רם בן ברק, סגן ראש המוסד, מצטרף למפלגה פוליטית, ומהראיון שהוא נותן לאמירה לם בידיעות אחרונות, ניתן להסיק שהוא סתם בזבז את שנותיו במוסד, הוא מתאים הרבה יותר לפוליטיקה מאשר לשירות החשאי שלנו.
הוא מספר לנו שכאשר התמודד מול שניים אחרים על ראשות המוסד הוא קיבל טלפון מראש הממשלה, שביקש ממנו להיערך לשיחה נוספת, הוא היה בדרך הביתה ולבו "החסיר פעימה", הזעיק את אשתו ממקום עבודתה, ואז קיבל את השיחה המאכזבת כי בכיר אחר משלושת המועמדים זכה בתפקיד.
במקביל אומר סגן ראש המוסד הנכבד, "אני טיפוס ממלכתי יותר. אבל נתניהו נמנע לפעמים מלקבל החלטות אמיצות. מה שחשוב לו זה שמשפחת המלוכה תישאר בבלפור. זו לא התנהגות של מנהיג". ממלכתי?? יותר?? כך מדבר סגן ראש מוסד ממלכתי? יותר?
הלו, הלו, הלו, בראשות המוסד ואפילו כסגן, מוטלת על הבן אדם אחריות, הבן אדם שולח אנשים למשימות שאיש לא יודע אם יחזרו מהן, ואם בראש המערכת עומד אדם אשר אינטרסים זרים מנחים אותו, כיצד הסכים מר בן ברק לשרת שם? איזה מניע היה יכול להיות לו לשאוף כל כך לצמרת הגוף שמי שעומד מעל לראשו הוא רקוב מהיסוד, וחושב רק על עצמו?
בהמשך אנו שומעים מרם בן ברק משפטים אבסורדיים כמו "אף פעם לא קיבלתי תפקיד כי הייתי קרוב למישהו. אבל כנראה העובדה שהייתי מקורב ל
מאיר דגן ולאולמרט, ולא הייתי מקורב למשפחת נתניהו, פעלה נגדי". היה מקורב? לא היה מקורב? אני מתבלבל.
והוא אומר עוד "ותמיד המסר של נתניהו, רק אני יכול. כי אני הייתי סרן בסיירת מטכ"ל ומוכר רהיטים ברים" ממלכתי לאללה, סופר סופר ממלכתי.
אין לי אלא להסיק שבמשך שנים רבות הפסידה מדינת ישראל פוליטיקאי מן הזן הנמוך ביותר, והמוסד הרוויח פוליטיקאי מן הזן הנמוך ביותר, זה שיכול לרוץ אחרי ראש הממשלה מקצה ארץ ועד קציה, על-מנת לקבל ג'וב מראש הממשלה, ובתום תקופת הצינון לרוץ לקצה השני, הנגדי, על-מנת לקבל ג'וב אחר, ומה שקורה בדרך, לא חשוב כלל.
גועל נפש.
