שוברים שיאים בתיירות

שיאים בתיירות נכנסת נשברו לא רק במדינת ישראל כי אם גם בעיר המלאכים. בשנת 2017 לוס אנג׳לס קיבלה את פניהם של 48.3 מיליון מבקרים, עלייה של שני אחוזים לעומת השנה הקודמת. מתוכם, 7.1 מיליון מבקרים הגיעו מחו״ל. הצפי הוא ל-50 מיליון מבקרים ב-2020.

דרך שדה התעופה של לוס אנג׳לס LAX עברו מהלך שנת 2017 84.9 מיליון אנשים, שני מיליון יותר מהשנה הקודמת. 14 מיליארד דולרים מושקעים בשיפור שדה התעופה (״פרויקט מודרניזציה״) עם הפנים לקבל את העולם כולו בשנת 2028 למשחקי הקיץ של האולימפידה החוזרים ללוס אנג׳לס (הפעם הקודמת הייתה ב-1984 ולפניה ב-1932).

תיירות נכנסת

שנת 2017 הייתה שנת שיא במספר התיירים הנכנסים לישראל. המספר המדויק: 3,611,800 תיירים, שהם עלייה של 700 אלף או 25% מהמספר שנה קודם לכן.

שר התיירות, יריב לוין, קבע ששנת 2017 הייתה שנת מפנה היסטורי, השנה בה רף השלושה מיליון נחצה, והוסיף ש״ההכנסה מתיירות נכנסת חצתה את רף ה-20 מיליארד שקלים, ובו בזמן יצרה 25,000 מקומות עבודה חדשים״ (ממוצע של כ-6,000 ש״ח לתייר).

מעניין לראות מדיווחי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאין הגיעו האנשים. במקום ראשון: ארה״ב (778,000) ואחריה רוסיה (331,500), צרפת (308,600), גרמניה (218,100) ואנגליה (198,000). 51% מכלל המבקרים הגיעו מחמש מדינות אלו.

עבורי, הנתון המעניין הוא דוקא של תיירות נכנסת מסין. לפני מספר חודשים, העורך הראשי של ״שבוע ישראלי״ ואני היינו בארץ, וכשהגענו לבית המלון בהרצליה הגיעו יחד אתנו מספר אוטובוסים של סינים. הדבר מרשים ביותר, וניתן לקוות שאם משרדי החוץ והתיירות ישקיעו את תשומת הלב הנדרשת, הגידול האדיר במספר המבקרים מסין ימשיך ויעצים (משנת 2016 לשנת 2017 גדל המספר ב-50% מ-84,000 ל-122,500).

תיירות נכנסת מסין ״אמינה״ יותר מאשר מארופה. הסינים ״מבינים ענין״, לא נפלו קורבן לתעמולה של אויבינו ומרגישים קרבה מיוחדת ליהודים (בשל היותנו תרבויות קדומות שעדין קיימות, ובשל הדגש המיוחד בתרבותנו על המשפחה ועל חינוך). לסינים יש גם הרבה ללמוד מישראל. עוד יבוא יום וגלי הסינים שיגיעו ידמו נחשולי ארבה, אלא שתהיה זו תיירות נכנסת, מוציאה כסף, קונה ומשקיעה ומקדמת את הכלכלה.

עבור הסינים אנחנו מעצמה, גם אם סך כל תושבי המדינה אינו אפילו עשרה אחוזים מאחת הערים הקטנות יותר בסין. עלינו לשמור ולטפח את הקשר הישיר הזה עם סין.

עליות וירידות

נזכור בתוך האופוריה הנוכחית את השנים הקשות שעברו (ועוד תעבורנה) על מדינת ישראל, כל פעם שאויבינו מחליטים לצאת לפעולה.

• אינתיפאדה (וכאלו כבר היו שלוש, בשניה התפוצצו להם מחבלים במסעדות, מקומות בילוי ואוטובוסים, ובשלישית יצאו להם ילדים ואחרים לשחוט עוברים ושבים בעזרים כמו סכינים, מספרים או מכוניות נוסעות וגרזנים לוידוא-ביצוע).

• מבצע בעזה, כשכל המדינה הפכה למעגלי מטווח, 15, 30, 45 ו-60 שניות מעזה. תל אביב, אותה עיר-ללא-הפסקה, הפסיקה להיות מחוץ לטווח הטילים, והיה איום גם על שדה התעופה בן-גוריון, שגרם להפסקה זמנית של טיסות (ידיו של הנשיא אובמה היו ״כבולות״ לנוכח החלטת הכפופים לו...)

• מלחמה של ממש (למרות שבחזית אחת בלבד), כמו בקיץ 2006. הטילים אז הגיעו מצפון כמעט עד לתל אביב (אך היינו צריכים לחכות מעט עד למבצע בעזה שהטילים ממש יגיעו לתל אביב מדרום). התיירות הנכנסת נפסקה כמעט לגמרי, למעט אותם נוצרים-מאמינים שבאו לתמוך במדינת ישראל ללא יראה בלבם. האמינו הם שהקב״ה יגן עליהם בדרכם, וכך אכן היה.

כיון שבסטטיסטיקה אנחנו עוסקים, ניתן לחזות בוודאות מוחלטת שמקרים אלו יחזרו על עצמם: טילים מהדרום או מהצפון המיידי אם לא טילים ארוכי טווח יותר ממרחקים, כמו גם לוחמה פנימית או שתכפה עלינו מחוץ (וכנראה תהיה רב-חזיתית, דבר בו לא התנסנו מאז 1973, קרי כל צמרת הפיקוד העליון חסרת נסיון כלשהו בתחום זה).

לגרורות אירן בעזה ובלבנון, כמו גם בסוריה ובסיני מלאי אדיר של טילים - כמה מאות אלפים - וכשאלו יופנו ויופעלו נגד ישראל, התיירות תפסק בן לילה. מה יקרה אז? ראינו עד כמה קל היה להפסיק את כלל הטיסות ארצה בהודעה אחת של רשות התעופה האמריקנית, שהרשויות הארופאיות החרו-החזיקו אחריה במידי. ראינו עד כמה הפחד מחלחל במהירות, וטיולים וביקורים שנקבעו מראש מבוטלים בהמוניהם (כולל, בראש ובראשונה, של יהודים וישראלים).

המקרה של מצרים

הדבר אגב אינו אופיני אך רק לנו. מצרים תלויה במידה מאוד ניכרת בתיירות נכנסת. לאחר האביב הערבי ושינויי הממשל תודות ללחצים האמריקנים של הנשיא אובמה שהביא להסרתו של הנשיא מובארק ולעלית האחים המוסלמים לשלטון (שלמזלנו לא נמשך זמן רב), לאחר ארועי כיכר תחריר ואונס הכתבת שם, ולאחר ארועי הטרור כמו גם הפלת המטוס הרוסי ומות 224 הנוסעים ואנשי הצוות לפני שנתיים, פסקה התיירות הנכנסת כמעט לחלוטין. הדבר פגע במצרים בצורה מאוד משמעותית שכן הכנסות מתיירות מהוות שמינית מהכלכלה, ורק בשנה החולפת הם הצליחו להתאושש.

כתוצאה מכך שמצרים הפסיקה להיות יעד מועדף לערבים ולארופאים, שני דברים קרו: התיירות הארופאית פנתה לישראל והתיירות מארצות ערב לארה״ב. בבורלי הילס, לדוגמה, מספר אדיר וזרם בלתי פוסק של ערבים מוסלמים מערב הסעודית ושאר מדינות ערב העשירות. הם באים, שוכרים בתים לחודש ומשלמים לשנה שלמה סכומים אגדיים, הם נוהגים במכוניות פאר והולכים ברחובות במרכז העיר בחמולות, ולא ניתן לעבור בלי לראותם בהמוניהם.

כששפל חדש יגיע למדינת ישראל, אני משוכנע ששר התיירות, מנכ״ל המשרד ויועצי התקשורת שלו יצאו בהצהרות (נכונות) לעיתונות ברוח ״למרות המצב, הצלחנו למנוע שפל חסר תקדים, ייצבנו והצלנו, עשינו מעל ומעבר ואנו מצפים להתאוששות מהירה ברגע שהמשבר הנוכחי יסתיים.״

אך נזכור שיש פתרון נוסף, שטוב הן לשגרה והן לחרום: תיירות פנים.

תיירות פנים

על תיירות פנים ניתן לסמוך, אך היא לא מגיעה בקלות או באופן אוטומטי, ביחוד לא במדינת ישראל בה לא חיים אנשים שוטים.

ניסיתי להזמין מקומות בבתי מלון בארץ, והתוצאה היא פלאית לחלוטין. המחירים מתחרים בקלות במחירים בניו-יורק, הרמה לא אותה רמה (למעט ארוחות הבוקר ששמן יוצא לפניהן), והשרות דורש שיפור.

פלא אם ככה שהישראלים (תיירות יוצאת) יוצאים בהמוניהם לחו״ל? קפריסין, טורקיה, ארצות מזרח ארופה, ארופה המערבית, לונדון, ארה״ב, אוסטרליה, יפן, ...

מגיעים לשדה התעופה, קופצים לפראג או לקפריסין או לטורקיה לסוף שבוע של ״הכל כלול״ באזורים נפלאים, מהממים ביופים, בבתי מלון ברמה לא פחותה מזו בארץ, עם ארוחות ושתיה ללא סוף ו-במחיר אפסי לחלוטין.

פשוט, אין סיבה להשאר בארץ, בין אם זה לכמה שעות, לסוף שבוע קצר או לשבוע או יותר בחו״ל.

באותו ביקור אחרון בארץ עם העורך הראשי של העיתון, ביקרנו בקיבוץ בצפון בו תיירות פנים (״צימרים״) היא ענף מכניס ביותר. עבורי, המחירים נראו בלתי סבירים בעליל. קיבוץ, הגליל המערבי, הכל טוב ויפה, אך עדיין צריך להרוויח את הסכומים בהם נקבו (ואותם כנראה מקבלים, שכן אחרת לא היו נשארים בעסק).

קשה לי להבין, אך בארץ קורים דברים נפלאים, דברים שנבצר מאדם מהשורה להבינם. יקר, ובכל זאת כולם נופשים ונוסעים וטסים. מתלוננים שלא מסיימים את החודש, שגבינת קוטג׳ יקרה מדי ושהמחיה יקרה מדי, אך משלבים את המחאה הקולנית בשדרות רוטשילד עם טיולים לכל המשפחה באופן קבוע. פעם טיסה הייתה דבר נדיר, היום דבר פעוט, של מה בכך.

בארץ יקר, אך הכל מלא. הצימרים. המסעדות. ״שלום, אנחנו מאוד מצטערים, אך בלי הזמנה מראש, לא נוכל לראותכם עד עוד חודשיים.״ וכולם נהנים. כאמור דבר מופלא ונהדר גם יחדיו.

והנה, בשבעה בנובמבר, 2017, התייר השלושה מיליון נחת בארץ, ובארץ שמחה וצהלה.

בחירת התיירת ה-3,000,000

רף שלושה המיליון נחצה! זו סיבה למסיבה.

משרד התיירות שלח את אנשיו שיהיו על הטיסות הנכנסות באותו בוקר, כיון שהצפי היה מדויק, ורק צריך היה לבחור את האדם המתאים. בשאיפה זה צריך להיות אדם צעיר, סקסי, נחמד ושובה לב. אותו אדם יצטרך לחתום מראש על הר מסמכים, בהם הוא מרשה להשתמש בדמותו ובשמו לקמפיין תיירותי מאוד מתוקשר.

ישנם אנשים רבים הנמנעים מפרסום כמאש. לפיכך, למצוא את האדם הנכון היא משימה לא קלה כלל ועיקר. כך יצאו להם נציגי משרד התיירות לחו״ל, בכדי לעלות על הטיסות הנכנסות בחלון הזמן המסוים ולבחור את האדם המתאים להם.

כמובן שניתן היה לעשות זאת בדרך נוספת: לבחור מראש את האדם ולשלם לו לטוס ארצה, ואז, כאילו בהפתעה מוחלטת, להכריז עליו כעל התייר הנכנס מספר שלושה מיליון. הכל למען הפרסומת, ודבר אחד ודאי: ליד המקרה לא תהיה נגישות כלשהי לאירוע נוצץ זה.

התקשורת כולה - המקומית והזרה - הוזמנה לשדה התעופה מבעוד מועד והכל הוכן בקפידה רבה. (העתונאים, שכמו אחיהם הישראלים הם אינם שוטים כלל ועיקר, עמדו על התכנון ואף הקדישו מספר כתבות תחקיר לכך.)

מלכת השעה: אייונה איזק מרומניה עם בן זוגה מיכאי ג׳וארג׳סקו שהפך להיות התייר ה-3,000,001.

שר התיירות קיבל את פניהם בשדה התעופה (שבעולם נודע כ״TLV" - תל אביב; אילו רק השכיל שר התיירות לנסות לשנות את השם לירושלים, שכן חודש אחר כך בדיוק יקום נשיא ארה״ב ויכריז שארצו מכירה באותה עיר כ״בירת ישראל״).

אחרי קבלת הפנים החגיגית, ״עם שטיח אדום, בלונים ופרחים, כמו גם תעודה לציון המאורע,״ ליוה השר את הזוג הצעיר והמאושר ללימוזינה שחיכתה להם לקחת אותם לתוכנית שהוכנה על-ידי משרד התיירות.

במגדל דוד (כן, באותה עיר עתיקה נושנה שארה״ב תכיר חודש אח״כ כבירת המדינה) חיכה לזוג לא פחות מאשר ראש ממשלת ישראל. (אנחנו נמצאים למדים עד כמה חשוב לבחור את הזוג המתאים לכל הזדמנויות הצילום שהמשרד הממשלתי יצר, ולכן אני חוזר על הרעיון המקורי שבוחרים דוגמנים ושולחים אותם למסע משולם מראש, כמו הפקה של שידור פרסומת).

אין מה להגיד, למרות שהכל היה מבוים לחלוטין, הזוג היה בחירה נהדרת למטרה לשמה נבחר: קידום פניה של מדינת ישראל כמדינה מכניסת אורחים, בטוחה (בניגוד לרוב שאר המדינות במזה״ת) ושניתן למצוא בה הכל: שמש וים כחול וחם, המקום הנמוך בעולם בו נמרחים בבוץ בריא וצפים על פני המים המלוחים, חום האנשים וקוליותם, מקומות בילוי, עתיקות משחר התרבות, מסעדות מעולות, שפים ברמה שיכולה להתחרות עם מסעדות כוכבי מישלן, שווקים (וכן, אפילו גמלים), בחורות במדים עם נשק, גברים חתיכים, מוזיקה, דת, חופש מוחלט וההפך הגמור מהתמונה המצטיירת מדי יום ביומו בחדשות בעולם כולו.

מדינה קטנה-אדירה, מדינה נהדרת, אותה מדינת ישראל לאורך חופי הים התיכון.

ברוכים הבאים!