ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, אשר הכזיב כה רבים מבוחריו לשעבר, ספג שורה של מכות קשות בזו אחר זו ממש בשבוע האחרון. תחילה: חֲבֵרוֹ החדש, ראש ממשלת הודו, עמו דשדש בים אחרי קבלות פנים נהדרות הדדיות בשתי הבירות. התגלה כמעריצו הגדול של
יאסר ערפאת... עם חברים כאלה...
ביבי ידע כי יצטרך לשאת דברים לאומה ביום בו יפורסמו המלצות המשטרה, בין לטוב ובין לרע, אך לרוע מזלו (הבה נאשים את המזל, נראה שביבי כבר הואשם די) הוא בחר להמציא סיפור על הסכמות עם ידידו היותר ותיק, דונלד טְרַאמְפּ, וכך יצא שיום לפני נאום ההגנה מפני המלצות משטרה הכריז עליו הבית הלבן שהוא שקרן! ועם כותרת זו עלה לנאום, נאום שהוא כעין שימוע, אלא שנשא אותו בטלוויזיה, קְבַל-עם וְעֵדָה, ולא במועד עתידי בפני היועץ המשפטי, אולי בכדי לרמוז לַלָּז על הכוון הרצוי לביבי...
מה גילה ביבי בנאומו? כי אכן קבל את המתנות. גם אישר כי אכן דן עם נוני מוזס, ובמסגרת זו ניסה להטות את הצעת החוק בעניין
ישראל היום וּמִשֶּׁנִּכְשָׁל בכך אפילו פיזר את הכנסת והכניס את העם והמדינה למהומת בחירות בהוצאה של מאות מיליוני שקלים, חישבו כמה עלה יום השבתון למשק וכמה עלתה ההיערכות לבחירות, לרבות הקמת המנגנונים והקלפיות. תקציבי התעמולה שבוזבזו לשווא. רק בהסתמך על דבריו ראוי היה להוקיעו.
אליהו נאוי המנוח [דָּאוּד אֶל נָטוּר] בספרו "משלי ערב", כתב בלשונו הציורית כי "ההתנצלות גרועה מהמעשה", ומעשה שהיה כך היה [בלשוני הדלה, ואליהו יסלח לי]: הֵסֵב הַשּׂוּלְטָן בִּמְסִיבּוֹ וסביבו וזיריו [שָׂרָיו] הנאמנים. צווה השולטן לוזיר הראשי: "קרא נא לשר הטבחים, אמש פגעתי שלא לצורך בכבודו, וברצוני להתנצל בפניו". אמר הוזיר: "אדוני השולטן אל נא תתנצל, כי לעולם ההתנצלות גרועה מן המעשה". תמה השולטן: "האמנם? הבא לי דוגמא". אמר הוזיר: "יסלח הוד רוממותו, אך כרגע לא עולה דוגמה בראשי, אך מאוחר יותר אביא דוגמה בפניך".
אחרי מספר דקות הופיע שר הטבחים והזמין את השולטן ושריו לעלות אל חדר האוכל לארוחה. עלה השולטן ואחריו הוזיר הראשי ובמדרגות הגניב הוזיר את ידו מתחת לשלמת השולטן וליטף את ירכו. השולטן הסב ראשו ושאל: "תגיד, השתגעת"? הווזיר התנצל: "הוי מלכי, טעיתי, חשבתי לרגע שלפני הַסִּית (המלכה)"! השולטן שלף חיש את חרבו וקרא לווזיר: "כלב שכמוך, הנה מות תמות"!! הווזיר נסוג מעט ואמר: "הוד מלכי, הנה זו הדוגמה לאשר אמרתי, כי ההתנצלות גרועה מהמעשה..."
אולם בנאום ביבי לא די. מיד קמו מגיניו בממשלה, בכנסת ובליכוד ונחלצו להגנתו. על כך אמר מרשל: "אלוהים, הגן עלי מידידי, עם אויבי כבר אסתדר לבד...".
עקרונות העולם התחתון
מכולם הרחיק לכת דּוּדִי אמסלם, אותו מחוקק דגול אשר יחד עם ביתן ניסה להעביר 4-3 חוקים אישיים לנוחותו של ביבי. אמסלם תקף את
יאיר לפיד וכינהו במילים בזויות כמו "מלשן" ו"שטינקר" על שפעל כחוק וכשנדרש למסור עדות עשה כן, ולא שמר על "זכות השתיקה" כמנהיגינו הדגולים בוז'י, דרעי וביתן. (ככל שהייתה לו זכות כזו). אמסלם, אשר אִמּוּן כנראה על עקרונות העולם התחתון (אלא אם כן עודו חושב כילד, וזוכר כיצד התייחסו הוא וחבריו לילד שהלשין למורה מי כתב על הלוח: "המורה חמורה").
בויקיפדיה מוגדת המילה "אומרטה" כך: "אומרטה (באיטלקית: (Omertà הוא ביטוי לקוד השתיקה בעולם הפשע המאורגן. ביטוי זה היה נפוץ באזורים מסוימים באיטליה (דרום איטליה וסיציליה), ומשמעותו היא "לעולם לא לערב את המשטרה או את השלטונות". העונש על הפרת קוד האומרטה יכול, במקרים מסוימים, להיות מוות". ובכן - זהו קוד ההתנהגות הראוי, לדעת אמסלם, מחוקקנו הדגול, בממשלתנו ובכנסת-ישראל?!
ביבי ומגיניו מתלוננים על שהמפכ"ל לא גילה יחס אוהד, או אוהב, לביבי. הם ציפו כנראה שהמפכ"ל וחוקריו יפנקו את ביבי, וּמִשֶׁלִכְלֵךְ יחליפו לו חיתול, יציעו לו ספל חלב עד שחשדות-חטאיו כשלג ילבינו. ממתי חוקר הנתקל בעבירות נדרש לאהוב את העברין-לכאורה? למה ציפה ביבי כשהטיח האשמות במשטרה ובעומד בראשה? האם בשל כך יש להחליף את החוקרים, כמו שדרש דרעי בזמנו?
אילו שמע ביבי להצעתי, ומשבחר שלא להתפטר כמצופה מאדם במעמדו, היה יושב בשקט ונותן למהומה שעוררו ההמלצות לשכוח מעט, ולתת ליועץ המשפטי ועוזריו לעשות מלאכתם בשקט, לבחון את טיעוניו לשימוע הצפוי, ולצפות לנס. כבר קרו בעולמנו נסים. כמו הינתקות שעיכבה חקירות נוספות, מלחמות קטנות שפרצו לפתע. א-פרופו ניסים - הנה הוא ושרה שולטים בנו כבר ארבע קדנציות!
