|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
פעילויות חווייתיות עם המשפחה בתקופת החגים
קבוצת ירדן
לא רק קריאה בקלפים - 5 שימושים בקלפים

יומנו של מהנדס בניין 6

חילוף חמורים

לפני 40 שנה מנהל עבודה מכובד, ציוני וערכי היה נכון לחנוק את עצמו אם המפקח העיר לו שהעמוד שנוצק אתמול נראה עקום מיד היה מנהל העבודה לוקח ביד לום ומפרק את העמוד. והיום? מנהל עבודה בעל ערך מסתער לחנוק את המפקח אם העיר לו שהעמוד עקום
05/12/2017  |   אורי שרגיל   |   יומנים אישיים   |   תגובות
עושים רוח [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]

תרשו לי פעם להתחיל דווקא מהסוף. להלן דברי הסיכום: מצד אחד מדובר בתעשיית הבניין החשובה והיקרה. יקרה לליבנו, יקרה לחיינו, לכיסינו, יקרה ללקוחותינו, יקרה למכביר ולהחריד. זו תעשיה דומיננטית, מבולגנת, על מצע רקבובית, לא יעילה, מנצלת, חסרת פיקוח, חסרת מעצורים, חסרת גבולות, מפוקפקת, אפילו מופקרת. זו תעשיה פרימיטיבית מלאה יצרים של גן-חיות טרף, של משפחות-'שפע', של בעלים מתוחכמים, מלוקקים, עשירים במחדלים, בחוסר-מעש, במעשיות, במעשיהו, באטימות ובהרבה כסף מולבן. זו תעשיה מלאה קומבינות, עגורנים מתמוטטים, מפעילים מוזנחים, פועלים צונחים, חניון קורס, מרפסות נושרות וכן הלאה... וכל זה - רק מצד אחד של הדברים. מה מצד שני? אני אגיד לכם מה מצד שני, שלישי וכן אותו הלאה - בתעשיה הזאת אין אפילו טיפש אחד, שלא לומר אידיוט או מטומטם. אפילו לא רבע אוויל. זו תעשיה מחוטאת. לא מדובר באלח דם או אדם. זו התעשיה היחידה במציאות הישראלי שאין בה שימוש בדיסאינפקציה – היא טהורה, אין בה שמץ כסילות. מה כן יש?

יש בה חילוף-חומרים. לפני 40 שנה מנהל עבודה מכובד, ציוני וערכי היה נכון לחנוק את עצמו אם המפקח העיר לו שהעמוד שנוצק אתמול נראה עקום. מיד היה מנהל העבודה לוקח ביד לום ומפרק את העמוד. והיום? מנהל עבודה בעל ערך מסתער לחנוק את המפקח אם העיר לו שהעמוד עקום. הנה, הוא רץ להרים את הלום. והמפקח? גם הוא וותיק ומנוסה, דוהר למכונית שלו לפני שהלום מתעופף לעברו...

קבלני משנה התעשרו עם השנים. יש להם גם חברות שמירה שגונבות בלילה ומוכרות את החומרים והציוד בבוקר, באישור חברות הביטוח המקיימות קשר ללא שוברים שתיקה. הקבלן הראשי יוצא נשכר. משפחות שפע שולטות בתעשיה ולכן היום זה ממש פשע לא להקים חברה קבלנית לבניין. בחברת השפע שלנו צמחו קבלני משנה וכוח-אדם, התעשרו והתעשתו, הקימו סניפים בכל הערים הגדולות ושיפצו משרדים בסמוך לסניפי הבנקים הגדולים כדי לקצר ככל הניתן את התהליך המתרחש בין תשומה לתשואה. מהנדס הביצוע הוחלף ב'בקר איכות' או בקומבינטור ולצדו פועל עו"ד ומודיע ללקוח המזמין – לא נוכל לבצע עד שלא תאשר לנו את הצעת המחיר שלא ניתן לסרב לה. אבל יש לנו מחיר מוסכם ומאושר בחוזה אומר המזמין/יזם/מפקח. שישכב שם מנוחתו גן-עדן, למה להטריד אותו? אומר עו"ד מטעם החברה הקבלנית/קבלן משנה/ספק. בחוץ יושב שומר לילה שמגיע תמיד בבוקר ומכין לעצמו רשימת חומרים וציוד ללילה. בסופו של ליל שימורים מתמשך מתברר ללקוח שעליו להוסיף על המחיר המוסכם עוד 50% עבור עלויות בלתי מצופות אבל כל כך צפויות.

כל העולם סובב על קבלני-משנה-לקבלני-משנה-לקבלני משנה עד שכל המערך הזה מתעבה ממש לפני אינסוף ומגיעים אל הקבלן הראשי שבנוי לתלפיות מחליפה שלושה חלקים, שעון רולקס-זהב, נייד עם מעטה חסין אש ורגשות, עט-נובע מכך ופנקס צ'קים מניב. וגם מחזיק מפתחות במעטה עור פיל שיתחבר בקרוב לדלת של מרצדנס-בנץ ויחזיק גם בה. אם נתאר את הקבלן הראשי (שהוא גם יזם לצורך הנושא) בדימוי של מולקולה, אזי קבלני-משנה הם אטומים שהתחברו לצורך הנושא. קבלני-משנה-של-קבלני-משנה למיניהם הם, במשל הפיסיקלי שלנו, כמו אלקטרונים, פרוטונים, נויטרונים וכדומה. שכבה אחת או שתים מתחתיהם רובצים קבלני-משנה ששוחררו מהרצועה, מהגדה ואזורי הרשות הפלשתינית. מדובר בחלקיקים תת-אטומיים חסרי-מסה ובעלי כושר-תנועה יכולת הסתננות ומעבר. הם מכונים ספינים, חלקם בעלי מטען שלילי מאוד ולמרות היותם ניצים - נקראים יונים. מתחתם מסתחררים קבלני משניות בעלי תואר קווארקים. לאחרונה נמצאו חלקיקים הנקראים 'פי' – והם ברובד התחתון ביותר של החומר, ממש חסרי אגו לחלוטין – רק עושים רוח. בסוף החודש הם מגיעים למשרדו של הקבלן הראשי ומודיעים שהם רוצים תוספת של בסך-הכל 'פי'. כלומר – פי כמה.

הדמיה של תעשיית הבניין לפיזיקה גרעינית-קוונטית יוצרת רושם שזו תעשיה מתוחכמת, שצריך לסיים תואר שלישי כדי להבין אותה. בסך-הכל, יאמר לכם קבלן-משנה מצוי – צריך להבין את המציאות של החיים. וזה קשה למדי, הוא אומר, תראה כמה בני-אדם הפסידו את החיים שלהם בניסיון להבין את החיים...

לסיום הסיום – ברצוני להביא לידיעתכם ניחוחות של חוויה אישית מרתקת מנעוריי בתעשיית הבניין. חוויה זו התרחשה בארץ זרה באפריקה ואיני נוקב בשמה כדי להסוות את קורותיי בין קורותיה. יום אחד הגיע אלי מנהל החשבונות כדי לאשר תשלומים לקבלני-משנה שעבדו עבור חברתנו. היה שם צ'ק שמן לאחד ג'וזף שעסק על בסיס חודשי בתיקוני פגמים ושיבושים במערכת החשמל שלנו והמים. בכל פעם שזרם החשמל (או המים) הופסק או נקטע – והוא הופסק ונקטע ללא הרף - היה ג'וזף מגיע עם טנדר, צופר חגיגית, מוריד גיגית ועורך סיבוב ראווה במשרדים. בסוף החודש היה ג'וזף מגיע עם חשבון מפורט וממתין לתמורה. אין לי כוונה לשלם, אמרתי למנהל החשבונות המכובד. אין בעיה, צהל הפקיד הבכיר בהתרגשות, נצא כולנו לחופשה כי לא יהיה חשמל, לא מים ולא טלפון... בקשתי ממנו להזעיק אלי את ג'וזף (שהמתין מעבר לדלת והקשיב לסצנה), תגיד לו שהצ'ק נמצא אצל המנהל והוא ממתין למשלוח הדיו לעט הנובע שלו... נכנס ג'וזף בחליפה חדשה וקד קידה מחויכת עם בונבוניירה. שאלתי אותו, אדוני המכובד מבקש תשלום בשביל עבודה? מה, תהה הקבלן, אני לא מבין? אני תמיד מוכן לעבוד בשבילך, הוא הצהיר. זה בכלל לא טוב בשבילי, הסברתי. אני רוצה לתת לך מעכשיו והלאה כסף כדי שלא תעבוד עוד. הו-הו, הוא הצטהל, את זה אפילו אבא שלי לא יודע לעשות. מהיום נשלם לך כל חודש כדי שלא יתרחשו אצלנו הפסקות חשמל ומים... האיש שקע בהרהורים כבדים. זה כמעט לא מוסרי, הוא אמר, מה אני אעשה? לקבל כסף כדי לא לעשות כלום? מהיום אין יותר הפסקות - ואנחנו נשלם לך גם בונוס 50%. אבל אם תהיה אפילו הפסקה אחת קטנה במשך החודש – לא יהיה תשלום. מה דעתך? האיש חשב לרגע ומיד קרץ, אני הולך להתעשר כמו שלא היית מעולם, הוא הצטווח. איך? שאלתי. אני הולך להביא אליך את מנהל את מפקד המשטרה שמאתר את גניבות הרכב והציוד... בעצם את המושל...

השתן עולה לראש

באותו שחר היסטוריה הגעתי לאפריקה כמהנדס לפני 40 שנה. התדהמה הייתה גדולה כשחגנו מעל עיר הבירה העצומה. העיר הייתה אפופה מעטה עשן לבן, אפיפיורי, וריצדו בה מיליוני נקודות אורות זערוריים. מדורות-אש עצום ששוהים בו מילוני בני-אדם. העיר הייתה מכוסה מרבד גגות פח-גלי חלוד, מונומנט מופלא לזכרה של אימפריה בריטית מימים עברו.
עונת הגשמים ניצבה בפתח. להזכירכם - מטח גשם נורמטיבי זה משהו בסדר גודל 100 מ"מ. טיפה ממוצעת היא בגודל כוס בירה ללא הקצף. המשרד הזמין קבלן אטימת גגות כדי לאמוד את הנזקים שנגרמו במהלך השנה שחלפה וגם להציע תוכנית שיפוץ לקראת עונת הגשמים שבדרך. הקבלן היה בחור צעיר ונמרץ שסיפר לי כי סיים זה מכבר את לימודיו באמריקה וחזר לבנות את מולדתו עם אישה לבנה ודרכון. פה האפשרויות עצומות, הוא אמר – כי פה זה אפריקה, הכל עדין מפח. אביו היה קבלן גגות וותיק והוא ממשיך את המסורת בצורה אקדמית. תראה, הוא הסביר, כל החומרים שלנו מיובאים, זה כלל ראשון. הכל לפי תקנים שלהם. לכל דבר יש חותמת. הכל מובחר. אנחנו משקיעים מאמץ רב כדי להשביע רצון. הוא חייך והציע לנו סיגריה אמריקנית. ההצעה שלו הייתה יקרה להחריד אם כי לא באופן מופרז. מה אתה מציע? שאלתי את האדמיניסטרטור שלנו. הוא משך בכתפיו כאילו אין לו מה להפסיד. אין מה להפסיד, הבהיר, תמיד נוכל לחייב בהוצאה את בעל-הבית. בעל הבית היה, בין השאר, יו"ר החברה שלנו, מזכיר הבנק המרכזי, צ'יף מכובד בעל קרקעות שגולדה (בעת ביקורה) התנדבה לעבד למענו. שיהיה, אמרתי, מתי אתה מתחיל? כבר התחלתי, אמר הקבלן, ניגש לחלון ושרק לעובדיו. נסעתי לעיר אחרת וראיתי גם שם שחורות. זה כנראה מצב נפשי, תחושה של טביעה במשהו עצום ממדים שאין לך כל השפעה על תנועתו. הים גדול ומקיף אותנו כמו סיוט. חזרתי לעיר לקראת סוף עונת-הגשמים ושאלתי איך הגג מגיב. היו כמה חדירות בקומה העליונה, הגיב האדמיניסטרטור מליץ-היושר, עם כתמים על תקרת הגבס ורצפת השטיח. הטיח למשל לא מתקלף. יפה, אמרתי, אז אין ממש חדש...

למחרת הגיע הקבלן האמריקני כי שמע את התלונות המרירות שלי. הייתה לו הצעה חדשה, מלהיבה ומקיפה לשיפוץ קרדינלי של הגג על שיפועיו ושקיעותיו. לא הצעתי לכם את המהלך הזה בפעם הקודמת, הוא התנצל, כי ברמה המקצועית האמנתי שנוכל להתגבר על הנזילות בדרך החסכונית שנבחרה אז. זה לא חסך, מה? שאלתי. בעקרון דווקא כן, הוא הסביר, עברנו כבר חצי עונה עם טפטוף לדלי אחד בחדר אחד בלבד. צריך להבין שנקודת המבט של הממשלה שלנו שונה לחלוטין מנקודת המבט של התעשיה האמריקנית – וזה מקשה. המחירים שלנו בהתאם. הממשלה נגד אטימות מוחלטת, בעד פרצות וחורים פה ושם. תבינו – משקעי הגשם הם המחצב הדומיננטי של המדינה לפני ואחרי הנפט ולכן לא נזלזל בהם. על הנפט אומרים שהוא זורם כמים – וזה תמיד מעודד. עונת הגשמים משקיעה את המדינה בבוץ שאם הזמן הופך לשלוליות ירוקות וסמיכות או לכדי חמרה ופסלונים בשווקים. בעקבות השלוליות מגיעות מושבות של יתושי מלריה. כרגע הסטטיסטיקה מספרת שכל ילד שני נקטל לפני שהוא מגיע לגיל 10 שנים. אם הגשם ירד כולו לרחובות וגם גגות הבתים יתנקזו לשם – תהיה הצפה רבתי. חורים בגגות ואטימות חלקית גורמים למים להיספג גם במזרונים, בארונות בגדים, בשטיחים, בנוצות התרנגולות ובפרוות העיזים שבבתים. זה חיסכון משמעותי בהצפות...
כדי להצדיק את דבריו אספר שבתחילת אותו שבוע נערך סיור על הגבעות והמושל ביקש אותנו להגיש הצעה לניקוז מקווה-המים העצום שהקיף את העיר. ניצבנו בשערי בית הקברות של יקירי האומה והתבוננו בענני יתושים שעטו על הקברים. השער היה נעול ולידו התנדנד ברוח שלט פח מחליד ומחורר שעליו נכתב לפני שנים רבות: נא לא להשתין על הקברים. להרף-עין התבוננתי במושל. הוא קלט את סימני השאלה שבצבצו כדשא מתוך מצחי. הוא חייך ואמר, לא, לא, לא זו הסיבה להצפה - כמובן. הרמתי את הכפפה והגבתי, אצלנו אין דבר כזה, אדוני – שם השתן עולה לראש...

סיוט טביעה

ההצעה החדשה הקרדינאלית מבית מדרשו של הקבלן הייתה יקרה להחריד ולכן לא מופרזת. ראית את הגג? שאלתי את האדמיניסטרטור. עדין לא, אבל חשבתי שזו הצעה די כבדה ורציתי שאתה תשקול אותה, הוא זרק אלי את המשקולת. בוא נעלה לגג, הצעתי לקבלן, תסביר לי מה קורה שם. חכה, הוא הגיב, אני אביא את הפורמן שלנו. הוא המומחה של החברה. אבא שלי שולח אותו לכל מקום. הוא יצא החוצה ושלח את הפורמן שלו, אדם גבוה מאוד עם עיני זיקית מסתובבות כבר על הבוקר. עלינו במדרגות לקומה העליונה ואנשי הקבלן הביאו סולם אמריקני מתקפל חדש ומבריק, הסירו את עטיפת הניילון. איש מהם לא הביא ארגז כלים. איפה הקבלן? שאלתי. הוא קיבל טלפון חשוב ויצא מיד לדרך, הסביר הפורמן האדיב, יש נזילות בשגרירות האמריקנית והוא ממש טס לשם. הפורמן הגבוה פתח את אריחי התקרה (בלי סולם) כדי שנוכל לטפס אל בין אגדי העץ החורקים והחרקים. המקום היה מלא אבק, תנועה של חרדונים, נחשים ו/או חולדות, לך תדע. פה ושם נראו נקודות אור תוססות במעטה הגג האפל – חורים זעירים של מסמרים שנחלצו או חלודה שהתמוססה בפח. מה זה? שאלתי את הפורמן. אלה החורים שהיו בגג וטיפלנו בהם, הוא אמר. איך טיפלתם אם הם עדין חורים? עיניו כיוונו אותי למקום שאליו הביט. מתחת לחור הייתה תלויה פחית שימורים ריקה מחוברת בחוט ברזל לאגד העץ. עכשיו תפסתי. בחלל העצום היו תלויות המוני פחיות שימורים ריקות שקלטו את המים המטפטפים מתוך החורים שבגג. כמה פחיות התמלאו מעל גדותיהן ולכן חדרה רטיבות גם לתוך תקרת המבנה והקירות. בדרך כלל, הסביר הפורמן, המים מתייבשים בפחית בין גשם לגשם ואין טפטוף. הפחיות, הוא אמר, כמו שהבטחנו לכם, תוצרת חוץ. מה זה? שאלתי. מיץ עגבניות. תוצרת איטליה. מפיץ ריח טוב. לאשתו של הקבלן יש בית-חרושת לקטשופ. אם זה היה שימורי שעועית – הייתם מתפוצצים, הוא צחק. ירדנו למטה ודרכנו על הקרקע. הפורמן נכנס אתנו למשרד ממתין להוראות ולצ'ק מקדמה עבור השיפוץ. אז מה אתם הולכים לעשות עכשיו כדי להתגבר על משבר האטימות? לא קשה להבין, אמר הפורמן וגלגל את עיניו לעבר בר המשקאות בפינת החדר, נחליף את כל הפחיות. במקום 750 מיליליטר נתלה קופסה של 1.5 ליטר חצילים כבושים מירדן... קורא מחדרה כתב לי מיד אחרי שהמרפסות צנחו (אולי זה החניון שקרס?) "מה אתה בורח לאפריקה, למעשיות סבתא – לנו יש פה מציאות כואבת, תתמודד כמו גבר, בלי חלומות ודמיונות. בבקשה, תושיט לנו יד – לא לשון...". זה מחזיר אותי לסיוט בהמשכים שתוקף השנים האחרונות על טביעה בים, עמוק במעבה המים השחורים. מסביב רק אפלולית קרה, נשכנית, מחניקה, צמיגה. רחוק למעלה מופיע כתם אור. צריך למתוח את הצוואר ולהתאמץ כדי לראות. תמיד, ידעתי, נזקקים למידה של אומץ רק כדי להתבונן, כדי לראות. אני חותר לעברו. הכתם מתרחב ומתעצם. אולי אגיע ואולי לא, נשאר רק להאמין. זה כתם מטושטש כמו באפריקה, רחוק ולא ממש נוגע לנו. כי אנחנו טיפשים.

תאריך:  05/12/2017   |   עודכן:  05/12/2017
אורי שרגיל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
חילוף חמורים
תגובות  [ 2 ] מוצגות   [ 2 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
ב_שמואל
5/12/17 22:52
 
סניל
6/12/17 08:19
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ברצוני לספר לכם סיפור שלא היה ולא נברא – אלא משל היה. כלומר, להד"ם מארץ אגדות שמתלבש יפה גם על עליזה בארץ הפלאות. שנים רבות לאינספור, הרבה לפני שנולדנו וזכינו למדינה מן ההפקרות העולמית השוררת ועתה נחושה דעתנו להעבירה מסודרת כהלכה גם לידי הפלשתינים – הוקם חניון באחת העיריות, על-ידי אחת החברות היוקרתיות, שקומותיו התמוטטו על כל תקרותיו ונפתחה חקירת משטרה לפני כשנה על יסודותיו. כולם יודעים שנהרגו בני-אדם, או בדומה, באותו אסון, אלא שהחקירה טרם מוצתה ואיש אינו יודע כמה מהם בני-אדם באמת היו... אלא שהאגדה אינה עוסקת באותו מקרה ישן נושן ומעלה עובש. האגדה עוסקת בחקירה חדשה למשעי.
07/11/2017  |  אורי שרגיל  |   יומנים אישיים
איכות זו מלה יותר נפוצה בעברית מודרנית במאה ה-21 ואולי גם במאה של העולם כולו. ממש המצאה גאונית ונפיצה. איפה לא משתמשים בה, היכן לא מנצלים אותה, מי לא קופץ עליה? איכות-חיים, איכות-סביבה, זמן-איכות, מזון-איכות, אבטחת-איכות, איכותיות וכדומה. בתרבות הטייקונית, ההיי-טקיסטית העכשווית יש רדיפה לא נורמלית אחרי איכות. במאה הקודמת אדם הרים עיניו לשמים וחיפש משמעות – עכשיו ירד למכרה לחפש איכות. איכות היא אולי המשמעות החדשה, התורנית, של החיים.
30/10/2017  |  אורי שרגיל  |   יומנים אישיים
סלי-חה !
17/10/2017  |  אורי שרגיל  |   יומנים אישיים
צבי א. ידידי המשורר, השלום והברכה לך ולרעייתך..., אשר מִסִּפְרְךָ אני מבין ששמה ראוי לה והיא ראויה לשמה. היו ברוכים.
15/10/2017  |  יוסף אליעז  |   יומנים אישיים
כל פרויקט הנדסי מתחיל זמן רב לפני שלב הביצוע. הביצוע נחשב לתחילת הסוף. פרויקט מתחיל בשלב הרעיון. למשל ניוטון – ראה תפוח נופל ואז הפיסיקה התחילה להשתולל, גם היום. מישהו, המכונה 'המזמין', מבקש להקים את הפרויקט כי יש לו חזון לוהט, והעשן, האדים עם שרידי גחלים של אש התאווה הבוערת בו מבקשים לפרוץ החוצה, למרחב. המזמין ממנה אדריכל, או מתכנן, כדי לתרגם את החזון לשפת המעשה. מגיע שלב בעלי המקצוע (היועצים) – אלה החייטים, כמו בסיפור המפורסם. לפעמים, לאחר שהשלימו את מעשה תפירת הבגד המלכותי, נותר המזמין עירום כביום היוולדו, ורק הילדים תמימי הדעת מבינים. בפרויקט שלנו, אותו אני מתאר בהליכה, לא מדובר בנוכלים. בעלי המקצוע (מהנדסים) בסביבה שלנו הם מלח הארץ. לאחר שמסתיים שלב התכנון מגיע שלב המכרז. זה שלב עקרוני-משפטי כשמדובר בחברה ממשלתית כי היא לא-שייכת-לאף-אחד. מדובר בממשלתית-ממלכתית, לא בטייקון, בברון, באוליגרך, בעולם-תחתון. שום הנהלה ציבורית חפצת חיים לא תנסה ליצור רושם שהנהלתה מסתתרת מאחורי קנוניה (אג'נדה) למסור את העבודה לאחד מנאמניה, ידידיה, חבריה, עושי דבריה, שוחרי טובתה ו/או בנו של ראש-העיר. אולי זו הסיבה שנציגי אש"ף זוכים לאחרונה במרבית המכרזים הממשלתיים... אותם אי-אפשר להאשים בקרבה משפחתית אוהדת. התהליך של מינוי קבלן וצנתור חשבון הבנק שלו בעטין הממשלתי מוסווה בתרגיל משפטי שמכונה מכרז, בו לכאורה משתתפים קבלנים גדולים המורשים על-פי החוק להשתתף במכרז בסדר גודל של מיליארד ולמעשה הרבה יותר. גם חברות זרות משתתפות בתרגילי מכרזים כדי ליצור רושם אמין ובינלאומי של תקינות ברמת הפסגות. בדרך כלל חברות זרות חוברות למקומי זב-חותם כדי לעזור לו לצבור תנופה ושם תמורת מסירת העבודה וניהולה לאנשיהן.
02/10/2017  |  אורי שרגיל  |   יומנים אישיים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
ערוצי הטלוויזיה מהדהדים את סינוואר    הסנאטור שומר משתלב בזרם העכור    על "הציונות" של עיתון הארץ    מי מממן שלטי חוצות נגד נתניהו; והיכן העיתונות החוקרת והנשכנית
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
ישראל הותקפה ב-7.10 וחיסול כוחו הצבאי והשלטוני של חמאס הוא תנאי להישרדותה של ישראל    אם ישראל לא תחסל את החמאס הוא יחסל אותה - זאת מלחמת הישרדות
עידן יוסף
עידן יוסף
רפורמת תעריפי התחבורה הציבורית החדשה מרחיבה את רפורמת דרך שווה ומגדילה הנחות לתושבי הפריפריה הגאוגרפית והחברתית    נוסעי אוטובוס בפריפריה החברתית ישלמו יותר מפי 2 מאשר מקביליהם בפרי...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il