|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לא ליפול במלכודת הפלשתינית
|
עאהד תמימי, בת ה-16, מכפר נבי סאלח, שליד רמאללה, הצליחה במעשיה הפרובוקטיביים לטלטל את צה"ל המאופק והמבליג, טלטלה אמיתית
|
|
אהד תמימי [צילום: עמוד הפייסבוק]
|
|
|
|
|
בסטירה מצלצלת, שממשיכה עדיין ממש להדהד, עלה בידיה של נערה ערביה בלונדינית מכפר נבי סאלח שליד רמאללה, להפוך, במחי יד אחת, לאייקון של המאבק הפלשתיני נגד הצבא הישראלי הכובש. ושלא תהיה אף לרגע טעות: מאחורי "גיבורת" המאבק, עאהד באסם אל תמימי, בת ה-16, אין שום תום-נעורים. כבת לחמולה שבמשך שנים ארוכות עוינת אותנו, היא נושאת באמתחתה דם רע וקוריקולום מר של התפרעויות אלימות, כששמה יוצא לפניה כמי שמגדפת חיילים משלנו ושסוטרת להם, מבלי שהם מעזים כלל להגיב. כך עולה בידיה של נערה בעלת עיניים ירוקות ורושפות, עם שיער בלונדיני מתולתל, לטלטל טלטלה של ממש את צה"ל המאופק. תאמרו שזהו בעצם כוחה הגדול של הפרובוקציה הפלשתינית, שהרי זו יודעת היטב לנצל את נקודת החולשה של צה"ל המאופק והמבליג, המקפיד לשמור על אמות המידה המוסריות שבהן הוא ניחן, גם כשהוא מותקף בידיהם של בריונים קטינים, שכל נשקם אינו אלא גידופים, מכות ויידוי-אבנים אל מול צבא הכיבוש הציוני היושב על אדמתם.
סוד הכוח
וזה מזכיר לי - אם כי להבדיל שוב אלף-אלפי הבדלות - את אותם נערים אנגליים מופרעים, הנוהגים מעת לעת להתגרות במשמר המלכה, סמוך לארמון בקינגהאם שבלונדון. הם עושים זאת על-ידי השמעת מטר של קללות ויידוי-אבנים לעבר אנשי המשמר, בעת שאלה מתרגלים, את תרגילי הסדר היומיים שלהם. מכוח ההוראות, המוטחות מלמעלה, נאלצים אנשי המשמר לספוג בהכנעה רבה את המכות שהם סופגים מידיהם של קטינים, מבלי להגיב עליהן, כי כך מצווה עליהם הפרוטוקול. ובאסוציאציה לפרשת אלאור אזריה, אם כי שוב להבדיל באלפי הבדלות - אסור לו לצה"ל ליפול במלכודת הדבש שמבקשים הפלשתינים לטמון לו עכשיו. כי ההבלגה והאיפוק שהוא מפגין בנחישות מול שאבאב מתפרע של קטינים פרובוקטיביים וחסרי כל רסן שהוא, הם אלה שמהווים את סוד כוחו הגדול. |
| תאריך:
|
24/12/2017
|
|
|
עודכן:
|
24/12/2017
|
|
ראובן לייב
|
|
לא ליפול במלכודת הפלשתינית
|
|
פרשת השבוע "ויגש" מספקת לנו אי-אלה פסוקים שמהם ניתן ללמוד לא אחת. הפרשה נפתחת במילים "ויגש אליו יהודה..." ועל כך העירו חכמים: מדוע נאמר "ויגש אליו יהודה" ולא נאמר "ויאמר אליו יהודה"? מפני שביקש לומר לו דברים קשים, ועל כן ניגש קרוב אליו, לדבר באוזנו שאחרים לא ישמעו, מפני שאסור לזלזל בכבודה של מלכות ולזלזל בה ברבים. אצלנו כמובן לא שמעו על כך. הם חלשים במקרא. בעולמם המוציא לעז, ומשטמה מפיו, ברברת ברשת, נגד הממשלה והעומד בראשה, מקבל יותר נקודות זכות אצל חבריו, וקרנו עולה.
|
|
|
|
|
ראוי לכולנו לשים לב למינוי החשוב החדש ששלף ראש הממשלה בנימין נתניהו ממחבוא הסתרים של שרותי הביטחון, כדי שיהיה שליחו לתפקידים מדיניים מיוחדים וסודיים, במקום קרובו ומקורבו עו"ד יצחק מולכו. המדובר ביועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל מאיר בן שבת שיכהן מעתה בכפל תפקידים, אלא אם כן לא יוכל לעמוד בעומס וראש הממשלה ימצא לו מחליף במל"ל. מיהו בן שבת הנכנס לנעליו הגדולות של מולכו והצלחתו תלויה בשאלה אחת: האם יצליח לרכוש את אמונו המלא של נתניהו.
|
|
|
|
|
ההתיישבות החלוצית, בכל מרחבי ארץ ישראל, זו תכלית קיומנו כאן. כאשר אני רואה שעניין עצום זה נעשה לגרוטסקה והופכים אותו למעשה פלילי, זו בשבילי הפיכה שאינני יכול/ה לעמוד בה. אני מרגיש/ה מחנק כבד. כמו נעמי שמר.
|
|
|
|
|
בנימין נתניהו, ראש הממשלה חייב ללכת, ומיד!!! לאור סמליה של החנוכייה ולעיני הציבור הצופה בטלוויזיה, הוא החליט שזה המעמד המתאים לעלוב בצוות החוקרים של משטרת ישראל, בפרקליטים המלווים את צוות החוקרים ואת הממונים עליהם ברשויות אוכפי החוק.
|
|
|
|
|
עוד מראשית הנחלתה של מדיניות המאצ'ינג הממשלתית, הועלו טענות כי היא שגויה למן יסודה. לפי מדיניות זו, כתנאי למימון כל שירות חברתי שהרשות המקומית מציעה, הרשות צריכה להעמיד 25% מהתקציב הנדרש, ואילו המדינה תשלים את 75 האחוזים הנותרים. מתוך כך, יוצא כי רשויות חזקות ועשירות יותר כגון תל אביב, אשר יכולות להשקיע סכומי כסף גבוהים יותר במסגרת ה-25%, מקבלות השלמות בתעריף גבוה יותר בהתאמה. ולעומת זאת, רשויות חלשות אשר הכנסותיהן נמוכות ושיעור הנזקקים באוכלוסייה גדול יותר, מקבלות מימון בהשלמות נמוכות יותר, אם בכלל. זו מציאות מקוממת, שיוצרת, מעצימה ומנציחה את הפערים החברתיים בין אזרחי המדינה ולו בגלל מיקום מגוריהם.
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
