לאן נעלם אמל נסראלדין

לוטפי נסראלדין חייל דרוזי בדרגת רב סמל הוביל ב-1969 קבוצת חיילים שנלחמו פנים אל פנים בשמונה מחבלים שחדרו מירדן, ליד קיבוץ עין יהב, במטרה להרוג יהודים. לוטפי הרג שלושה מהם, אך בקרב זה מצא את מותו. היה זה ביום האחרון לשירותו הצבאי והוא בן 23. הגורל מתעתע פעמיים באותה משפחה. סלח נסראלדין בן 24, בעל תחנת רדיו וטלוויזיה מקומית, עושה את דרכו לעיר ג'נין, כמו רבים מן הישראלים שביקרו שם, לאחר הסכמי אוסלו ושם הוא נעלם. כל המאמצים לאתרו על-ידי המשפחה וגורמים ביטחוניים עלו בתוהו ועד היום לא ידוע מה עלה בגורלו. הוא הותיר אחריו אישה ושלוש בנות.

לוטפי וסלח הם הבנים של חבר הכנסת לשעבר אמל נסראלדין, שטיפל בבנותיו של סלח ואף דאג לחתן את כולן. אובדן הבנים הותיר בליבו פצע פתוח. היום הוא מכהן כיו"ר יד לבנים לעדה הדרוזית בדליית אל-כרמל וכיו"ר המכינה הקדם צבאית אותה הקים לפני עשר שנים. בין היתר, הקים את אתר המורשת הלאומית וההנצחה הממלכתית לזכרם של 423 חללי הבנים הדרוזים שנפלו במערכות ישראל ומסייע למשפחותיהם.

בחודש אוקטובר 2017 זימן אמל נסראלדין 1500 יהודים ודרוזים, במעמד נשיא המדינה, לטקס הענקת תעודות מטעם משרד הביטחון ל-150 דרוזים שפעלו בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת למען הקמת המדינה, שקיבלו אות על"ה (עיטור לוחמי המדינה). באותו מעמד חתמו כל המנהיגים כולל נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש העדה הדרוזית שיח' מואפק טריף על אמנת שותפות גורל בין היהודים לדרוזים. אמל נסראלדין נוטל על עצמו גם את עידוד הגיוס של מועמדים דרוזים לצה"ל. כיום- 83% מהצעירים הדרוזים משרתים בצבא.

מכינה קדם צבאית לדרוזים ויהודים

המכינה הקדם צבאית הדרוזית בדליית אל-כרמל מציינת, כאמור, עשור שנים להקמתה ומה שמאפיין אותה, שלומדים בה יהודים ודרוזים מכל הארץ, 40 צוערים בכל מחזור במשך שנה, החיים בה בתנאי פנימייה.

מוניר מאדי בן 48, סגן אלוף במילואים, שהיה ביו תומכי היוזמה להקמתה, הוא גם מנהלה. המכינה הוקמה הודות לתרומתו של רמי אונגר מתל אביב, שהשקיע בה למעלה מששה מיליון שקלים ב-2008.

לדבריו של מוניר, המכינה מופעלת על-ידי עמותת "כרם-אל" כשעל חברי ההנהלה נמנים יהודים ודרוזים גברים ונשים כאחת. המכינה הקדם צבאית מיועדת בינתיים לבנים בלבד. צוות ההדרכה הבכיר מורכב מקצינים בדרגות סגן אלוף. כאן מכינים את הצוערים ליחידות מובחרות וליחידות השדה בצבא. בין הנושאים הנלמדים: פיקוד ומנהיגות, ידיעת הארץ ומורשת קרב, שמים דגש רב על פיתוח כושר גופני, ועל תרומה והתנדבות לקהילה.

בית אוליפנט ומתחם ההנצחה

המכינה הקדם צבאית נמצאת במתחם מאוד מיוחד: בסמוך לאנדרטת ההנצחה של החללים הדרוזים במערכות ישראל ולבית יד לבנים לחללי העדה הדרוזית בישראל הנמצא בביתו, בן שתי הקומות, של לורנס אוליפנט, שם כתב מזכירו, נפתלי הרץ אימבר, את מילות ההמנון הלאומי התקווה. לורנס אוליפנט (1829-1888), מדינאי בריטי, עיתונאי, סופר ואיש מסעות לא יהודי, הטיף לחידוש ההתיישבות בארץ ישראל. הוא בנה את בית הקיץ שלו בדליית אל-כרמל ב-1882 וגר בו יחד עם רעייתו אליס.

ליד בניין המכינה הקדם צבאית, מצוי מבנה בעל גג עגול המשמש לפעילות ספורטיבית, ובמתחם ההנצחה נמצא אולם כנסים המכיל 500 מקומות, לזכרו של משה דיין, אולם תרבות לזכרו של יצחק רבין ואולם תרבות לזכרו של מנחם בגין.

קירות לשכתו של אמל נסראלדין מעוטרים בצילומים של ראשי המדינה ואחרים שביקרו במקום והעניקו גם תעודות הוקרה. מצאנו כאן, בין היתר, צילום משותף של בתו של סאדאת שנפגשה עם בתו של מנחם בגין וכן צילומו של אמל עם שר הביטחון של לבנון (במלחמת לבנון הראשונה מינה מנחם בגין את אמל להיות נציגו בלבנון ולהביא להידברות בין הצבא הישראלי והדרוזים בלבנון והפעולות נשאו פרי). במסדרון המוליך אל הלשכה נמצא ארון עם מגינים ומדליות שהתקבלו מגורמים שונים על העבודה המבוצעת במקום זה.

ספג מכות מהמורים

אמל נסראלדין נולד ב-1927 בדלית אל-כרמל, הישוב הדרוזי שנוסד לפני כ-350 שנה. אביו, נסיב נסראלדין היה פלח, איש אדמה, שביתו היה פתוח למבקרים. אמו, ווידאד היא בת בעקלין שנולדה בשוף הלבנוני, ממשפחת מנהיגים: דודה היה ראש העדה הדתית הדרוזית בלבנון ובן דודה היה חבר פרלמנט. במשפחת נסראלדין גדלו חמישה אחים ובת אחת. אמל הוא הבן הבכור. "אבי היה איש מאוד חזק", מספר היום אמל, "ממנו למדתי איך לקבל אנשים ולארח אותם, לא להיות שקרן, לא לגנוב, להיות אזרח ממושמע ולהשתמש בשכל". אמל למד בבית הספר המקומי ולדבריו היה תלמיד שובב שספג מכות מהמורים. עם זאת הצטיין בלימודים, והיה אהוב על אוכלוסיית התלמידים. כבר אז, בבית הספר, בלט בפעילותו הציבורית. לאחר קום המדינה למד מדעי המדינה באוניברסיטת ירושלים.

אמל נסראלדין היה ראשון הצעירים מקרב העדה הדרוזית שיצר קשר עם אנשי הביטחון שסובבו בשטח בשנות הארבעים של המאה הקודמת. "משם", הוא אומר לי היום, "ינקתי את הציונות ומשם פעלתי למען שותפות הגורל היהודית-דרוזית. שותפות הגורל הייתה מאוד חשובה באותם ימים כאשר הישוב היהודי מונה כ-600 אלף איש ושבע מדינות ערב תוקפות את ישראל ב-1948. היהודים חיפשו ידידים ולא מצאו זולת הדרוזים שהצטרפו אליהם. מכאן הבסיס שלי". חבריו, הנציגים היהודים המיתולוגים היו יהודה בשן יו"ר אגף בש"י וגיורא זייד, איתם היה בקשרי ידידות.

מגייס 700 חיילים דרוזים ופעיל במפא"י

אמל נסראלדין הוא הראשון מבין הדרוזים, שמתנדב לשרות צבאי בצבא. ב-1953 נענה לבקשת הרמטכ"ל מרדכי מקלף ומגייס 700 חיילים דרוזים לצה"ל. רק ב-1955 חוקק חוק גיוס חובה לגבי הדרוזים.

ב-1960 אמל ממונה על-ידי מפלגת מפא"י לשעבר ליו"ר המדור לחיילים דרוזים משוחררים בוועד הפועל של ההסתדרות. ב-1963, הוא מקים את מועצות הפועלים של דלית אל-כרמל ועספיא ומקבל החלטה להקים מועצות פועלים נוספות בגליל המערבי. ב-1968, הוא מכניס מפעלי תעשיה לכפרים הדרוזים. "גיבור" היה מפעל התעשיה הראשון שהחל לפעול בדלית אל-כרמל, בירכא ובגוש חלב.

אמל סולל את הדרך בפני חיילים דרוזים משוחררים להתקבל לעבודה בנמל חיפה, ברכבת ישראל ובעיריית חיפה ובכך מקדם את הכלכלה הדרוזית ופותח בפניהם אפשרויות לשלוח את בניהם ללמוד במוסדות חינוך. ב-1970 הוא דורש ממפא"י, התייחסות שונה לגבי הדרוזים ששירתו בצבא ותמכו ברעיון הציוני, להוציאם מהמחלקות הערביות. הוא מביא הצעה לסדר היום בנושא זה בפני ועדה בהנהגת יגאל אלון, שבין חבריה: אבא חושי, יו"ר המחלקה הערבית והשר פנחס ספיר. נאמר לו שהוצאת הדרוזים מהמחלקות הערביות ירגיז את הערבים ויפגע בתמיכתם במפא"י.

"כששמעתי זאת", אומר לי היום אמל בכעס, "הוצאתי מהכיס שלי את פנקס מפא"י ואמרתי ליגאל אלון: אדוני המכובד, אני מתפטר מכל תפקידיי וגם ממפא"י, כי אתם מעדיפים את הכמות על האיכות ואינני מוכן להיות שותף שלכם ויצאתי משם. משה שחל נשלח אליי על-מנת שאחזור בי... למחרת היום קיימתי מסיבת עיתונאים שבה הבאתי לדוגמה שני ישובים הדומים בשם ומפריד ביניהם כביש: סג'ור הדרוזי וסג'ור היהודי. בעוד שסג'ור היהודי נהנה ממים מחברת מקורות ומחשמל, הרי הקצינים המשוחררים והחיילים של בני סג'ור הדרוזי ישנים בביתם ללא חשמל וללא מים ממקורות והנשים נושאות על ראשן דליי מים ממרחק של שני קילומטרים, וככה מספרים על אחווה וידידות?

חבר כנסת מטעם תנועת החרות

מנחם בגין שקרא את הראיון ממסיבת העיתונאים מזמן אותי אליו לתל אביב ואומר לי:'תשמע אמל, אני מחכה שמנהיג דרוזי יבוא אליי לתנועת החרות ואני חושב שאתה המנהיג שאני מחכה לו. אני מבטיח לך שבשנות ה-70 אהיה ראש ממשלה ואני אסיים את העוול שנעשה לכם ואתם תרגישו את השותפות בשטח כפי שאתה דורש'".

אמל נסראלדין מצטרף ב-1971 לתנועת החרות. כחבר מרכז תנועת החרות הוא פונה בחודש יוני 1974 אל מנחם בגין במכתב, בו הוא צופה התרחשות בעיות ואירועים עם הדרוזים בלבנון וגם בסוריה נוכח התנכלות הערבים אליהם. בתשובה למכתבו עונה לו מנחם בגין, בין היתר, כי אנשים אלה לא יופקרו וכי ייעשו צעדים נאותים כדי לתת להם ביטחון בתוך המדינה (ראה המכתב הרצ"ב). אמל נסראלדין נבחר לחבר כנסת מטעמה של תנועת החרות לארבע קדנציות מ-1977-1989, והוא מציין: "המדינה שלנו כיום היא לדעתי חזקה, כי יש לה צבא טוב. יש לה בעיות עם נבחרי הציבור הנבחרים בפריימריז שאין לו קשר עם ההיסטוריה של הנבחר. כאשר נבחרתי כמועמד לכנסת על-ידי ועדה מסדרת, נבדקה ההיסטוריה המשפחתית שלי מאבא שלי עד הסבא של הסבא שלי. מצד שני - מי האבא של אמי ומשפחתה ובקושי החליטו שאני ראוי.

היום- מי שיש לו כסף ומצליח בפריימריז יכול להיות איש ציבור וזה רע מאד...". מנחם בגין מקבל, על-פי בקשתו של אמל החלטה מספר 128 לפיה הכפרים הדרוזים שייכים לאגף ישובים חדשים במשרד השיכון ולא ייחסכו מהם תקציבים, לא בשוטף ולא בפיתוח, וכדי שהנושא יצליח, הוא ממנה את שר השיכון דאז דוד לוי לביצוע המשימה.

לפי בקשתו של אמל נבנו בכל 18 הכפרים הדרוזים שכונות חדשות לחיילים משוחררים ונעשה הסדר אדמות בין העדה הדרוזית למדינה. נפתח בית ספר פו"ם עבור קצינים דרוזים, נבנו בתי ספר בכל הכפרים הדרוזיים ונפתחו בהם בתי-עם. אמל בא בדברים גם עם מכללת גורדון בחיפה להסיע תלמידות מהגליל ומהכרמל למכללה ולהחזירן לביתן, כי הדרוזים הדתיים התנגדו שבנותיהם ישנו מחוץ לביתן. על כך קיבל אמל תעודת עמית כבוד ובטקס בו השתתפו למעלה מאלף איש הודיע מנכ"ל מכללת גורדון, שהוסמכו 862 בנות דרוזיות לתואר ראשון. בנוסף, אמל מטפל בבעיות הבריאות. הוא יוזם פתיחת קופות חולים בכל הכפרים הדרוזים ובתוך כך גם הכנסת משרדי ממשלה ופתיחת בנקים לרווחת הציבור.

אמל נסראלדין יזם באחרונה את "קרן דלית אל-כרמל" שמטרתה לקדם סטודנטים לאוניברסיטאות. "על-פי התוכנית", הוא מספר לי "אני מתכנן לשלוח מדי שנה 100 בנים ובנות ללמוד במוסדות אקדמאיים. לפיכך, כל תושב בדלית אל-כרמל ישלם מדי חודש שקל אחד. בישוב שלנו מתגוררים כ-17,000 תושבים. עד כה נאספו כ-70,000 שקלים והמלאכה בעיצומה".

לפני שנתיים העניקה קרן רוטשילד ל"יד לבנים" תרומה בסך של 3 מיליון שקלים עבור המשפחות השכולות. מדי שנה אמל שולח 100 בנים ובנות של משפחות שכולות ללימודים במוסדות אקדמאיים ובנוסף, הוא מוציא מדי שנה את משפחות השכול לנופש. ב-25.3.2018 ייצאו המשפחות להתארח במשך חמישה ימים במלונות ים המלח.

נלחם עדיין על השוויון

אישיותו המיוחדת של אמל נסראלדין ופעילותו רבת השנים כאיש ציבור הביאה לשינוי מהותי בקרב העדה הדרוזית שעד היום היא ממשיכה להילחם על הענקת שוויון זכויות מצד המדינה. "מציק לי היום ההבדל העצום הקיים בין הזכויות שמקבל חייל משוחרר יהודי בתור אזרח, לבין חייל משוחרר דרוזי. גם התקציבים המופנים לישובים הדרוזים אינם דומים לאלה של הישובים השכנים של הסקטור היהודי (ראה דלית אל-כרמל ויקנעם). בהתאם לחוק הלאום, פניתי בימים אלה לחברי הכנסת הדרוזים לקיים פגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולהסב את תשומת ליבו ליישום הפעלת החלטת הכנסת וממשלת שמיר מספר 373, אותה יזמתי ב-1987, שקבעה שוויון בין הכפרים והאזרחים הדרוזים לישובים והאזרחים היהודיים. חשוב מאוד שהדרוזים יכללו בחוק הלאום. כך נגיע לשוויון מעמדי בין התושבים היהודיים והדרוזים" מסכם אמל נסראלדין.