ג'ון דואד, אחד מעורכי דינו של הנשיא דונלד טראמפ, טען השבוע, כי לא ניתן להרשיעו בשיבוש מהלכי משפט – שכן הוא אוכף החוק הראשי של המדינה. לדברי דוד, סמכות זו מוקנית לנשיא מכוח סעיף 2 של החוקה ולכן מותר לו להביע את דעתו בכל נושא חקירתי ומשפטי שעל הפרק.

הטענה לפיה טראמפ שיבש הליכים עלתה בנוגע לפרשה הרוסית ובשני היבטים. האחד: פיטוריו של ראש ה-FBI, ג'ים קומי, בשל ניהול החקירה בפרשה. השנייה: טענתו של קומי לפיה טראמפ ביקש ממנו "להעלים" את החקירה נגד מייקל פלין, יועצו לשעבר לביטחון לאומי, שנחשד בהסתרת קשריו עם גורמים רוסים – אשמה בה הודה פלין בשבוע שעבר. ההערכה היא, שהתובע המיוחד רוברט מולר בודק האם טראמפ אכן שיבש הליכים. הסנאטורית דיאן פינשטיין, הדמוקרטית הבכירה בוועדת המשפטים, אמרה שחקירת הסנאט עשויה אף היא להוביל לאישום בשיבוש.

השבועון טיים אומר כי נראה שאין יסוד לתיאוריה של דואד. פרופ' ג'ד שוגרמן אומר בפשטות: "הנשיא איננו מעל החוק. יש לו כל מיני סמכויות חוקתיות, אבל עליו לציית לחוק כאשר הוא מפעיל אותן". בוב באואר, שהיה היועץ המשפטי לבית הלבן של ברק אובמה, מוסיף: "הטיעון הזה חותר תחת יסודותיו של שלטון החוק במבנה החוקתי".

פרופ' אלן דרשוביץ, מבכירי המשפטנים בארה"ב ואיש ימין בהשקפות עולמו, אומר ששיבוש הליכים בידי הנשיא מחייב "פעולות בלתי חוקיות בעליל". לדעתו, פנייתו של טראמפ לקומי ולאחר מכן פיטוריו של האחרון היו במסגרת סמכויותיו החוקתיות. "אין תקדים לכך שהנשיא הואשם בשיבוש הליכים רק משום שהפעיל את סמכויותיו. זה יצור משבר חוקתי", הוסיף דרשוביץ. טיים מעיר, כי דבריו של טראמפ בסוף השבוע שעבר – לאחר הודאתו של פלין – מרמזים שהוא ידע על שקריו לבולשת כאשר פיטר אותו, מה שעלול להגביר את הטענות בדבר שיבוש הליכים.

ייתכן שהיה ממש בדבריו של דואד אם היה אומר, שמעשיו של טראמפ היו בגדר סמכויותיו החוקתיות – מוסיף טיים. אולם דואד הלך צעד אחד קדימה וטען כאמור שטראמפ הוא אוכף החוק הראשי של המדינה ולכן פשוט לא יכול לשבש הליכים. הדבר מזכיר את טיעונו של ריצ'רד ניקסון: "אם הנשיא עושה זאת, זה איננו בלתי חוקי" – וכולנו יודעים מה עלה בגורלו; כתב האישום שהוכן נגדו ושבעטיו התפטר כלל שיבוש הליכים.

שאלה נפרדת היא, האם ניתן להעמיד לדין נשיא מכהן על שיבוש הליכים. לשאלה זו אין תשובה ברורה ואין פסיקה של בית המשפט העליון; התפטרותו של ניקסון חסכה את הצורך בפסיקה כזאת. החוקה אינו אומרת במפורש האם ניתן להעמיד לדין את הנשיא בזמן כהונתו על עבירות שאינן חמורות במיוחד (עליהן הוא נשפט בידי הסנאט). הרשות המבצעת טוענת מאז שנת 2000 שהדבר אינו אפשרי, בנימוק שעצם האפשרות של העמדה לדין תחתור תחת יכולתו של הנשיא למלא את תפקידו. אם פרשנות זו נכונה, ניתן יהיה להעמיד לדין את טראמפ על שיבוש הליכים רק אם יתפטר או יודח.

אם מולר או הסנאט יסברו שטראמפ שיבש הליכים, יהיה עליהם להביא את הנושא להכרעת בית הנבחרים – ושם השאלה תהיה האם מדובר ב"פשע חמור ובהתנהגות פסולה חמורה", עילות ההדחה המופיעות בחוקה. מאחר שהחוקה אינה מגדירה מהם אותם מעשים המצדיקים הדחה, יכול בית הנבחרים לקבוע ששיבוש הליכים נמנה עליהם ולהעביר את האישום להכרעת הסנאט.