לא אתייחס ברשימה זו לסופרת
רונית מטלון, שזכתה בפרס ברנר היוקרתי על ספרה האחרון "והכלה סגרה את הדלת". לא ארחיב בהתייחסות לנימוקי השופטים "שמדובר בספר יוצא דופן המטפל בצורה ספרותית מבריקה... במבני העומק של החברה הישראלית...".
אפסח על פרס ברנשטיין, על פרס אמ"ת ועל מועמדות לפרס ספיר בזכות הרומן "קול צעדינו". אבקש להתמקד בדרישה אחת - משרד החינוך חייב לבקש באיחור רב סליחה מהסופרת רונית מטלון, לצרור את בקשת הסליחה בתוך זר פרחים ולהניחו למרגלות קברה.
רונית מטלון הילדה קוטלגה על-ידי מערכת החינוך כילדה מעדות המזרח, כמי שיכולתה הלימודיות יכולה להתמצות אך ורק בתחומי התפירה והמלאכה. במידה רבה של שרירות נעלו בפניה את כל הדלתות למה שכל כך רצתה - ללמוד במסלול העיוני.
כל האימון של המערכת החינוכית ביכולת הלימודית של בת משפחת מהגרים ממצרים, שהגיעה לשכונה בגני תקווה, נתחם אך ורק במסגרת, ששמה סכר גבוה למבוקשה לצלול בנבכי התחומים העיוניים. במשך תקופה יותר מדי ארוכה בבית הספר המקצועי נאבקה הילדה בסמכויות החינוכיות והניהוליות, שמנעו ממנה לעבור למסגרת העיונית, שלשם כל כך נכספה.
מרצה מבוקשת
במקרה של רונית ניתן גבוי משפחתי של אבא פעיל חברתי ואימא, שהאמינה בבת רונית, ויחד החליטו לעשות מעשה ולומר לא לסמכות, כשמלווה אותם "ברכת" מנהל בית הספר המקצועי, המזהיר את ההורים מפני הכישלון, הממתין לילדה בבית הספר העיוני. הילדה רונית אמרה לא נחרץ למערכת הניהולית ודילגה על כל המהמורות שהעמידו בדרכה.
הילדה, שמערכת החינוך התעקשה למנוע ממנה את לימודי המסלול העיוני, היא זאת שזכתה השנה בפרס ברנר, אותו קיבלה בתה בשמה, כי נבצר מהאימא רונית מטלון להופיע מעל הבמה המכובדת ולקבל את הפרס היוקרתי. הילדה שנמנע ממנה המסלול העיוני, הפכה למרצה מבוקשת ומוערכת באוניברסיטת חיפה.
מערכת החינוך חייבת גם היום לבדוק עצמה היטב, האם לא עלו יותר מדי פעמים על שרטון הסטיגמה,
לפיו מנעו מילדים בני עדות המזרח ללמוד במסגרות עיוניות, ורונית מטלון זה לא מקרה בודד. מקרה של ילדה שבנחישות רבה ובגיבוי משפחתה אמרה לא אמיץ למערכת החינוך, ופילסה דרכה למרות המכשולים שנערמו.
באותה הזדמנות מתבקש שר החינוך הנוכחי עם עמיתתו שרת התרבות לבקש סליחה על תמיכתם והבנתם לרחשי הלב של אנשי תנועת "אם תרצו", שהוציאו רשימה שחורה של אנשי רוח, שיש להוקיעם, רשימה בה כלולה הסופרת רונית מטלון.
