|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
על-פי המסורת העממית ועדויותיהם של עולי הרגל היהודיים של ימי הביניים, הוא חצוב בסלע ביער ברעם שבהרי צפת ועליו ניצבת אבן גדולה
|
|
אסתר המלכה ומרדכי היהודי [צילום: ארט דה-חלדר]
|
|
|
|
|
המסורת היהודית העממית מצביעה על יער ברעם, שבהרי צפת, כמקום-קבורתה של אסתר המלכה, סמוך מאוד לקברים קדושים אחרים, ומסתבר שכמעט כל עולי הרגל היהודיים של ימי הביניים היו מודעים לקבר הזה.
הנוסע רבי מנחם החברוני מספר על נדודיו בגליל בשנת ד' תתקע"ה (1215): "משם הלכתי אצל ארץ הערב (סביבה המיושבת רק ערבים) וראיתי סלע אחד, ובתוך הסלע קבר אסתר המלכה, אשר ציוותה בחייה לכורש בנה להעלותה שמה". בתוך כך הוא גם מזכיר בסמוך לה קברים אחרים שהיו בכפר ברעם, אם כי את שם הכפר הזה הוא אינו מביא.
אחד מתלמידיו של הרמב"ן, שבא לארץ בשנת ה' ל"ב (1272) בערך, מספר על כפר ברעם וקבריו הקדושים: "קרוב משם קבר אסתר המלכה. פי המערה למעלה, ואבן גדולה על קבר אסתר המלכה"
מצילי האבות
דורות אחרים אחריו, בשנת ה'רצ"ז (1537) מספר אלמוני על הכפר הזה: "ושם קבורה אסתר המלכה ע"ה. ובכל שושן-פורים הולכים ושותים ושמחים... וזו צורת ציון קבורת אסתר המלכה ע"ה, ועליו אבן אחת, עשויה ככובעים שנוהגים בהם הנשים במדינה הזאת".
על-פי עדותו, השם האחד, מצד שמאל, בפנים מחומות העיר, סמוך לקצה-גבולה, עומד בניין גדול ומהודר ובו חדר אחד, ובחדר ההוא נמצאים שני קברים הנפרדים זה מזה על-ידי שביל צר, ועליהן מתנשאות שתי כפות מכוסות באדרות יקרות, ועליהן כתובים טורים אחדים בעברית, ורק שני שמות מהם נוכריים. השם האחד, מצד שמאל, הוא "אסתר" ומצד ימין - "מרדכי".
הבית, לדבריו, הוא קניין לעדת ישראל. פעם אחת בחודש יבואו שם להתפלל, ובחג הפורים יקראו שם את המגילה, וכאשר יבואו אל הפסוקים הנוגעים במיוחד למרדכי ואסתר - או אז מכים כל בני העדה בחזקת היד על גבי כפות התמרים, כאילו יחפצו בזה להגיד: "פה מונחים אלה אשר הצילו את אבותינו".
|
| תאריך:
|
28/02/2018
|
|
|
עודכן:
|
28/02/2018
|
|
ראובן לייב
|
|
מגילת אסתר נפתחת במשתה שעורך אחשוורוש בשנה השלישית למלכותו בשושן הבירה. התיאור איננו פוסח על קישוטי המקום, חור (צבע לבן) כרפס (צבע ירוק) ותכלת אחוז בחבלי בוץ (פשתן) וארגמן, על גלילי כסף... ותיאור הרצפה, בהט ושש, דר וסחרת (אבנים טובות ומרגליות). גם יהודים הוזמנו למשתה, ומרדכי הזהיר לבל ילכו וייהנו מהסעודה הלא כשרה ומיין הנסך. כשבעים שנה חלפו מאז חרב בית המקדש, והיהודים פחדו שאם יסרבו להשתתף יעוררו עליהם את חמת המלך. במשתה ראו את כלי המקדש מתנוססים על השולחנות, והם שבעי נדודים וצער, באה להם צרה נוספת, כי נהנו מסעודתו של אותו רשע. חרון אף בשמים, הביא עליהם את המן.
|
|
|
|
|
פורים הוא ראש השנה לשמחה. משנכנס אדר מַרבים בשמחה, ומשנכנס אב (החודש שבו חרב בית המקדש) ממַעטים בשמחה, אך כל השנה תמיד בשמחה.
|
|
|
|
|
פסוק יש במגילת אסתר שמטריד בכל ימות השנה אם כי בימי הפורים חשים הכל הקלה בקוראם אותו. "בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם - וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם" (אסתר ט',א'). שנה תמימה עברה מאז ניתן האות בממלכה כולה כי ביום כך וכך יופקר דמם של היהודים מהלכה למעשה. צריכים היו לשנה כדי להתרגל לשנוא. שנאה לא באה מאליה. אם לא מטפחים אותה, גוברת החיבה הטבעית הקושרת רחוקים לקרובים וקרובים לרחוקים, ופגיעה בזולת משום איבה לשמה, נראית כמעשה שלא בדרך הטבע. כשמטפחים שנאה - מצטברים מיום ליום טעמים קלוטים מן האוויר, ומן הפחדים, ומן הזרות, ומן היוהרה, ומכינים את הנפש להיפרע מן האחר המאיים. ביום אחד. בהינף. זה החלק המטריד. שנאה היא פרי חינוך. חינוך מעוות. חינוך סוטה. חינוך הקושר היגיון ואפילו מוסר למעשה בלתי רציונלי בתכלית ורע בברו ובתוכו. זה החלק המטריד בפסוק.
|
|
|
|
|
בעקבות בדיקות שערך לאחרונה הממונה על התקינה במשרד הכלכלה והתעשיה, יעקב וכטל, באמצעות מכון התקנים, מזהיר הממונה את הציבור מפני הסכנה לבטיחות ולבריאות המשתמשים בתחפושות ובמסכות לילדים.
|
|
|
|
|
חג הפורים בפתח וההכנות לחג כבר נמצאות בעיצומן - כאשר מרבית הילדים כבר יודעים למה יתחפשו בחג וההורים כבר עומדים בתור בחנויות הענק לממכר תחפושות ואביזרים.
|
|
|
|
|
