השופטת רונית פוזננסקי-כץ צריכה להתפטר. היום. לא מחרתיים, לא מחר. היום. כי אין שום הסבר מתקבל על הדעת לחילופי הווטסאפים שלה עם ערן שחם-שביט. וגם הוא צריך להתפטר. היום, לא מחרתיים, לא מחר. היום. כי אין שום הסדר מתקבל על הדעת לחילופי הווטסאפים שלו איתה. וגם אין שום הסבר ליהירות ולטיפשות של שניהם, שהיו בטוחים שהמסרים הללו לעולם לא יתגלו, ושכחו באיזה עולם אנחנו חיים.

אחרי שהם יתפטרו צריכה להיפתח לכל הפחות בדיקה משולשת: של הנציב אליעזר ריבלין לגבי פוזננסקי-כץ, של נציבות שירות המדינה ולשכת עורכי הדין לגבי שביט-שחם; ריבלין והנציבות כבר בתמונה. מה שצריך לבדוק הוא לא את האירוע הנקודתי הזה אלא את מה שקדם לו. הרי ברור לחלוטין שהשניים לא התחילו את ההתכתבויות שלהם אתמול (יום א', 25.3.18). נשוב ונזכיר בהקשר זה את איסורי הפרסום התמוהים, הפסולים והממושכים שנתנה פוזננסקי-כץ לרשות ניירות ערך לאורך חקירת פרשת בזק המקורית - איסורים שפגעו בצורה קשה בפומביות הדיון, בחופש העיתונות ובהוגנות של המסחר בבורסה.

אנחנו חייבים לדעת כמה זמן אחורה הולך הקשר הפסול הזה ביניהם, כמה מסרים ומסרונים הם החליפו בנוגע לתיקים של רשות ניירות הערך שנדונו בפני פוזננסקי-כץ, והאם הקשר הזה השפיע בצורה כלשהי על החלטותיה. אם התשובות יהיו חיוביות - הסיפור הזה צריך לעבור למשטרה, כי אז יהיה לנו עסק עם שיבוש מהלכי משפט (של שניהם) ושימוש לרעה בכוח המשרה (שלה) וקבלת דבר במרמה (ושלו). ואחרי זה יהיה צריך לשאול האם הם ראויים להמשיך להיות עורכי דין. מה שברור כבר בשלב זה, ששניהם עברו על כללים אתיים מרכזיים של שופטים, עובדי מדינה ועורכי דין.

לא הוגן ולא הגון

נתמקד בפוזננסקי-כץ, אשר הפרה כמעט כל כלל אתי מרכזי ששופטים מחויבים בו. לא לכאורה, לא על פניו, לא אולי. בטוח. ערוץ 10 סיפק הוכחות מצולמות. "הנחת-תשתית היא שהשופטים כולם, וכל שופט ושופט לעצמו, בלתי תלויים הם בהליכי השפיטה ובהחלטותיהם, וכי הרשות השופטת בכללה היא רשות לעצמה, הגונה והוגנת בהליכותיה" - נפתחים הכללים האתיים שפורסמו ב-2007. כאשר שופט מדבר בחשאי עם אחד הצדדים - הוא לא בלתי תלוי והוא לא הגון והוא לא הוגן.

המבוא ממשיך: "תנאי מוקדם ליכולתו של שופט לשמש בכהונתו הוא זה, שהקהילה תרחש אמון לרשות השופטת, כי תכיר בסמכותה הייחודית לשפוט, וכי תקבל עליה הכרעות דין שנעשו. מעמד זה של הרשות השופטת ושל חבריה השופטים - מעמד של עצמאות, של אי-תלות ושל מי שנהנים מאמון הקהילה, מחייב כמו מעצמו קיומן של מידות מיוחדות בשופט". כאשר שופט מקבל מידע מוקדם על הליך ומתכנן להעמיד פנים במהלכו - אין אמון של הציבור בו וברשות בה הוא עובד.

עוד נאמר במבוא: "כללי האתיקה לשופטים אינם בבחינת חי הנושא את עצמו, ואין הם מנותקים מסביבתם. הדין, המוסר, ההיגיון, השכל הישר, המסורת וניסיון החיים שהדריכו שופטים בעבר יוסיפו להדריכנו גם בימים יבואו". לא דין, לא מוסר, לא היגיון ולא שכל ישר היו בהתכתבויות הללו. ההפך מהם.

נשאה פנים, העמידה פנים

כלל 3ב קובע: "מחובתו של שופט לפעול ביושר ובהגינות, לשוויון הכל לפני החוק, ותוך הקפדה על התנהגות שיש בה כדי לקיים, ואף להגביר את האמון בשיטת המשפט בכלל ובמעשה השפיטה בפרט". התכתבות חשאית עם צד אחד היא ההפך מהיושר, ההגינות והשוויון, והיא ההפך מהגברת האמון במעשה השפיטה.

כלל 6: "שופט ינהג בבעלי הדין בשוויון, לא ישא פני דל ולא יהדר פני גדול, לא יסביר פניו לאחד וירע פניו לאחר, ישפוט בדעה נקייה ולא יגלה דעה קדומה או משוא פנים". פוזננסקי-כץ לא נהגה בשוויון, נשאה פנים לרשות, הבהירה שתשפוט מתוך העמדת פנים ופעלה במשוא פנים.

כלל 7: "אלה יאפיינו שופט בתכונותיו ובאורחותיו: יושר לב, טוהר מידות ומסירות לתפקיד. שופט יימנע ממעשים שאינם הולמים מעמדו של שופט או העלולים לפגוע בדימויה של מערכת השיפוט. שופט יהיה מופת לכיבוד החוק בכל אשר יעשה". דומה שלא צריך לחזור ולהסביר.

כלל 12א: "שופט ינהל את הדיון שלפניו באופן מקצועי וענייני, תוך שהוא מקפיד לנהוג שוויון בבעלי הדין ובעורכי הדין המופיעים לפניו, ויימנע מכל אמירה או מעשה שיש בהם כדי לפגום בחזותו האוביקטיבית והמקצועית". כלל 12ב: "שומה על שופט לשמור על חזות ניטרלית במהלך הדיון ולהימנע מליצור בהתנהגותו או בדבריו יסוד לחשש ממשי למשוא פנים". קשר חשאי עם צד אחד בלבד הוא הפרה בוטה מאין כמותה של כללים אלו.

כלל 15א: "שופט לא יישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". פוזננסקי-כץ סמכה על כך שהקשר שלה עם שחם-שביט לעולם לא ייוודע. אבל ברור שהיא הייתה פסולה מלדון בכל תיק עליו קיבלה מידע מוקדם. כלומר: היא נהגה ברמייה.

אם כל זה לא מספיק כדי שפוזננסקי-כץ תתפטר מיד - אז מה כן צריך לקרות? אם היא אינה מבינה את זה, הנשיאה אסתר חיות צריכה להסביר לה את זה. היום. לא מחרתיים, לא מחר. הנזק למערכת המשפט הוא אדיר, ויתגבר עם כל יום שיעבור. חיות - שגם ככה יש לה חמאה על הראש בפרשת גרסטל - לא יכולה להרשות לעצמה את החרפה הזאת.