|
|
מעורבים בעקיפין [צילום: עבד ראחים חטיב/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מידי פעם עולה הסוגיה של מכירת נשק ישראלי למדינות אפריקה. לצערנו יבשת זו היא מרחץ דמים. רוצחים, אונסים, מגרשים, מתעללים, מענים. כמובן, אינינו יכולים לתקן את כל הבעיות בעולם. כאשר יבוא משיח צדקנו, והיה צדק אזור מותניו, ושפט בצדק דלים, והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיהו יא), הוא יפרק את הנשק העולמי ויביא שלום עולמי. אך בינתיים הוא עוד לא הגיע, ואנו מחכים לו בכל יום שיבוא.
הבעיה היא שאנו מוכרים שם נשק וכן מאמנים שם לוחמים. כל פעם זה במקום אחר. הדברים ידועים ומפורסמים ברשתות בארץ ובחוץ לארץ, שיש שם נשק ישראלי ומאמנים ישראלים. אומנם המדינה שותקת, הממשלה מתעלמת והבג"ץ משתיק. אך זה כבר לא סוד גלוי, אלא זה גלוי לגמרי. וכל יהודי בריא ביהדותו מתקומם.
בשביל זה, אין צורך להיות יהודי. די להיות אדם ישר. נכון שאיננו יכולים למנוע את הפשע, את רצח ההמונים. אך לסייע, לתת יד, להיות מעורב בעקיפין?! במיוחד אנחנו, עם ישראל שכל כך סבלנו מרדיפות, כאשר חלק מהמין האנושי רדף אותנו על לא עוול בכפינו, וחלק שני עשה את עצמו עיוור שאינו רואה, וחירש שאינו שומע?! ועתה נוכל לומר בשקט ובשלוה, בכנות ובאמת: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו (סוף פרשת שופטים)?!
נכון שמכירת נשק היא ענף כלכלי חיוני וכן מדיני של בריתות עם מדינות שונות. נכון שזה צורך ביטחוני, כי אי-אפשר לפתח נשק רק עבור צה"ל, בלי למכור אותו בשוק הרחב. נכון שאנו בעשיריה הראשונה של מוכרי נשק בעולם. הכל נכון. אבל יש עוד דבר נכון: המוסר.
אלא אם כן נחליט שאנו חסידי מקיאוולי, שבפוליטיקה אין מוסר, שהמטרה מקדשת את האמצעים, שהעיקר הוא התועלת, שהעיקר הוא יציבות השלטון. ודאי שלא זה הוא החזון של מדינת ישראל.
ארוכה היא הרשימה של מדינות להם אנו מוכרים נשק. לפני זמן מה - דרום סודן. עתה: בורמה המכונה גם כן מיאנמר, נגד מיעוט נרדף. יש שם רצח המונים, אונס נשים, עריפת ראשים לתינוקות וילדים, שריפת כפרים שלמים, ופליטים לאין ספור. נכון שזה נגד מורדים. וכן במקרים אחרים, שני הצדדים עושים מעשי זוועה. אבל אין זה משמש תירוץ עבורנו להידחף בתוך זה. אנחנו זוכרים היטב מה קרה לנו בשואה, זוכרים ונזכור.
כך אומר המוסר האנושי, כך אומרות מדינות אירופה שהטילו אמברגו למשלוח נשק, כך אומרת אמריקה, כך אומר האו"ם. ומעל זה כך אומרת התורה. זו משנה מפורשת שאין מוכרים נשק וכל מיני כלי משחית לגויים כי הם חשודים על רצח (משנה עבודה זרה א ז. ע"ז טו ב). והרמב"ם מוסיף טעם כללי בפירושו על המשנה: "כדי שלא לעזור למשחיתים בעולם להשחית".
אמנם הגמרא מתירה למכור לגויים שאנחנו חוסים בצילם והם מגנים עלינו (שם. ועיין תוס' טז א ד"ה לפרסאי. ועיין מאירי ד"ה כותיים לא נחשדו). אבל ברור שזו לא המציאות.
נכון שיש תועלת בבריתות ביטחוניות-מדיניות, ושאנו לא יכולים להישאר עם בודד בעולם, ובכל זאת כל אדם ישר יודע שאין זה דומה.
וכן יש שהתירו למכור למדינות נורמליות שלא ירצחו סתם, וגם בזה יש לתהות אם זה קיים, ואנו יודעים כמה ארצות הברית הרגו במלחמות שונות על ימין ועל שמאל, על כל פנים כאן לא זו המציאות, מדובר ברוצחים מושבעים.
רק דבר אחד נוכל לומר לזכותו של עם ישראל - שמסתירים ממנו. כי אם העם היה יודע, היה מתקומם. כאשר אימא תשאל אותו: למה ילדיי נרצחו בעזרת הנשק שלכם, העם היושב בציון לא יוכל להשיב: ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו.
