|
|
בנימין נתניהו, דונלד טראמפ [צילום: איוואן ווצ'י/AP]
|
|
|
|
|
בשעה ששורות אלה נכתבות לא ידוע עדיין מה יהיה הנוסח המדויק של דברי הנשיא האמריקני טראמפ בעניין ירושלים, והאם וכיצד יכרוך את הכרתו בירושלים כבירת ישראל עם עניינים אחרים, שאינם ממין העניין. הכוונה היא בראש ובראשונה ל"פתרון" שתי המדינות ולהקפאת ההתיישבות היהודית בלב ארץ ישראל כאתנן לצמד הטרור עבאס/חמאס.
למען הדיוק אין "תהליך שלום" כי לא היה "תהליך שלום", מכיוון שמלכתחילה היה ידוע לכל מי שעיניו בראשו ששלום ומדינה ערבית ("פלשתינית") בארץ ישראל המערבית הם דבר והיפוכו, ולא ניתן לחתור בו-זמנית אל שניהם. הנחות היסוד של האוסלואידים היו מופרכות מלכתחילה, ומכיוון שלא היה מדובר באנשים טיפשים הרי שהיה מדובר בנוכלים מושחתים, שגייסו את
יצחק רבין המנוח כדי שייתן תדמית של מהוגנות להרפתקה המופקרת שלהם, שהוצגה כ"שלום". הם איבדו את עשתונותיהם כאשר רבין התחיל להתפכח ולהבין לאן נגרר.
הגיע הזמן - מזמן - שישראל בכלל וראש הממשלה נתניהו בפרט ישכחו את נאום בר-אילן, יפסיקו לשחק את משחק "פתרון" שתי המדינות ויסבירו לנשיא טראמפ שאין דבר כזה בארץ ישראל המערבית, ושאם הוא חפץ בכך אזי עליו לחפשו בארץ ישראל המזרחית, ברבת עמון ("רבת-עמון"), שהמלך ההאשמי בה בוחש בחוצפתו בענייני ירושלים והתייצב בראש המתנגדים לדבריו הצפויים של טראמפ. ולזה ייקרא "מדינה סונית מתונה".
מה שאסור לנתניהו בתכלית האיסור הוא תשלום במטבע של הקפאת ההתיישבות היהודית במקום כלשהו ממערב לירדן, ללא קשר לתוואי "הקו הירוק", או ל"גושי ההתיישבות", או לתוואי "גדר הביטחון", שלא נועדה לביטחון אלא ליצירת מדינה לאויב. אם יחזור נתניהו למדיניותו מימי הנשיא אובמה, הוא יאבד במו ידיו את ההצדקה להמשך ישיבתו על כסאו המתנדנד.
