היה זה ראש הממשלה, האב המייסד של המדינה היהודית, שטבע את המטבע הנבואי, שמוכיח עצמו מחדש מדי יום במדינת ישראל וסביבותיה: "במזרח התיכון, מי שאינו מאמין בנסים, אינו ריאליסט". גם ב-2018, שנת השבעים למדינה, יש תוקף מוחלט לאמירה הזו.
אבל נתחיל ב-1948. ערב הכרזת המדינה כינס 'הזקן' את יועציו לדיון מכריע.
משה שרת, מבכירי מדינאי היישוב, התריע: "נפגשתי ב-8 במאי עם שר החוץ האמריקני ג'ורג' מרשל, שהזהיר אותי לבל נכריז עכשיו על המדינה. אסור להתגרות בארה"ב".
החרתה-החזיקה אחריו גולדה מאירסון, ששבה מפגישה עם המלך הירדני עבדאללה: "ב-11 לחודש ישבתי ברבת-עמון עם המלך עבדאללה, ושמעתי מפיו, שלמרות הידידות, לא תהיה לו ברירה אלא להצטרף לפלישה הערבית לא"י, אם יוכרז על הקמת המדינה". גם הרמטכ"ל בפועל
יגאל ידין, לא היה אופטימי: "הסיכויים להחזיק מעמד מול הפולש הם פיפטי-פיפטי".
בן גוריון שמע אבל החליט אחרת. אף שהיה אתאיסט הוא היה מאמין, והבין שההשגחה העליונה, שמבחינתו כנראה לא הייתה קיימת, סיפקה לו חלון הזדמנויות נדיר. או עכשיו או לעולם לא. וכל השאר היסטוריה.
מאז חווה עם ישראל ניסים וניסי נסים לכל אורך הדרך. מי זוכר שהמדינה בקושי הצליחה להתקיים כלכלית בימי הצנע והקציבה כמות מיזערית של מוצרי יסוד לאזרחיה, באמצעות תלושי מזון? מי זוכר שהמטבע הישראלי לא היה שווה את הנייר שעליו הודפס? ואילו היום מעיד סקר רשמי של ארגון מדינות ה-
OECD, שאזרחי ישראל הם בין המאושרים בעולם. שביעות הרצון שלהם מהחיים בארץ היא ברמה 7, בסולם שבין 0 ל-10, והיא ממוקמת ברשימת מאושרי תבל, לפני גרמניה, בלגיה, ארה"ב, בריטניה, צרפת ועוד.
מי היה מאמין שבשנת 2017 שהסתיימה השבוע, עברה ישראל, על-פי ה'אקונומיסט' הלונדוני, ל'קידומת 4' מבחינה שיעורי ההכנסה לנפש – 44,019 דולר, לעומת 38,127 דולר, בשנת 2016 (ולעומת 2,529 דולר בלבד במצרים), והגיעה לתוצר לאומי של כמעט 400 מיליארד דולר?
הצמיחה הכמעט דימיונית הזו, של 4.4%, היא לא רק תוצאה של ניהול כלכלי נכון, אלא, ואולי בראש וראשונה, של נס כלכלי. תעשיות ההייטק, הביטחוניות, התיירות, התעשיה, וכמובן הגז, הוסיפו ויוסיפו להשפיע מטובן על הכלכלה הישראלית, ועוד יגדלו כשיתחיל לפעול מאגר לוויתן. זהו באמת נתון דימיוני בהשוואה לארה"ב (2%), קנדה (2%), גרמניה (1.8%), צרפת (1.7%) ועוד, שכולן מדשדשות במקומן לעומת הזינוק המטאורי של הכלכלה הישראלית. נכון, הייתה עבודה קשה והנהגה נכונה, אבל גם נס כלכלי.
בני אור ובני חושך
הנסים שב"ג האמין בהם מפוזרים כאן על ימין ועל שמאל. לא ניתן למנותם כאן מחמת קוצר היריעה, אך נזכיר את אחד האחרונים שבהם – בחירתו של טראמפ לנשיא ארה"ב, בניגוד לכל הסיכויים ולכל חוזי השחורות, שהזהירו שבחירת
הילרי קלינטון עוד תגרום לנו להתגעגע לנשיא האנטישמי אובמה.
אילו היה מישהו מנבא בימי מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב, שהנשיא הבא יכיר פומבית וחגיגית בירושלים בירת ישראל, ושהוא נערך להעברת שגרירותו לירושלים, ואגב כך יחדל מהפעלת לחצים מדיניים על ישראל, ויוקיע את העיקשות הפלשתינית, ויבין סוף-סוף מי כאן בני אור ומי הם בני חושך, היינו מתייחסים אליו כאל מי שנטל סמי הזיה. אבל הלא ייאמן קם והיה.
הנס האחרון שעולה בקנה אחד עם השקפתו של 'הזקן' בענייני ניסים, הם האירועים באירן. קשה להאמין שרק ביום ו' האחרון, כלומר לפני פחות משבוע, ליהגה עדיין התקשורת בקלישאות מסוג 'האירנים על הגד"ר בגולן. תוך פחות משבוע הכל התהפך: היחידות האירניות ו-15,000 חיילי כנופיות 'משמרות המהפכה', מוזעקים מסוריה חזרה למולדת, על-מנת להגן על המשטר מפני ההתקוממות האזרחית (וזאת בנוסף לשיבה הביתה ב-3,000 ארונות עץ, של ההרוגים האירנים בזירה הסורית).
ואל יהי הדבר קל בעינינו. מדובר במהפך בסדר גודל היסטורי. אירן היא המדינה היחידה שהיה לה פוטנציאל גרעיני ויכולת השמדה כוללת, שהופנו על-ידי דוברי משטר ההייאתולות כנגד 'היישות הציונית'. לא פעם הם הבטיחו, ש'היישות הציונית' תחדל להתקיים. עכשיו התהפכו היוצרות. העריצות האירנית איבדה את יציבותה, חוששת לעצם קיומה מול זעם ההמונים.
ההתקוממות בטהרן, שיראז ובנותיהן, טובות לנו גם מהיבט נוסף: הפסקת ההזרמה הכספית האדירה מקופת האוצר האירני לשימון גלגלי תעשיות הרצח של החיזבאללה והחמאס, וגם לשימון תעשיית הגרעין האירנית. מדובר ביותר מ-100 מיליארד דולר, שהשקיעה אירן במלחמתה כנגד ישראל, וביישום חזון יצירת 'הסהר השיעי' שיכתר את ישראל מצפון ויתפרס מאירן לסוריה ומשם ללבנון ולים התיכון. אף שתוצאות המרי ברחובות ערי אירן עדיין אינן ברורות, נראה כי מה שהיה כבר לא יהיה. שוב התברר ש'הזקן' צדק.
