התעלמו מידיעה הבולשת הפדרלית האמריקנית, מסתבר, התעלמה מידיעה אנונימית, כנראה, על כוונות הנער, שטבח בתלמידי בית-הספר בפלורידה. לאור התוצאה הטראגית, נדרשת הבולשת להסביר את המחדל.
סוכנויות מודיעין מוצפות במידע ממקורות שונים. לכן, נדרשים אנשיהן למיין את המידע, המתדפק על שעריהן. המיון נעשה מתבסס על היגיון סביר (קומון-סנס) של קציני המודיעין. לצערנו, לא-אחת הם טועים (ובעיקר, כשהמציאות משתנה דראסטית), וטעותם נחשפת באסון, שהיה יכול להימנע לו שעו להתרעה.
"שמעון מהצפון", ידידי, סבור, כי שורש הבעיה באי-הכרת קציני המודיעין בעובדה, שאין המידע שייך להם. אני נוטה לתמוך בגישתו.
לעניין הזה, אזכיר כי מישקה בן-דוד, שיש לו ותק וניסיון רבים בעבודת מודיעין, מעלה את הסוגיה בספרו החדש, 'הכריש', שהוא ספר מתח בדיוני. 'הכריש' מספר, שלמודיעין הישראלי הגיעה (בדרך מעניינת למדי) ידיעה על כוונות הממשל האמריקני לדכא באמצעים קשים את תמיכת יהודי ארצות-הברית במדינת ישראל בעת עימות בין ארצות-הברית לישראל. הידיעה מגיעה ארצה, וקצין מודיעין מחליט שאינה סבירה, וגונז אותה. בפועל, פרצה מלחמה, שבה יצאה ארצות-הברית, נגד ישראל, והאמריקנים נקטו צעדים נגד ישראל ונגד תומכיה מקרב היהודים האמריקניים, שנחזו בדיוק רב במסמך הגנוז. זו אומנם תחזית ספרותית בדיונית, אך מצביעה על הבעיה החמורה.
חומר למחשבה ק', ידיד הצ'כי, שלח לי שתי אמרות מדהימות של
וינסטון צ'רצ'יל: "את הטיעון הטוב ביותר נגד השיטה הדמוקרטית מקבלים בשיחה של חמש דקות עם מצביע טיפוסי".
ועוד אמר צ'רצ'יל: "אין דבר, שממשלה יכולה לתת, ולא נלקח ממך קודם".
חירבה הכל למרות אי-אמוני הבסיסי במשטרתנו, הצליח המפכ״ל
רוני אלשיך לשכנעני, שהמשטרה אינה מדליפה מחדרי חקירותיה. שמעתי את המפכ״ל רוני אלשיך, ורציתי להאמין לו. ואז באה התקשורת, וחירבה את הכל:
רינה מצליח הסבירה במלים פשוטות וברורות מי מדליף לעיתונאים ... ורמז קל - זו אינה רוח הקודש.
רב-ניצב רוני אלשיך איבד את אמוני ברגע שנודע לי, שליאור חורב מייעץ לו. עכשיו, אחרי פסק-זמן קצר, שבתי לסורי, ואיני מאמין למשטרתנו - כפי שנהגתי עשרות שנים - ומפקפק ביושרת אנשיה.
אי-אמון בניסיון לטהר את השרץ של התכתבות השופטת רונית פוזננסקי-כץ עם הפרקליט ערן שחם-שביט, נציג רשות ניירות ערך, הסבירו שלא היה שום חריג בדבר. ההר, כצפוי, גומד בינתיים לבעיה משמעתית של השופטת - כנראה, כדי לשמר את האמון המתפורר של הציבור במערכת המשפט. החשיפה הפילה את מדד אי-אמוני במערכת המשפט, שממילא היה נמוך מאוד, לשפל בל-יתואר.
הרבה שנים מתלוננים, שיד שופטינו קלה על הדק המעצרים, המשמשים אמצעי לסחיטת עדים וחשודים ולענישת מי שאינו מוצא חן בעיני המשטרה.
הרבה שנים תצטרך מערכת המשפט להתמרק, עד שתטוהר מהרפש, שהטילה בה השופטת פוזננסקי-כץ, אם בכלל.
מי יצא נקי?! בכמה מהפרשיות, הנידונות כעת, נמצאת התקשורת במוקד - למרות שאינה מוכנה להודות בכך. אם מישהו חשוד במתן שוחד, או בקבלתו - יש מקבל שוחד, או נותנו בצד השני, שסוגר את המעגל. כך, בפרשיות, שהתקשורת מעורבת בהן, יש שמות לחלק העלום במשוואה, שמקומו בתקשורת.
תקשורתנו, כמובן, אינה דנה בזה, וגם אינה מניחה לדון בסוגיה - מסיבות מובנות.
