בשבת המתקרבת נקרא את פרשת "תרומה". קיימת עוצמת פער בין עוצמת ערכי הנתינה הכספית של באי החברה, כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת "תרומה", ובין התרגום האלים והנוגש, שנתנה לפרשה המונרכיה הישראלית בתקופת המלכים, במיוחד בימי שלמה המלך. נראה, שכיום מימוש דפוסי המיסוי של הפרשה הוא על-פי הדגם המונרכי ולא על-פי הדגם הערכי של דפוסי הפרשה, דפוסי תקופת המשכן הצנוע.
פרשת "תרומה" דנה בתרומות הנדרשות להקמת המשכן ובהפטרה במלכים א' פרק ח', הדנה בבניית בית המקדש, שלהקמתו נדרשו תרומות כספיות וגיוס אוקיינוסים של כוח אדם מהעם לבניית בית רחב מידות שלקורבנות היה מקום נכבד. גיוס שהיה מעל ומעבר לכוחו של העם.
המשכן נבנה על-ידי חברה שמאווייה היו רוחניים, לכן המשכן קיבל ממדים מאוד צנועים, שהלמו את אופיו הרוחני. משכן צנוע נתן ביטוי הולם לצניעותה של חברה. המקדש נבנה בתקופה מונארכית על-ידי מלך ששם את יהבו בהדר, בפאר החיצוני ולא במישור הרוחני הערכי, לכן התרומה כבר אינה תרומה. מה שהתהווה היה למעשה תחליף אלים לתרומה התבטא במערכת מיסוי מכבידה - "וַיַּעַל הַמֶּלֶך שְׁלמָה מַס מִכָּל יִשְׁרָאֵל, וַיְּהִי הַמַּס שְׁלוֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ ". עליהם הפקיד המלך שלמה את אדורם אשר על המס, שהיה אחראי לגביה ולמימון ל"שִׁבְעִים אֶלֶף נוֹשֵׁא סַבָּל וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חוֹצֵב בַּהַר, לְבָד מִשָׁרֵי הַנִּצָּבִים אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה שְׁלוֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלוֹש מֵאוֹת הָרוֹדִים בָּעָם הָעוֹשִׁים בַּמְּלָאכָה ."
פרשת "תרומה" מדברת במפורש על תרומה ולא על מערכת מיסוי אלימה, כפי שבאה לידי ביטוי בימי המלך שלמה, והיא הייתה הסיבה למרד ההמוני שבראשו עמד ירבעם בן נבט בדרישה לבנו של שלמה - "אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת-עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבוֹדַת אֲבִיךָ הַקָּשָׁה..." (מלכים א' י"ב 4)
מערכת המיסוי לבניית המקדש התרחקה מהנימה הערכית והאידאית האופיינית לפרשת "תרומה" בכל הקשור לבניית המרכז המיועד לעבודה דתית. פתיחת הפרשה מגדירה במפורש את יחסו של דור יוצאי עבדות מצרים אל המבנה שייבנה. בפרשת "תרומה" מתבקש כל אזרח להשתתף במאמץ הבנייה כפי שידבנו לבו - "וַיִּקְחוּ לִי תְּרוּמָה מְאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְבֵנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתוֹ " (שמות, כ"ה 2)
עוצמת פער מכאיבה בולטת בין נימה ערכית של פרשת "תרומה" בדבר תרומה לבניית המשכן בניגוד ליישום אלים ורודני בימי המלך שלמה. פרשת "תרומה" יוצאת מהנחה שנוסף לתרומה כבסיס ערכי יש גם לנהל מערכת מיסוי, ונקבע בה במפורש מערכת מסודרת וקבועה בחברה שוויונית של מחצית השקל. הפרשה לא דיברה על מערכת מיסוי כפי שהנהיג המלך שלמה, שבסופו של דבר הביאה לתגובה של מרד עממי והמוני, שהתבטא ברגימה באבנים את אדורם אשר על המס - "וַיִּרְגְּמוּ כָּל-יִשְׁרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמוֹת" (מלכים א' י"ב 18) וכן גם במנוסתו המבוהלת של רחבעם, בנו של שלמה המלך, מנוסה שהביא לכאוס חברתי ולפילוג מדיני קשה, שהתרחש בשנת 930 לפני הספירה.
פרשת "תרומה" דנה במשכן פיזי ומשכן רוחני-ערכי. היא חייבת לאתגר אותנו כיום כחברה הבונה מערכת מיסוי. עלינו להיות קשובים לאלו שעול המס מכביד עליהם, לאלו שאינם יכולים לקיים את משפחותיהם, גם כשהם יוצאים לעבודה. פרשת "תרומה" חייבת להנחות אותנו כיום לשקול פעם נוספת את גובה המיסוי על שלל מצרכי יסוד חיוניים קיומיים, מיסוי שמייקר את מצרכי היסוד החיוניים לקיום היום יומי. הפרשה מחייבת אותנו לבחון כיצד מתמודדים עם מציאות שישנם ילדים, החיים מתחת לקו העוני, והם קיימים בשיעור מדאיג גם על-פי ממצאי הביטוח הלאומי.
את המשכן בנתה החברה הישראלית מתוך נדבת לב. את המקדש בנתה החברה הישראלית מתוך כפייה עם מערכת "נִצָּבִים...וְהָרוֹדִים בָּעָם הָעוֹשִׁים בַּמְּלָאכָה ". אני מעדיף שננהל את אורחות חיינו מתוך נימה ערכית ואידאית, שעיצבה את דור בוני המשכן. ולהם חייבת להיות קשובה המערכת השלטונית. מערכת שקשובה לצרכי ההון האנושי ולא לצרכי ההון. מצער, שנראה כי אנחנו היום יותר קשובים להדר הבניין של שלמה, שתכניו החברתיים עלו על שרטון בהתבטאות של בנו - "... קָטְנִי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי, אָבִי הֶעֱמִיס עֲלֵיכֶם עוֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף אֶת עֻלְכֶם, אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בְּשׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּּעַקְרַבִּים". (מלכים א' י"ב 11-12)
צניעות המשכן עומדת בסתירה מוחלטת ליוהרת המקדש, שאופיין בפאר המוזהב. חברה, שסוגדת לפאר המוזהב, זו גם חברה, שעולה על שרטון הסגידה לכוח ואינה מכירה בגבולות הכוח, כפי שאנחנו עדים בימים אלו.
