בעיתון שלנו
התפרסמה ידיעה על נערה ערבייה הבועטת וסוטרת לחיילי הכיבוש היהודי... יש כיבוש?
עמוס שוקן טוען שהחייל היהודי חטף סטירות בשל היותו כובש. לדעתו זה היה מוצדק גם אם נערה יהודייה הייתה סוטרת לחייל בריטי בתקופת המנדט. שוקן מעניק לשתי הנערות מנדט מוסרי. למה שכובש יהודי יהיה מחוסן? בעצם מדובר בכיבוש למתחסדים ומאתרגים. רק אנשים כמו אמנון אברמוביץ, עמוס שוקן,
גדעון לוי, זהבה ודומיהם משתמשים ב'כיבוש' להצדקת מעלליהם. יש עיוות מוסרי עמוק כתהום במהותם היהודית והם מוכנים לאתרג דמויות (כמו צ'ה גווארה), סיסמאות ודגלים הממריצים את מחזור הדם באג'נדה 'האוניברסליות-מוסריות' שלהם.
שלא תהיה לנו טעות – המחאה והתוקפנות החברתית שלהם נובעת ממקורות היהדות. גם קורח היה יהודי והוא טען בחום ליבו – 'טלית שכולה תכלת'. כלומר, שכולנו קדושים... אבל האדונים המכובדים אברמוביץ' איתרגו את העובדות והמציאות לרצונם. בעבר היה פה מנדט בריטי. זה מה שהיה. המנדט הבריטי גם הוא כיבוש. הבריטים כבשו את ארץ ישראל מידי הטורקים. בארץ ישבו אז יהודים וערבים. הערבים - מוסלמים ונוצרים. ישבו בה, בין השאר, גם צ'רקסים, דרוזים ובדואים. במלחמת העצמאות שלנו יצק האמיר עבדאללה
מלך ירדן את יסודות 'הנכבה' הטראגית. הוא פלש למערב, כבש את הגדה המערבית וחלק מביך מירושלים, הכל בתאום ובעצה אחת עם הבריטים. יש לזכור שהצבא המזוין שלו היה בריטי ובראשו ניצב גנרל ג'ון באגוט גלאב פחה. עבדאללה ובאגוט ניסו לאפות לעצמם בגט טעים על חשבון ערביי ארץ ישראל. כיבוש, לא? מעניין מה אברמוביץ' ושוקן חושבים על החוקן שהמלך הבדואי הכניס לארץ ישראל, ליהודים ולערבים שבה.
לא היה עם
במלחמת 67 היהודים נכנסו לירושלים והגיעו במהרה עד לנהר הירדן. מה לא בסדר פה? כבשנו, וטוב שכך. שחררנו את הטרף שעבדאללה נעץ בו שיניים צהובות וכמעט בלעו בעודו מפרפר. המלך סיפח את ה'שטחים' לאחוזתו והוריש גם אותם לנכדו חוסיין. אז מה לא בסדר, אברמוביץ'? ב'שטחים' היו ערבים (נוצרים ומוסלמים), לא הייתה מדינה ולא היה עם. עם פלשתיני – זו, לדעתי, המצאה של יהודים מהסוג של אברמוביץ' ושוקן. הרצל, כידוע, לא המציא עם. הערבים, כולל מדינות ערב וכל המוסלמים בעולם, סבורים ששימוש בבלוף הזה יועיל להם לסלק את היהודים מארץ ישראל.
ברור שאברמוביץ' ושוקן, גם ציפי וזהבה, סבורים שהערבים באמת-באמת רוצים לתת ליהודים הזדמנות לחיות פה – זו הרי ההצדקה שלהם למעשיהם המביכים. הערבים תמיד הקשיבו ליהודים המשרתים את מטרותיהם והם מאמינים גם היום כי בעזרת היהודים האלה – יגיעו רחוק. יהודים תמיד הביאו לשגשוג של גויים עד שנבעטו החוצה, בכל מקום. סליחה, זו לא הכוונה – זו ההיסטוריה הארורה.
השימוש הצעקני והמתחסד במונח 'כיבוש' עושה רק טוב למאתרגים האלה ומנציח את המונח המשפיל בתודעת העולם. לדעתם זה יותר ממחליש את היהודים הוולגריים, הברוטליים, השחצנים, האטומים, התוקפנים, החמדנים, הרצחניים – נערי גבעות הנצח ומחרחרי בית המקדש. בסיפור של השמאלנות הישראלית היהודים הופכים צמאי הדם, חסרי תבונה, ז'לובים מרוקנים ונפוחים ועוד כמה תכונות ש
האיחוד האירופי אוהב למצוא ביהודי.
מקור הכנסה
השמאלנות יודעת שאירופה הנוצרית ששרפה יהודים במשך אלפים שנה כמעט – תשלם בזהב טהור עבור הצגה כזאת. ייתכן אפילו שהיהודים בשמאלנות חשבו על כך – וזה משתלם, שתמיד יהיה להם מקור הכנסה סולידי במערב, בגלל הסולידריות. ברור למה האיחוד האירופי אוהב מראות של 'אלימות יהודית' ראויה ומצולמת כדבעי. רוצחים ואנשים מטבע ברייתם מנסים להסיט את תשומת הלב לקורבן. זה ידוע גם בקרבנו כשמדובר בתקיפה מינית של נשים. לכן אני לא מבין מדוע נשים יהודיות מצטרפות לשמאלנות. מה, הן לא מזהות את הדפוס הברור הזה?
לכן נמשיך לראות הצגה מביכה שבה ילדה אחת ערביה ומיומנת סוטרת ובועטת בחייל יהודי חמוש מכף רגל ועד ביצים. אמיצה למכביר כי מאחוריה ניצבים 100 צלמים בשירות האיחוד האירופי ויונקים בהנאה את מקטרת השלום. שוקן יפרסם תמונות ומאמר של גדעון לוי, אברמוביץ' ישלוף אתרוג ויברך 'המוציא' - המוציא דיבת הארץ בשלום אמתי.
אז מה עושים? אני מבקש לסיים את הרשימה באנקדוטה מן העבר הרחוק, ההוליוודי, של מלחמת העולם השנייה.
פרנק סינטרה וג'ו לואיס התגייסו לצבא ארה"ב ומצאו עצמם משרתים ביחידת תובלה. סינטרה - סמל היחידה וטוראי ג'ו האדיר, המפציץ החום – נהג משאית. לילה אחד הוטלה על פרנק משימה דחופה ביותר: לצאת לבסיס צבאי במרחק 200 ק"מ ולהעמיס מטען סודי ביותר, להוביל אותו לספינה שעמדה לצאת לאנגליה וכבר הרימה עוגן בנמל. הוא רותם את חברו ג'ו למשימה. יצאו ו'קרעו' את הכביש עם תחושת דחיפות הנוראה שגורל המלחמה על כתפיהם, לא רוצים להחמיץ את האונייה.
בשער עצר אותם זקיף מנומנם שבודק את הניירות ומציץ בפניו האדישים של ג'ו. הוא לא זיהה אותו, כמובן. בשבילו כל הכושים אותו דבר. ג'ו שותק. פרנק מסביר את הדחיפות. הזקיף פיהק כדי למשוך הרבה אוויר וזמן. מה שלומך, ניגרו מסריח, איך החיים בזבל? מה אתה מחפש פה אצלנו ולמה? הוא נטפל לטוראי ג'ו כשהוא ממשיך לבדוק באיטיות את התעודות ולמיין אותן. המתאגרף משך בכתפיו ולא הגיב. הזקיף ממשיך לעכב את המשאית בתירוצים שונים, הכל באשמת הנהג הכושי, עד שעצרה בשער מכונית עם מפקד בכיר (לבן) שהורה לפתוח את השער.
הזקיף המשיך לקלל את ג'ו גם כשהמשאית יצאה בדרך לנמל. פרנק המעוצבן הדליק סיגריה ואמר לחברו: אני ממש לא מבין אותך, ג'ו, אתה מבאס אותי. איך זה שלא ירדת מהמשאית ומרחת את החרדל הזה על הכביש? ג'ו לואיס צחק. תגיד פרנק, הוא שואל אותו, בכל פעם שמישהו מעליב אותך – אתה יורד מהמשאית ומתחיל לשיר?
