השפן החדש של שמולביץ

ביום רביעי (10.7.02) עומד להיסגר פרק נוסף בפרשת אריה דרעי. ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר, בראשה עומד ד"ר אלי שרון, תתכנס כדי להכריע בשאלה האם לשחרר את יו"ר ש"ס, לשעבר, אריה דרעי, אחרי שריצה שני שליש מעונשו. שחרורו המוקדם נראה עכשיו מובטח: אפילו היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, ואגף החקירות במשטרה, שסימנו את דרעי פעמים כה רבות, נמנעים עתה מהעלאת התנגדות לשחרורו.

במצב זה, עשוי אריה דרעי לצאת לחופשי תוך זמן קצר. הוא יהא אסיר ברישיון, עד לסיום גזר הדין המלא - שנה נוספת. ואולם, כלל לא ברור לאן ילך ומה יעשה.

שחרורו הקרוב גורם לדאגה בקרב כמה מ"יקיריו" בתנועת ש"ס. השר אלי ישי, למשל, העומד עתה בראש תנועת ש"ס, כבר נערך לקרב הגדול. אחרי הכל, אין להוציא מכלל חשבון, כי דרעי יימצא את הדרך להשפיע מבחוץ על מהלכי התנועה. אחת האפשרויות - שאותה, אגב, שולל דרעי מכל וכל - היא זו: דרעי ימונה לחבר במועצת החכמים, זו המכונה בפי אלי ישי "המועצת", וישפיע על המתרחש בתנועה. ומי שמכיר את דרעי, יודע כי אין מדובר בהשפעה קטנה ושולית.

התקופה הקריטית הנוגעת לענייננו החלה עם מעצרו של שמולביץ בשוויץ ביום 20.7.94, ועד יום 10.4.95, עת חולץ על-ידי התובע בתיק דרעי, עו"ד יהושע רזניק, ופרקליטת המדינה דאז, דורית בייניש. דבר המעצר דווח גם בישראל.

שמולביץ כתב ליקיריו בישראל, ובין היתר ביקש ממשטרת ישראל, משרד המשפטים ומהפרקליטות, לסייע לו "לצאת מהגיהנום הזה בתא המעצר המשטרתי". ואכן, הפרקליטות פנתה אז לתביעה בציריך, וביקשה להביא לשחרורו, בטענה כי "הודעותיו במשטרה של עד זה הינן מרכזיות ביותר, ביחס למרבית העבירות המתוארות בכתב האישום [נגד דרעי, י.י.".].

התובע דאז, עו"ד רזניק, פנה ואמר כי "התביעה בישראל חייבת שיהיה בידיה המידע המעודכן והנכון בעניין אותם חשדות שבגינם נחקר שמולביץ בשוויץ". שמולביץ הוגדר אותה עת על-ידי התביעה כעד מרכזי, ולכן מצאה צורך מיוחד - ובצדק - ללמוד על החשדות שהיו נגדו בשוויץ. התובע רזניק שאל את שמולביץ בחקירתו הראשית (22.5.95) בנושא, ועל-כך העיד שמולביץ במשפט דרעי: "נעצרתי ב-20 ליולי 94'. המעצר היה על חשד לכוונת מירמה. מדובר על שתי עסקות שהחברה שלי תיווכה בהם; נעצרתי ב-20 ביולי כפי שאמרתי בחשדות האלה, החשדות האלה הוסרו... נשאר נגדי החשד של סוג התרשלות בעסק... וסעיף השני זה עבודה ללא רישיון".

בחקירתו הנגדית לעו"ד דן אבי-יצחק (מי שהיה פרקליטו בתחילת הדרך), נשאל שמולביץ בפרשה זו על "מעשה נוכלות בינלאומי בהיקף של עשרות מיליוני דולרים", מעשה בגינו נחקר. על כך השיב: "מה שאדוני אומר הוא שקר גמור". שמולביץ לא גילה לבית המשפט, באותה עת, כי ביום 19.1.95, כחודש קודם לעדות הנ"ל, הוא הודה והורשע בכל חשדות המירמה שיוחסו לו, וכי נאמר לו שיוגש נגדו כתב אישום.

ביום 10.4.95, כחודש וחצי לפני מתן עדותו החוזרת לרזניק - עדות שגם במהלכה הסתיר את דבר ההליכים החמורים נגדו - קיבל שמולביץ את כתב האישום נגדו, ומסר לתביעה בשוויץ כי הוא מוותר על הבאת ראיות להגנתו וכי הוא מבקש להישפט שלא בפניו. וכך היה: שמולביץ נשפט והורשע בעבירות המירמה וההונאה שיוחסו לו. בית המשפט המחוזי, שממנו הוסתרו הדברים הנ"ל, הרשיע את דרעי, ומתח מתיחת ביקורת נוקבת עליו ועל פרקליטיו. השופטים יעקב צמח, מוסיה ארד ומרים נאור, נזפו בהגנה על שהעזה להטיח "בו דברים שאינם אמת... וטענה שהוא נחשד במעשה נוכלות בהיקף של עשרות מיליוני דולרים"; ובהמשך, כתבו השופטים - "לבסוף חזר שמולביץ משוויץ כאדם חופשי... ואותה סניגוריה שתקפה אותו והטיחה בו שהינו נוכל בינלאומי, בחרה, בהמשך החקירה הנגדית, מטעמים השמורים עימה, לא לשאול ולו שאלה אחת בנושא". גם בית המשפט העליון - שלא ידע על הרשעתו של שמולביץ בעבירות החמורות - הסתמך על שמולביץ ואישר את הרשעתו של דרעי, לאחר ששוכנע כי שמולביץ הינו עד אמין וכי הוא טוהר בהליכים נגדו בשוויץ.

אריה דרעי מנהל עתה בבית המשפט העליון שני הליכים, להוכחת חפותו: האחד - בקשה למשפט חוזר; והשני - עתירה בבקשה לפתיחת חקירה נגד יעקב שמולביץ, והעמדתו לדין בגין עדות שקר במשפטו של דרעי.

בקשתו למשפט חוזר תקועה, למעשה, לפחות עד לאחר ההכרעה בעתירתו בעניין שמולביץ. וזו האחרונה תקועה גם כן, בין היתר, בגלל תעתועי היועץ המשפט לממשלה, שאינו מודה בבית המשפט העליון באמת הפשוטה אותה יכול כל אחד לראות: שמולביץ שיקר בעדותו בבית המשפט המחוזי בירושלים במהלך עדותו במשפט דרעי, כשטען שטוהר בחקירתו בשוויץ. הראיה: קודם לעדותו ב-1995, הוא נדון והורשע בשוויץ במעשי הונאה ומרמה, ונדון בעסקת טיעון למאסר (שחפף את תקופת מעצרו) ולמניעת כניסתו לשוויץ.

למרות זאת, כאמור, מסרב היועמ"ש להכיר בעובדות. וכך, למרות צו על-תנאי שהוציא בית המשפט העליון, המחייב את היועץ המשפטי לממשלה להשיב מדוע לא תיפתח חקירה פלילית נגד שמולביץ בגין עדות שקר, טוען רובינשטיין שוב ושוב, כי שמולביץ לא שיקר, ולכן אין מקום להורות על פתיחת חקירה נגדו.

עכשיו, כאמור, מבקש דרעי להורות על פתיחת חקירה נגד שמולביץ ולהעמידו לדין. העתירה שהגיש הפכה להליך מסורבל ומסועף. בית המשפט העליון מהסס. היועץ ממשיך להתבצר ולזגזג.

והנה, לפני כמה שבועות, זכה דרעי להפתעה נוספת: שמולביץ מזגזג שוב. בתצהיר שהגיש לבית המשפט העליון בתחילת יוני, בתיק זה, הוא טוען, כי את ההודעה שמסר לבית המשפט בציריך, שבה הודה למעשה במעשים שיוחסו לו, מסר רק כדי לגמור עניין בשוויץ - וכדי שיוכל להתייצב למשפט דרעי, וכי למעשה לא ביצע עבירות. לכן, הוא מספר עתה, כשאמר בבית המשפט המחוזי בירושלים (במשפט דרעי) כי הוא טוהר, הרי שכך הדבר למעשה. שמולביץ, שמרגיש אולי שעניבת החנק מתהדקת סביב צווארו, כותב עכשיו בתצהיר החדש:

"מעולם לא הודיתי בעבירות אשר יוחסו לי על-ידי השלטונות השוויצרים. לאחר תקופת מעצר של כחמישה חודשים בה נחקרתי פעמים בודדות, זומנתי למשרדו של מר [טוביאס] קאוור, התובע שליווה את החקירה. בפגישה מסר לי מר קאוור כי קיימת כוונה להעתר לבקשת הרשויות בישראל ולאפשר לי להגיע ארצה לצורך מתן עדות במשפט דרעי... קאוור הנ"ל אמר לי, כי ברור לו כי לאחר שתתאפשר העברתי לישראל לצורך מתן העדות לא אשוב כבר לשוויץ להמשך חקירה ומשפט...";

ובהמשך, מייחס שמולביץ מעשים פסולים לתובע השוויצרי עצמו:

"על-רקע זה, המשיך קאוור, הוא מעוניין לסיים את גביית העדות ממני והוא מציע לי להודות בעבירות שלא ביצעתי, תוך שהוא מדגיש כי ממילא לא אשוב לשוויץ. סירבתי להודות בעבירות שלא ביצעתי, והסכמתי אך ורק לאשר כי התרשלתי בבדיקת העובדות בעסקה והייתי צריך להיות זהיר יותר. מר קאוור הסביר לי, כי בשוויץ רשלנות בעסקה נחשבת לעבירה פלילית. בנוסף, בסיום ההודעה המודפסת שהוכנה לחתימתי, הוספתי הסתייגות מפורשת כי מעולם לא התכוונתי לגנוב כסף מאיש, ורק אישרתי את התיזה שהציג לי התובע. ביני לבינו היתה הבנה, כי לאחר חתימת המסמך אשר הוכן על-ידם מראש, אצא לישראל ויתכן שיוגש נגדי כתב אישום, בגין רשלנותי ואשפט בהעדרי".

שמולביץ מספר עוד, בתצהירו החדש, כי בשיחה שקיים עם קאוור אמר לו זה האחרון, כי "הוא משוכנע כי איני עבריין, לא התכוונתי לגנוב ושנראה לו שפוטנציאל הרווח העצום הגלום בעסקה גרם לי לאבד זהירות ולהתרשל. על כך חזרתי במהלך העדות שנרשמה".

שמולביץ מנמק אעכשיו את אי גילוי הפרטים בעדותו במשפט דרעי, בהתחייבות שנתן לדבריו לתביעה בשוויץ: להימנע מגילוי הליכי המשפט נגדו בשוויץ. כך הוא מנסה עתה להצדיק את עדותו הכוזבת במשפט דרעי, שבה טען בתוקף, בחקירתו הנגדית: "מה שאדוני אומר הוא שקר גמור".

בארצנו הקטנטונת יכול יועץ משפטי לממשלה לזגזג. פחות או יותר כמו שמולביץ. בשוויץ הדברים שונים, לפחות בכל הקשור לדרעי-שמולביץ: העיתונאי המקומי קארל ג'אסט (Carl Just) פרסם כתבה, ובה מסר על הדברים שמייחס שמולביץ (בישראל) לתובע השוויצרי טוביאט קאוור. לעניין זה חשיבות שם [בשוויץ], נוכח קידומו של קאוור, בימים אלה, למעמד שיפוטי.

בפני קאוור הוצג התצהיר החדש של שמולביץ, שבו נטען כי הוא - קאוור, שיכנע את שמולביץ להודות במעשים שלא עשה. קאוור שלל את דבריו של שמולביץ, ואמר: "בימי הביניים, אולי, השיגו הודאות על-ידי איומים או הבטחות. בוודאי שלא בשנות ה-90' בפרקליטות האזור בציריך".

נגד שמולביץ וגם נגד התובע רזניק הועלו טענות, על הסתרת מידע לכאורה מבית המשפט המחוזי בירושלים. דרעי ביקש כמה וכמה פעמים לחקור נושא זה. רובינשטיין, אכן, נאלץ לפתוח בבדיקה. לפחות למראית עין. אלא מה? התברר כי רובינשטיין הפקיד את הבדיקה בנושא בידי רזניק, ולצורך זאת אף העניק לו ייפוי כוח מיוחד (לאחר שרזניק יצא לשוק הפרטי). וכך, מונה בעצם החתול לשמור על השמנת.

שהרי מאליו מובן: רזניק הוא צד מעוניין, לפחות בהצגת שמולביץ כעד אמין, שלא שיקר בענייניו. דבריו של שמולביץ בפני רזניק הועלו במסלול של "תשאול", כדברי רזניק. לכך התייחס שמולביץ בתצהיר לבית המשפט העליון: "עו"ד רזניק הודיע לי, כי עלי להשיב לשאלותיו אמת, באופן מלא ומדויק והציג לי עשרות שאלות ביחס לעדותי ולעובדות ביחס להליכים בשוויץ, כפי שהיו ידועות לי בעת מתן העדות. האווירה בעת התשאול היתה פורמלית לחלוטין. השבתי לכל השאלות אשר הוצגו לי באופן מלא ולמקרא עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעתירתי, הבנתי כי תשובותי הניחו את דעת המדינה באשר לתום ליבי בהקשר לעדות".

ובמילים פשוטות: השניים היו ונותרו חוד החנית נגד דרעי. עתה מנסה התביעה "לכבס" את דבריו של שמולביץ ולהציג את כזביו (ביחס למשפטו הוא) כאילו היו אמת.