ב-14 החודשים האחרונים נהגתי להגיש שיחה בנושא היסטורי - או משפטי-היסטורי במדורו של מושיק טימור - "שישי אישי" תוכנית המשודרת ברשת ב' ברדיו בימי שישי בלילה. את השיחות נתתי פעם בשבועיים. לא קיבלתי כל תשלום עבור השתתפותי על-אף ששיחותיי עוררו ענין רב מאוד ושמעתי תגובות חיוביות ושבחים רבים מן הארץ וגם מארה"ב. עורך-התוכנית בעצמו הכיר בערכן של שיחותיי בכך שהגיש אותן ב-prime time - במרכז השעה הראשונה של התוכנית, מייד לאחר ההקדמה שלו.
בין השאר סיפרתי למאזנים על שערוריית ענק-היהלומים של המלכה מרי אנטואנט - שהייתה גורם נכבד לפרוץ המהפכה; על מלחמת האזרחים בספרד; על רצח הנשיא קנדי, על מלחמת רוסיה-יפאן שהובילה לנפילת הקיסרות הרוסית - וכן הלאה, מגוון נושאים מרחיבי-דעת שכאמור עוררו תגובות של סיפוק ואהדה. מובן שכדי להיות מדויק בהגשת נושאים שכאלה עברתי על ספרות מקצועית רחבה וגם הסברתי את הרקע ההיסטורי לכל פרשה.
והינה כך לפתע, ביום א', 19.11.2017 התקשר אלי מושיק טימור ובטון ידידותי ביותר הודיע לי על הפסקת השיחות שלי החל מהשיחה הקרובה ביום ו'. הודעה מפתיעה זאת באה דווקא לאחר השיחה האחרונה בעניין כיבוש הארץ מידי הטורקים ב-1917 שקדמה לה הצהרת בלפור. ועל הצהרה זאת השמעתי דברים שאחרים לא כתבו: שההצהרה הבריטית זאת ניתנה ב-1917 כאשר עבר-הירדן (היום קרויה ממלכת ירדן) - הייתה חלק בלתי-נפרד משטח פלשתינה - היא ארץ ישראל . רק ב-1922 הבריטים "התחרטו" על השטח הרחב מדי לדעתם שבו העניקו זכויות לעם היהודי להקים את מדינתו ("ביתו הלאומי" כלשון ההצהרה) - ואז ניתקו את השטח מזרחה מנהר הירדן והעניקו אותו כנחלה פרטית לאמיר עבדאללה. אם כך - הוספתי - מאחר ששטחה של ירדן גדול פי ארבע וחצי פעמים משטח ארץ ישראל המערבית - הרי העם היהודי אינו חייב להמשיך ו"לפצות" את הערבים גם לפי ההסתייגויות של הצהרת בלפור - כי כבר ממילא נמצאנו מוותרים על 85% מן הארץ.
דעה "אפיקורסית" שכזאת בוודאי צרמה למנהלי התאגיד - וזאת הסיבה היחידה להפסקת שידורי הצנוע. השמאל הרי הוא כל כך דמוקרטי עד שהוא סותם רק את פיותיהם של אלה שאינם בשמאל. כאשר שאלתי את מושיק אם הוא נתן את ההוראה - הוא ענה שלא הוא יזם את ההפסקה - אלא הוא קבל הוראה ממנהל רשת ב' בראדיו של התאגיד - אדון בשם אסף שלונסקי, בנו של
משה שלונסקי שהיה מפקד גלי-צה"ל. מושיק אף הפנה אותי אליו לקבל הסברים או לשכנע אותו לשנות את דעתו - ואף סיפק לי את מס' הטלפון שלו.
התקשרתי לאדון אסף - וכששמע שזה אני מיהר להודיעני במבוכה ובגמגום - שאתקשר אליו בעוד שעה. התקשרתי בעוד שעה, שעתיים - ושלש שעות ולא זכיתי אפילו למענה. האיש נעלם והתחבא ממני עד היום בלי הסברים; בלי "שימוע" של דעתי ורצוני. כך סתם כדיקטטור קטן שאולי קבל בעצמו הוראה ממנהל התאגיד המאוייש על-ידי אנשי גלי-צה"ל שנטייתם השמאלית-רדיקלית מעולם לא הוצנעה. דרשתי לקבל את התלונות ובקשתי את מושיק להזהיר את "ממוניו" שלא ינסו לזייף תלונות. דרשתי שמות של המתלוננים, כתובות וטלפוניים - כפי שמקובל ב"מכתבים למערכת" בעיתונות הכתובה - כדי שאלמונים אינטרסנטים לא יסתתרו מאחורי שמות מזויפים. לא קבלתי כל תגובה או מענה לדרישה זאת. שום "תלונה" לא הגיעה אלי... רק הבעות-צער של מאזינים. ואם השמאל השולט בתקשורת ובאמנות הציבורית - מתלונן על "סתימת-פיות" מצד
מירי רגב, היא, המושמצת טרם עשתה משהו רציני לאיזון הפוליטי - רק הביעה את דעתה. אך השמאל - כאשר רוצה לסתום את פיו של מישהו - היא אפקטיבי ביותר. הוא סותם את הפה של מתנגדיו מיידית מבלי לאיים. קודם לכן, בלי בירור, בלי שימוע, מבלי לשמוע את הצד השני, בלי שיקולים מסובכים. פשוט מתקשרים לעורך ואומרים לו להוריד את אהרן פאפו מן השידור!
התקשרתי לעיתונאי בעיתונות הכתובה. ענה לי ש"הם" מאוד מתוחכמים: לעולם הם לא יודו שמורידים מישהו מן השידור בגלל דעותיו הפוליטיות. התקשרתי לעיתונאי שעובד בתאגיד - ואמר לי שאיני יכול לתת אפשרות-דיבור למי שהוא רוצה. הוא ספר לי בצער עמוק שהוא מקבל את רשימת המרואיינים "מלמעלה" ורק אותם הוא יכול להשמיע, והוסיף: "אתה לא יודע איזו דיקטטורה יש כאן. אין דבר כזה אפילו באירן ובטורקיה". (שמות השניים שמורים אצלי). ייתכן שגם מושיק קבל הוראה כזאת כי מיד במקומי בשידור עלתה איזו אישה שספרה סיפור וולגרי בשבחו של
יוסי שריד ז"ל שהעליב את
משה שרת בביטוי גס ואח"כ התקשר ושיקר לו שחשב שהוא לא מדבר עם משה שרת אישית. ממש להתפעל מן הרמה המוסרית של גיבור-השמאל.
לחשוב רק שהתאגיד הנורא הזה, המבזבז 700 מיליון ש"ח לשנה מתקציב המדינה נמצא בידיים של אנשים אחדים העושים בו כאילו קבלו את האולפנים, המסכים והמיקרופונים במתנה אישית מאבא שלהם. שלא כמו ברשות השידור - אין בתאגיד אפילו למי להתלונן. אין שם מוסדות ציבוריים כמו הוועד המנהל והמליאה שהיו ברשות השידור. המחדל הוא בחוק העלוב שהקים את התאגיד - שאיש מן הליכוד לא בדק לפני שהוכן ע"י משפטני הפרקליטות - בוודאי בעצה אחת עם שמאלני העיתונאים. זה הכשלון הגדול ביותר של הליכוד בשדה הפוליטי.
