כאילו מדובר במדינת ישראל (לכאורה). בכל מקום שיש חשש להפללה, כביכול, כך למדתי, יש להוסיף בסוגרים מלת קסם – לכאורה. הכל, כדי להימנע מתביעת לשון-הרע. לשון-הטוב של יהודי טבעה לפני דורות. אנחנו עדיין פה, לא באפריקה. אחד האנשים החשובים והאקזוטיים ביותר בקונצרן 'אפריקה' הודה בחדר החקירות שהפעיל באופן חוקי מאכער (יש קבלות) לטובת חברתו דניה-סיבוס. מאכער - שתנדלן. זה אדם שמשתדל, מתווך, אחד שהשתן עולה לו לנדל"ן. אם יש כבר אפריקה בישראל, אני מציע לתנועת הליכוד לספח את קרוגר-פרק ו/או סרנגטי – לאו-דווקא את הגדה עם החיות המופרעות שבה. רק לא את הקלימנג'רו, בבקשה. ג'ורות יש פה מספיק די והותר...
באפריקה אנשי משטרה יחפנים מניחים מחסום זמני בכל צומת שנייה כדי לגבות מנהגים חולפים קצת דמי שתייה לשעות הערב. זו הנחה רגולטיבית בסיסית שמניבה פרי. בסופו של דבר הרגולציה מטיבה עם העם, היא מחייבת את הנהגים הנאנקים בדרכים המאובקות לתוספת ערנות כי חס וחלילה הם עלולים לדרוס שוטרים המתרבים בצמתים. דן בן-אמוץ וז"לזלו, בעליו המיתולוגי של החמאם, העניק למפעל הרגולטיבי קוד, ממש כינוי, דוחה במקצת – 'תה לשוטרים'. זה היה סעיף נכבד בדיווח ההוצאות למס-הכנסה והרשות נתנה. רגולציה תמימה, עממית, כבר אמרנו? ידענו גם ימים כבדים ואפורים של ספיר ('הפנחס פתוח והיד רושמת'), עופר, ידלין מנדל"ן קופת-חולים. היה גם לוינסון (לא הבן של שקולניק) – עם קופה רושמת, איש חברת העובדים ובנק הפעילים.
זו הייתה מדינה, לכאורה, מעטפת. המדינה האמתית שוכנה אז, מחוסרת הכרה, בבונקר הפיקוד של איחוד הקיבוצים והקבוצות מאחורי סוללות גבירי הסתדרות, יהושע פרץ בנמלים ועוד כמה בשלטרים של חברת חשמל. 'כור' מחצבתם, שהייתה גם בעלת רשת כל המחצבות בארץ, הוציאה לפועל גזרי-דין ופעלה כבית משפט-האומה לכל דבר. סיסמתם נגזרה מתוך שירה של הצנחנית
חנה סנש: "אלי, שלא יגמר לעולם...". היא שלחה את כולם לקיסריה וביבי לקח את זה ברצינות. גם ארצי, אייל גולן, עומר-אדם. עכשיו כל הזמר המזרחי 'מזמר' משם. אני שואל את עצמי היום, מדוע הגיבורה של אז בחרה מרצונה החופשי לצנוח דווקא בארץ אויב זרה, נוכרייה ורחוקה - לא באחד ממעוזי הטייקונים בארצנו עם מצנח זהב?
אז מה חדש עכשיו, שוב עברנו פאזה? עכשיו אנחנו עממיים, מזרחיים, לבביים? שתדלנים, לכאורה, הפועלים דלא-ניידי מתוך חנויות רהיטים ולא בחדרי הנהלה של בנקים ותעשיות. רק זה חסר לנו, שעכשיו כולם יצאו מתוך הארונות... אבל מצד שני - הכסף יורד למטה, מחלחל לאנשי העם, לבריות, זולג גם לביבים. יוסף המשביר מראשון שבר את המטרו-נופולין האגדי של הימים העכורים ההם עם דוב, יוסף וצנע. זוכרים איך הפציר יוסף בכל משפחה לגדל תרנגולת מטילה בחצר הבית (העוקץ – שהיה בית לכל משפחה)? אז זהו, בדיוק מה שקרה! המשביר החדש מראשון סילק כליל את הדוב מחיינו, הביא אותנו ללא מכונת זמן אל ההווה. היום כמעט לכל ארגון, לכל משפחה יש תרנגולת מטילה. גם לביבי יש את ארנון והעם כולו זכה בארנונה. תמיד גנבנו, שנאמר: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים. מי זה כֻּלּוֹ, לדעתכם? יעקב גנב מעשיו, גנבנו מהגויים, גנבנו מהטורקים, גנבנו מהאנגלים, גנבנו את אדמות הערבים ועכשיו גונבים מהיהודים. יש כסף בשפע, ברוך-השם, ממש לכולם, והנס נמשך. לא תאמינו, אבל עוד יגיע יום (או לילה) שנגנוב גם מעצמנו...
