפשר לעלות (עליהם) בארגון וטכניקה." ב-19 במארס רשם בן-גוריון ביומנו, מפי יצחק שדה: "אין בשום חטיבה מטה קרבי." 8
|
|
3. "אין מנהלים מלחמה בנימוקים ציוניים"
|
|
בארבעה מסלולים חוללה ה"הגנה" את המעבר מצבא מחתרת לצבא-סדיר, תוך-כדי מלחמה: הטלת פיקוד ובניית יחידות ממשוחררי הצבא הבריטי שעברו קורסים צבאיים וצברו ניסיון; הבאת מומחים צבאיים מחוץ-לארץ; העלאת רמתם של המפקדים המקומיים (לשם כך ניסו המפקדים הקרביים והמפקדים הבכירים להפיק לקחים מהקרבות); הרחבת מערכת ההדרכה, ומאמץ להתאימה לתנאים החדשים. המפקדים, משוחררי הצבא הבריטי, שנקלטו ב"הגנה", השפיעו על היחידות הטכניות ועל יחידות השירות. בתחומים אלה אכן קנו ידע וניסיון יותר מהמפקדים שלא שירתו בצבא סדיר. ביחידות הקרביות הייתה קליטתם בעייתית, אבל אחדים מהם מונו לתפקידים בכירים ביחידות אלה: דן אבן היה מפקד חטיבת "אלכסנדרוני"; נחום גולן היה סגן מפקד "גולני", ואחר כך מפקדהּ; מרדכי מקלף פיקד על גדוד 22 של חטיבת "לבנוני", ואחר-כך של חטיבת "כרמלי"; מאיר דוידזון היה סגן מפקד "גבעתי"; אברהם יפה היה מג"ד ב"לבנוני" וב"גולני", ומאיר זורע היה מג"ד ב"עציוני." בן-גוריון סבר, שאין לראשי ה"הגנה" כישורים, ידע וניסיון, כדי לבנות צבא סדיר, וניסה לגייס לשם כך מומחים צבאיים מחו"ל, לא-דווקא יהודים. נציג ה"הגנה" בארצות-הברית, שלמה שמיר, ביקש מגנרלים אמריקנים אחדים לסייע ליהודים לבנות את צבאם. והגנרלים לא נענו. איש-הקשר של שמיר עם גנרלים אלה, קולונל דוד מרכוס, בא לארץ-ישראל. בישיבת הנהלת הסוכנות (ב-19 בינואר 1948) אמר משה שפירא (נציג "הפועל המזרחי"): "כל הסימנים מעידים שאנו יכולים להשיג מומחים מארצות-הברית. המצב מחייב סמכות צבאית עליונה, של מומחים בדרגה גבוהה. זה חשוב למערכת, וגם מטעמי המורל של היישוב.", יצחק גרינבוים (ציונים כלליים א') ענה לו: "שום מומחה צבאי לא יגיש תוכנית להגנת הארץ, בלי שיהיו ברשותו צבא סדיר, נשק, ציוד וכסף. רק אנשים הנמצאים במקום יכולים לעשות זאת, עם או בלי המומחיות שלהם." גולדה מאיר: "החברים שמעו משרתוק על חיפוש מומחים באמריקה. אנו נעביר שוב תביעה זאת לשם. מומחים מביאים, לעיתים, תועלת רבה, אבל אין מומחה בעולם אשר יוכל להחליט במקומנו אם להחזיק או לפנות." שפירא: "אין מנהלים מלחמה בנימוקים ציוניים אלא מתוך חישובים אסטרטגיים, לכן יש לגייס מומחים." 9 כשהגיע מרכוס לארץ ישראל (בתחילת פברואר) הודיע בן-גוריון לחברי ועד-הביטחון: "בא המומחה הראשון שהזמנו באמריקה. הוא יהודי. הזמנו גם שני, שהוא אינו יהודי." יעקב ריפטין (מפ"ם): "המשא-ומתן על הזמנת מומחה לא-יהודי אינו בסדר. הוא יכול להתפרש ככפיפות למנגנון זר. 10 אני מציע שזה יובא לדיון לפנינו." בן-גוריון: "אשר יפרש הדבר כך, עושה ענייננו פלסתר". 11 עמנואל אליגון, תושב כפר אז"ר, סיפר לבן-גוריון: קצין איטלקי, המשרת במחנה הצבא הבריטי שבתל-ליטווינסקי, 12 סיפר לו על גנראלים יהודים-איטלקים המוכנים לעלות לארץ ישראל. אלה שמות הגנראלים: לוי, מומחה לביצורים, טרצ'יני, איש חיל-רגלים, ולוויאנו. בן-גוריון ביקש מעדה סרני, ראשת המוסד לעלייה ב' באיטליה, להתקשר אתם. 13 ב-26 במארס סיפר לו ראובן שילוח ששני גנראלים מארצות-הברית מוכנים לבוא לארץ-ישראל. 14 מכל הקצינים הגבוהים בא לארץ ישראל רק דוד מרכוס. אבל לוחמי רבים מן השורה, באו כמתנדבים לארץ ישראל. יהודים מחוץ-לארץ הציעו את שירותיהם ל"הגנה" (וגם לאצ"ל וללח"י), במשך מספר שנים, מאז סיום מלחמת-העולם השנייה. ה"הגנה" קלטה ימאים יהודים מחו"ל, ותשע אוניות מעפילים הובאו לארץ ישראל בסיוע יהודים מארצות-הברית, לרבות "יציאת אירופה תש"ז" ("אקסודוס") ושתי ה"פאנים". 15
|
|
ב-3 בינואר 1948 דיווח משה שרת לבן-גוריון על גיוס מתנדבים יהודים בחו"ל ושאל: "מי יהיה המוסד המגייס?" "על יסוד החלטות המליאה של ההנהלה יגייסו חברי הארגון שם," ענה לו בן-גוריון. 16 אחרי יומיים כתב בן-גוריון ביומנו שנחום שדמי, מפקד ה"הגנה" באירופה, רושם מתנדבים יהודים ממערב אירופה, בעזרת ארגוני ה"רזיסטנס" היהודי, 17 ושיש ביניהם מומחים צבאיים, טייסים ואנשי שריון. 18 כשמונה טדי קולק לראש משלחת ה"הגנה" בארצות-הברית, התמסד גיוס המתנדבים האמריקנים, והוקמה חברת "קרקע ועבודה לארץ-ישראל". המשרד הראשי של החברה הזאת היה בניו-יורק, ומשרדים נוספים שלה הוקמו בכל המרכזים היהודיים בארצות-הברית ובקנדה. לכאורה היא גייסה את המתנדבים לעבודה חקלאית, למעשה גייסה אותם כמומחים צבאיים. הגָיָס הראשי, רב-סרן וסלי אהרון, היה מפקד פלוגת תובלה ארץ-ישראלית בצבא הבריטי בשנות מלחמת-העולם השנייה. מרבנים צבאיים ששירתו בצבא האמריקני קיבלה החברה את רשימת הקצינים והחיילים היהודים. לגיָיָסים נשלחו הוראות, שעליהם לחפש טייסים צבאיים לשעבר ("לבדוק את ספר-הטיס ואת טופס 5 של חיל-האוויר האמריקני"); טייסים מסחריים ("לפחות אלף שעות-טיסה, שלפחות מאה מהן במטוס דו-מנועי עם רישיון תקף. בדוק טופס 5"), ואלחוטאי אוויר ("לפחות חמש מאות שעות, בדוק טופס 5. עליו להחזיק רישיון מתאים"). אחד התנאים לקבלת מתנדב לצוות אוויר: "האיש צריך להיות זמין תוך שלושה שבועות ממועד קבלתו." כאלף וחמש מאות מתנדבים מארצות-הברית ומקנדה שירתו ב"הגנה" ובצה"ל במלחמת העצמאות. 19 כך הוקמה מסגרת המתנדבים מחוץ לארץ שכינויה היה מח"ל (מתנדבי חוץ-לארץ). "יש התעוררות בגולה להתגייס לארץ... באנגליה ריכז את גיוס המתנדבים רפי טהון ממעוז- חיים; בצרפת אברהם פולונסקי (פול); יחיאל רוי מגליל-ים, ודב בנארי ממסילות," 20 דיווח שאול אביגור לבן-גוריון ב-18 בינואר. מתנדבים אחרים גויסו מארצות סקנדינביה, מהולנד ובלגיה, ומדרום אמריקה. קצינים יהודים דרום-אפריקנים, ששירתו בצבא במלחמת-העולם השנייה, הקימו "ליגה למען ה'הגנה'" בדרום-אפריקה. שלושת אלפים חברים נרשמו בליגה הזאת, השיעור הגבוה ביותר של מתנדבים מארץ אחת. 21 אחד מאנשי המח"ל היה בן דונקלמן מקנדה, מפקד גדוד נחתים קנדי שפלש לאירופה בימי מלחמת-העולם השנייה, ובעל "אות השירות המצוין" שהוענק לו מידי הצבא הבריטי. הוא גייס מתנדבים יהודים בקנדה והיה, לדבריו, המתנדב הראשון מחוץ-לארץ שהגיע לארץ ישראל ("באתי לא כעולה ולא כמעפיל, אלא כאיש-צבא, להילחם"), דונקלמן התכוון לארגן את המתנדבים הקנדים בגדוד, אבל גדוד כזה לא הוקם; דונקלמן צורף כקצין-מטה לחטיבת " הראל", ובהפוגה הראשונה קיבל את הפיקוד על חטיבה שבע 22. יותר מכול סייעו המתנדבים היהודים מחוץ-לארץ לשירות האוויר של ה"הגנה", ואחר-כך לחיל-האוויר של צה"ל 23. בוריס סניור, טייס-קרב בדרגת סגן מדרום-אפריקה, פיקד על טייסת תל אביב של שירות-האוויר, וגייס בארצו טייסים לעזרת היישוב. סם פומרנץ, מהנדס מטוסים מניו-יורק וטייס בחיל-הים האמריקני, הכין את מטוסי ה"ספיטפייר" שנקנו בצ'כוסלובקיה, לטיסה ישירה אל ישראל; הוא הוסיף להם מיכלי דלק ומערכת דלק מאולתרת. ב-19 בדצמבר 1948 נהרג, בהתרסקות מטוסו בסופת שלגים. 24 גרהארד וייל, בנו של אלוף בצבא השווייצרי, סייר, בתחפושת של צליין, בעבר-הירדן ובסוריה, בשליחות הש"י, ואחר-כך היה מדריך-חבלה בגדוד השלישי של הפלמ"ח. הוא נהרג ב-11 במארס, כשפרק מוקש בדרך מאיילת השחר לחולתא. 25 שלושתם השתייכו למח"ל. לא מעט מהעולים שבאו לארץ ישראל אחרי מלחמת-העולם השנייה מילאו תפקידים בכירים בצבאות המזרח-אירופיים, ואחדים מאלה נקלטו ב"הגנה". יהושע גולדרט, אלוף-משנה בצבא הפולני ומדריך בקורס קצינים מתקדם, היה קצין-המבצעים של חטיבת "גבעתי". 26 יוסף טראמר, קצין זוטר בצבא האוסטרי במלחמת-העולם הראשונה, ורב-סרן בצבא הפולני החופשי (במסגרת הצבא הבריטי) במלחמת-העולם השנייה, היה קצין מטה ויועץ לתכנון מבצעים במפקדת חטיבת "גבעתי". 27 מישה קרן, טייס קרבי בצבא האדום, היה טייס קרבי בכיר בשירות-האוויר. 28 ד"ר בנימין ויזנברג, מפקד בית-חולים-שדה בצבא האדום, ואחר-כך רב-סרן בחיל הרפואה הפולני, היה רופא ראשי בגוש-עציון. 29
|
|
שליחי ה"הגנה" אימנו יהודים באירופה ובמחנות המעצר של המעפילים בקפריסין משנת 1946, והנבחרים שבחניכים עברו אימונים באיטליה, גויסו לפלמ"ח (בטקס צבאי בנוכחות יגאל אלון) ונשלחו (בדצמבר 1946) כמאבטחים לקונגרס הציוני הכ"ב בבאזל. ב-12 במארס 1947 עלו לארץ-ישראל באניית-המעפילים "שבתאי לוז'ינסקי", שפרצה בחוף ניצנים את ההסגר הימי. 30 ב-27 בדצמבר 1947 כינס נחום שדמי בפאריס את שליחי ה"הגנה", את פעילי "הבריחה" והמוסד לעלייה ב', ששהו באירופה, והציע להם לגייס עשרים אלף יהודים צעירים ולתת להם אימון צבאי ראשוני. השליחים סירבו. הם רצו לחזור הביתה ולהשתתף במלחמה. שדמי חזר לארץ, אבל אחרי הרהור שני קיבל המוסד לעלייה ב' את הצעתו. בפברואר 1948 התכנסו השליחים שוב, בפראג, והקימו את ארגון "גיוס חוץ-לארץ" (גח"ל). בסוף פברואר יצא לאירופה ישראל עמיר (מי שהיה מפקד ירושלים) לגייס ולאמן מועמדים לעלייה. נחום שדמי שב לאירופה וארגן את הגיוס ואת מחנות-האימונים באיטליה. יוסף הררי, אמנון יונה ו צבי נשרי, הדריכו מאה ושלושים מפקדי-כיתות בשני מחזורים, ומסיימי המחזור הראשון הדריכו טירונים במחנות-אימונים באיטליה. כשבאו העולים הצעירים לארץ-ישראל התברר שעליהם לעבור אימונים כמעט ראשוניים, ובארבעת חודשי-המלחמה הראשונים הייתה תרומתם ל"הגנה" מזערית. רובם עלו לארץ אחרי הכרזת העצמאות. 31 יחסם של בני היישוב לאנשי גח"ל, יוצאי ארצות המצוקה (גח"לצים, בעגה של אז), היה שונה מיחסם לאנשי מח"ל, שבאו מארצות הרווחה. לא מעטים מאנשי גח"ל לשעבר סיפרו על גילויי התנשאות וזלזול. ______________ השבוע הבא: ארגון ה"הגנה" הגיע למלחמת העצמאות עם יכולת להפעלת מחלקות בלבד; בפרוץ המלחמה נהרג שיעור הגבוה ממפקדי ה"הגנה"; סכסוכים בין וותיקי ה"הגנה" ומפקדי הפלמ"ח, לבין יוצאי הצבא הבריטי; ארגון קורסים קצרים למפקדי כיתות ומחלקות, תוך כדי המלחמה.
|
|
1. למשל בהתקפות על הכפר סלמה ממזרח לתל אביב ועל בלד א שייח' ליד חיפה. 2. רטנר, עמ' 361-358. 3. שם, עמ' 364; יומן דב"ג, 1 באפריל 1948. 4. נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב של הפלמ"ח. 5. מפקדי חטיבות. 6. הקים בפברואר 1948 את חטיבת "גלני" ופיקד עליה. 7. יומן דב"ג, 18 בינואר 1948. 8. א"צ, פרוטוקול מישיבת ועדת-גרינבוים. 9. אצ"מ, 45/2 מס' 23, פרוטוקול מדיני מדיוני הסוכנות 19 בינואר 1948 10. מפ"ם שהייתה לה אוריינטציה על ברית המועצות, חששה שהסתייעות באנשי צבא מארה"ב עשויה להתפרש כהזדהות גלויה של הישוב העברי עם הגוש המערבי במלחמה הקרה בין הגושים. 11. אצ"מ,25/8346 S פרוטוקול מדיוני ועד הביטחון 3 בפברואר 1948. 12. כיום תל השומר. 13. יומן דב"ג, 12 בפברואר 1948. 14. שם, 26 במארס, 1948. 15. סת"ה ג/2, עמ' 1103, 1468. 16. יומן דב"ג 3 בינואר 1948. 17. ארגוני התנגדות ומחתרת לגרמניה הנאצית בשטחים הכבושים בשנות מלחמת העולם השנייה. 18. יומן דב"ג 5 בינואר 1948. 19. ליאונרד סליטר, הנאמנים, עמ' 213-148. 20. יומן דב"ג, 18 בינואר 1948. 21. סת"ה ג/2, עמ' 1468. 22. בן דונקלמן "נאמנות כפולה", הוצאת שוקן, 1977, עמ' 109-105 23. מעורבותם של טייסים קרביים מקצועיים מחו"ל בהקמת חיל-האוויר, היא אחד ההסברים ליתרונו על פני זרוע היבשה של צה"ל, גם בימי כתיבת שורות אלה. 24. אורי מילשטיין, "מבצע ולווטה" (חוברת פנימית משוכפלת), הוצאת קצין חינוך ראשי, ענף הסברה, 1979; ראה, שורשי חיל-האוויר. 25. סת"ה ג/2, עמ' 1469; סדרת ראיונות עם מולא כהן ועם משה קלמן. 26. אברהם איילון, "חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות", עמ' 47. 27. ראיון עם יוסף טראמר. 28. ראיון עם משה קרן. 29. ראיון עם בנימין וידנזברג. 30. ראיונות עם מנחם גורן ודב שנקל. 31. סת"ה ג/2, עמ' 1468-1464.
|
|
| תאריך:
|
08/12/2017
|
|
|
עודכן:
|
08/12/2017
|
|
אורי מילשטיין
|
|
הקולונל מרכוס: "אין מפקד אחד ב'הגנה' שיודע להניע פלוגה"
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יוסף מהגליל
|
8/12/17 12:05
|
|
|
|
|
|
אורי מילשטיין
|
8/12/17 15:02
|
|
|
|
|
|
נחשון הצעיר
|
9/12/17 00:05
|
|
|
|
|
|
קיבוץ יגור=אחד הם
|
10/12/17 20:03
|
|
|
|
|
|
מומחה בלגרבץ
|
8/12/17 17:45
|
|
|
|
|
|
קמה ישראל?
|
8/12/17 20:48
|
|
|
|
|
|
חבר קיבוץ יגור
|
8/12/17 22:28
|
|
|
|
|
|
למה להתחזות?!
|
9/12/17 07:05
|
|
|
|
|
|
חבר קיבוץ יגור
|
9/12/17 20:30
|
|
|
|
2
|
|
מוטי הקרייתי
|
8/12/17 12:08
|
|
|
|
|
|
מקס פאואר
|
8/12/17 16:57
|
|
|
|
|
|
לו נס"
|
9/12/17 12:15
|
|
|
|
3
|
|
חלמתי חלום
|
8/12/17 13:37
|
|
|
|
|
|
ב_שמואל
|
8/12/17 15:34
|
|
|
|
|
|
אורי מילשטיין
|
9/12/17 15:10
|
|
|
|
4
|
|
מושיקו
|
8/12/17 16:50
|
|
|
|
5
|
|
חבר קיבוץ יגור
|
8/12/17 18:02
|
|
|
|
|
|
נחשון הצעיר
|
8/12/17 20:20
|
|
|
|
|
|
אחד שמבין
|
8/12/17 22:41
|
|
|
|
|
|
נחשון הצעיר
|
10/12/17 07:23
|
|
|
|
|
|
ההומו מיגור
|
10/12/17 12:51
|
|
|
|
|
|
נחשון הצעיר
|
10/12/17 15:25
|
|
|
|
|
|
עמנואל 1942
|
10/12/17 17:18
|
|
|
|
|
|
חבר קיבוץ יגור
|
10/12/17 21:46
|
|
|
|
|
|
פועה
|
12/12/17 13:03
|
|
|
|
|
|
חבר קיבוץ יגור
|
12/12/17 23:57
|
|
|
|
6
|
|
גלילי
|
9/12/17 12:39
|
|
|
|
|
|
חבר קיבוץ יגור
|
9/12/17 20:36
|
|
|
|
|
|
גלילי
|
10/12/17 17:48
|
|
|
|
|
|
חבר קיבוץ יגור
|
11/12/17 06:37
|
|
|
|
|
|
ב_שמואל
|
9/12/17 21:24
|
|
|
|
|
|
גלילי
|
10/12/17 16:13
|
|
|
|
|
|
ב_שמואל
|
10/12/17 18:14
|
|
|
|
|
|
גלילי
|
10/12/17 18:32
|
|
בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות תפקד ארגון ה"הגנה" כצבא של חובבים, עם לוחמים בעלי מוטיבציה וכושר גופני גבוה, אך עם מפקדים חסרי הכשרה, מעבר לפיקוד על מחלקה; מסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות מונו אנשים בלתי מתאימים לתפקידים בכירים, ולא גויסו מפקדים ששרתו בצבא הבריטי ורכשו הכשרה וניסיון
|
|
|
|
|
בארבעת החודשים הראשונים של המלחמה אימצו היהודים טקטיקה של התקפה שסתרה את אסטרטגיית ה"הגנה" שלהם; בן-גוריון כרת ברית עם עבדאללה מלך עבר ירדן, נגד הפלשתינים; מצבה העלוב של מערכת הביטחון של היישוב היהודי; הכל ביישוב, גם ימין וגם שמאל, ביקשו להקים מדינה עברית על ארץ ישראל השלמה; המטרה המדינית של המלחמה ואימוץ אסטרטגיה פאביאנית של התשת האויב
|
|
|
|
|
ירי אנשי פלמ"ח על לוויה ערבית; בקרב שיירת חולדה נחשפה רמתם הפיקודית הירודה של המפקדים הבכירים; יוסף טבנקין ועמוס חורב מדווחים לישראל גלילי דיווחי שקר על הקרב; לדיווחי השקר הייתה תוצאה חיובית: בן-גוריון החליט לשנות את האסטרטגיה - מהגנתית להתקפית, ויזם את "מבצע נחשון" לפריצת הדרך לירושלים
|
|
|
|
|
לוחמי פלמ"ח הפקירו את חבריהם הפצועים במשוריין, מוקף ערבים, המאיימים לטבוח; למרות שמפקד הנצורים איים לפוצץ את המשוריין על אנשיו ולהתאבד, מפקד הגדוד הרביעי, יוסף טבנקין, פקד לא לחלץ את המשריין; טבח הפצועים הנצורים; הפלמ"חאים סרבו לפנות את הגוויות; בריטים פינו חלק מן הגוויות; שבועה לנקום
|
|
|
|
|
שיירה של תגבורת לוחמים ואספקה נשלחת מתל אביב לחולדה, כדי להמשיך משם לירושלים; כוח של חטיבת "גבעתי" מבצע פעולת תגמול על הכפר אבו שושא, לא הרחק מחולדה. תושבי הכפר הערבי מבקשים לנקום; כסף שמיועד לסלילת דרכי ביטחון חיוניות מועבר למטרה פוליטית: הקמת מועדונים של מפלגת מפא"י; למרות הסכם אי-התקפה בדרכים במרחב; כוח של פלמ"ח יורה באוטובוס ערבי ופוגע בנוסעים אחדים
|
|
|
|
|
