עלבון לאינטליגנציה

יש אינטרס עמוק לשמאל הישראלי להעלים לגמרי את השיח האידיאולוגי ולהעמיס עלינו שיח משני על שחיתות שפשתה כביכול בארץ הטובה הזאת, ואם זה נמאס אפשר לרדת לרכילות זולה ולהציב בראש מהדורת החדשות הנצפית ביותר, שיח טיפשי בין שני צעירים רוויי אלכוהול, ועוד להסיק מכך משהו על ההנהגה הפוליטית.

יש אינטרס ליאיר לפיד לדבר על חוק המרכולים כ"חוק מעליב" כדבריו, וזאת כי "באים אלינו הביתה ואומרים לנו מה לעשות". הוא לא מדבר על השבת, ולא על משמעות הפרהסיה הציבורית במדינה יהודית, אלא על כך ש"אומרים לנו מה לעשות".

אבל גם בהינתקות - שלפיד תמך וקידם - באו לחקלאים ישרי דרך הביתה ואמרו להם "מה לעשות", כלומר לפנות את ביתם. מה משמעות הדיון הפרלמנטרי אם לא הסכמה על כללי משחק. לא? כך נוהגים אנשים בוגרים. אחרת, כיצד נסתדר פה עם כתשעה מיליון דעות שונות?

איש לא כופה על מישהו לשמור שבת בחייו הפרטיים, אבל חובה לקיים דיון כיצד ייראה הרחוב הישראלי בשבת. הפרהסיה הציבורית, והשבת בכללה, היא באחריות כולנו. גם החרדים נושאים באחריות לכלל המדינה. אפשר לחלוק עליהם בחריפות, אבל להתייחס לנושא העמוק של השבת הציבורית - הקשור לעצם חיינו כיהודים פה - רק בצד הטכני של ההצבעה על החוק בכנסת, זאת התחמקות משאלת הזהות המעסיקה אותנו מאז שבנו להיסטוריה כעם השואף לעצמאות במולדתו העתיקה. כיצד אירע שהפכנו את ה"פיצוצייה" לדגל החרות של היהודי החילוני? כל-כך קשה לקנות את החלב והסיגריות עוד ביום שישי?

השבוע עלה לשידור פרופ' אבי שגיא אצל רזי ברקאי וטען ש"אין לאף אחד סמכות לשלוט על זהותו היהודית של הזולת". נכון. הוא הוסיף שטיעוניו "מבוססים על ההלכה", שהרי אחד היסודות העמוקים בדת ישראל הוא האיסור לכפות את ההלכה. לראיה הביא את ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, שבחיבורו "אור שמח" (פירוש על "משנה תורה" של הרמב"ם) קבע, כי "כפייה על אדם לקיים מצוות עשה בניגוד לרצונו הוא מעשה של רשע".

הדברים הללו אינם כה נחרצים בטקסט המקורי, והם אופן פרשני אחד בלבד. אך לצורך הדיון, אין זה משנה, משום שדברי ר' מאיר שמחה נאמרו ביחס לכפיית גט או כפייה על האדם לקיים מצוות עשה כנטילת לולב או סוכה. הוא לא התייחס לצביונה הציבורי של השבת במדינה היהודית.

מבחינה זאת, גם כיום אין כפייה על הפרט לקיים מצוות עשה ואפילו מצוות לא תעשה אין מונעים ממנו לעבור עליהן. הבחירה החופשית ביחס לאמונה ושמירת מצוות נותרה על מכונה גם במדינת היהודים.

"ישראל מועלת בשליחותה ההיסטורית" טען שגיא, משום שהיא "הייתה אמורה להיות מדינתו של העם היהודי הממשי; לא של יהודי מדומיין או אידיאלי, אלא בני אדם יהודיים שחיים באופנים יהודיים שונים". נו, וכיצד נדע מה רוצים אותם יהודים ממשיים? האם הרוב רוצה שהשבת תיראה כיום רגיל לגמרי? נתכנס יחד ונחליט בהצבעה.

מעניין שגם ח"נ ביאליק חשב שהיישוב העברי מועל בשליחותו ההיסטורית ביחס לשבת, אבל מסיבה הפוכה לזו שהשמיע שגיא, שעה שהמשורר הלאומי נזף בחברי קבוצת גבע שבחרו לעבוד בשבת: "עד שאתה חס על כבודי, מוטב לכולכם לחוס על כבוד קונכם ועל כבוד ארץ ישראל המחוללת בידכם. ואם כדבריך כן הוא, שהמעשים נעשים לא רק על-ידי יחידים, אלא על-ידי רוב מניין ובניין של הצעירים בקבוצות, הרי אוי ואבוי לכולנו שבעתיים.

"ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה אלא תיחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם אלוהים ואין צלם אנוש בעולם". נשים לב, שביאליק מבחין בין מעשי היחידים למעשי הרבים, בין הבחירה החופשית של היחיד להתנהגות הרבים.

משום כך, אפשר לצפות שלכל הפחות, יאיר לפיד ידבר על השבת כיום של תרבות ולא של מסחר. הרי הוא מנסה להיות "מרכז".

אז הינה, בין סגירת הרחוב בשבת לפתיחתו המלאה, אפשר לדבר על סגירת המסחר ופתיחת מוסדות התרבות. אפשר היה להרים את הדיון לשאלת היחס בין המדינה לבין האמונה ולתהות, האם זה תפקידה של המדינה לכפות אורחות חיים דתיים על האזרחים?

במקרה זה היינו נוגעים בלב העניין, ואולי מעדיפים לעשות פשרה בין הקטבים. אבל את מי זה מעניין, אם אפשר לגזור קופון פוליטי על חשבון השבת? לא האזרחים נעלבו, יאיר; זאת השבת שנעלבה; השבת שאחד העם וביאליק מעולם לא חלמו שיבזו אותה במדינת היהודים במחי פיצוצייה.

אז מדוע לפיד מדבר על עלבון? כי זאת המקבילה לשיח ה"שחיתות" שמתחריו משמאל משתמשים בו תדיר. בשני המקרים אין פה שיח אידיאולוגי. יש אינטרס למפלגת העבודה לדבר על שחיתות. גם לציפי לבני ולמרצ. המבנים האידיאולוגיים שעמלו עליהם עשרות שנים, קורסים לנוכח המציאות הגיאופוליטית המשתנה. איזה מרחב מדיני הקיף אותנו במזרח התיכון לפני עשור בלבד, ועם איזה ממשל אמריקני התמודדנו אז, ומה יש עכשיו.

האפשרות למדינה פלשתינית - שפירושה הקמת ישות טרור על גבעות השומרון והרי יהודה, השולטת על שפלת החוף מרובת האוכלוסין - הולכת ונעלמת. השיח הכלכלי משתנה לטובת שוק חופשי. ברמה הביטחונית, אנחנו מתמודדים לא רע עם האיומים, תודה לאל. אז מה נותר לאופוזיציה הפוליטית והתקשורתית? להמאיס עלינו את הממשלה בטענות מדומיינות על שחיתות או ירידה בדמוקרטיה, בעוד שגם פה המציאות הפוכה.

לפיד וגבאי לא מדברים על מדינה פלשתינית, כי הם מתחפשים לנתניהו. פורים כל השנה. האם לפיד חושב אחרת מנתניהו בסוגיה כלשהי? יש הפונים לימיו כעיתונאי, מוצאים ציטוטים המשייכים אותו לשמאל של אז. אני מניח שלפיד התפכח מאז. לא מצאתי אצלו ולא אצל אבי גבאי הבדל רציני ביחסיהם לסוגיות הכלכליות, המדיניות או הביטחוניות.

אז מה יש להם למכור - "אני אצליח להחליף את נתניהו". זה טוב להשיג קולות בקרב מתנגדי הימין, אבל מרדד את הדיון הציבורי. הם לא מציעים מבנה אידיאולוגי שונה, חלופה אינטלקטואלית מעניינת, אחרת. אז "חוק המרכולים מעליב". אומר כך: הטיעון הזה, יאיר, מעליב את האינטליגנציה שלנו הרבה יותר.