חצה פעמיים את הקווים

דרך ארוכה עשה איזי כהן, יליד טורקיה, מאז עלה לארץ בגיל 17, ועד שהגיע לצמרת ענף הביטוח, גם בזכות פרשה כלכלית מסעירה. הוא בעל תואר ב.א. בסטטיסטיקה ומדעי מחשב. אחר כך עבד שנה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בגיל 22 החל את דרכו בעולם הביטוח, כשהחל לעבוד בסוכנות הביטוח הירושלמית בן-צור ביטוחים, שם פגש לראשונה את עוזי לוי, איש "מגדל". לאחר זמן עבר לסוכנות הביטוח "איחוד" בבעלות מגדל, וניהל בזה אחר זה את סניפיה בירושלים, בחיפה ובתל אביב. לבסוף נחת בכיסא סגן מנכ"ל הסוכנות.

בשנת 1983, והוא בן 32, הצטרף כהן לחברה-האם מגדל. במשך 15 שנה עלה בסבלנות מדרגה לדרגה, עד שהגיע לתפקיד המשנה למנכ"ל עוזי לוי.

אחר כך פרצה פרשת קרטל חברות הביטוח, שנחשפה על-ידי כותב שורות אלו. ראשיהן של כל חברות הביטוח הגדולות נאלצו להתפטר, ובכללם עוזי לוי. איזי כהן היורש הגיע לצמרת.

עשר שנים, עם הישגים נאים, ניהל איזי כהן את מגדל, והפך, לדעת רבים, למנכ"ל מוביל בענף. מגדל הייתה ונשארה חברת הביטוח הגדולה בישראל. ואז, ביוני 2008, עשה מהפך שהותיר רבים פעורי-פה: הוא פרש מענף הביטוח, שבו עבד 35 שנים, חצה את הקווים לנדל"ן, נענה להזמנתו של לב לבייב ומונה למנכ"ל אפריקה-השקעות, אז חברה רווחית ומובילה.

בשיחות עם ידידים הסביר איזי כהן: "אני מתקרב לגיל 60. רציתי לעשות עוד קריירה אחת, בענף אחר מה שקובע איננו הידע המקצועי בענף מסוים דווקא, אלא יכולת ארגון וניהול – וזה יש לי".

החוזה של כהן באפריקה היה לחמש שנים, אבל נקטע לפני סיומו. בתקופה זו נקלעה אפריקה לקשיים ולהפסדים. בשנת 2010 נאלצה לעשות הסדר חוב, כלומר לא לפרוע חובות במאות מיליוני שקלים. לא האשימו את איזי כהן. הכל העריכו וידעו, שהקשיים נובעים מהמשבר הכלכלי העולמי, שהשפיע מאוד על אפריקה, כי חלק גדול מהשקעותיה, בניצוחו של לבייב, היו בארה"ב וברוסיה.

באוקטובר 2012 עשה איזי כהן את המהפך השני, ששוב הפתיע רבים. הוא פרש מאפריקה וחזר למקורות, כלומר לענף הביטוח. מונה, במקום שי טלמון, למנכ"ל כלל ביטוח, יריבתה הגדולה של מגדל.

יש לשים לב לנקודה מרכזית, שלא הודגשה עד היום: כשאיזי כהן מונה למנכ"ל כלל, הייתה החברה בשליטת קבוצת נוחי דנקנר. היו יחסים אישיים קרובים בין השניים. דנקנר נתן למנהליו, בדרך כלל, יד חופשית בניהול המקצועי של החברות.

אולם ב-2014, לאחר שדנקנר נכנס לקשיים, נמכרה כלל ביטוח לאדוארדו אלשטיין מדרום אמריקה. זה כבר סיפור אחר.

אלשטיין, כבעל בית, רוצה לדעת מה קורה בחברה, אולי גם להשפיע על החלטות. בשנה האחרונה, ככל הידוע, לא היה שבע רצון מהביצועים של כהן. בין היתר ציין, שבשנותיו של כהן איבדה כלל את המקום השני בדירוג חברות הביטוח, וירדה למקום הרביעי.

לא ברור האם כהן הביע דעה או היה מעורב בצורה כלשהי במו"מ שניהלו אלשטיין ואנשיו למכירת השליטה בחברת למשקיעי חוץ, מאמצים שהסתיימו בלא-כלום. לא ברור האם כהן תמך בנסיונותיו של אלשטיין – שנכשלו - שלא לכפות עליו למכור בהדרגה את מניות כלל.

ב-1 בנובמבר 2012 נכנס כהן לתפקיד מנכ"ל כלל, בחוזה לחמש שנים, עם שכר גבוה, שיחד עם מענקים הגיע בשנת 2014, למשל, לכ-8 מיליון שקל. החברה גם העניקה לו 600 אלף כתבי אופציות, שניתן להמירם עד למועד קבוע, במחיר שנראה אז נמוך מהשער בבורסה.

כאן החל העסק להסתבך. זמן מה לפני תום החוזה החמש-שנתי שלו, גילה איזי כהן שהוא בבעיה. החוק להגבלת שכר בכירים הוריד את השכר והמענקים שלו, מכ-8 מיליון שקל לכ-2.5 מיליון שקל בשנה. את זה נאלץ כהן לבלוע. מצד שני היו בידו 600 אלף אופציות לרכוש מניות במחיר מוזל, בתוקף עד פברואר 2018.

לבסוף החליט כהן לבלוע את הכל, ולחדש את חוזה העסקתו, אבל לשנתיים בלבד, עד 31 באוקטובר 2019. ההסבר שניתן היה: "החוק מחייב את איי.די.בי, בראשות אלשטיין, למכור את כלל ביטוח עד לסוף 2019. ברצוני ללוות את החברה עד הסוף ולהעצים את הישגיה". גם גיל הפרישה היה ברקע.

מה ששבר את גב הגמל היה כנראה המתח בין המנכ"ל לבעל השליטה אלשטיין. ב-23 באוקטובר כונסה אספה כללית מיוחדת של כלל ביטוח, כדי לאשר את חוזה ההעסקה החדש של המנכ"ל. אלשטיין דאג לכך, שאיי.די.בי, בעלת 4.7% בזכויות ההצבעה, תצביע נגד החוזה החדש.

העסקה עברה, כי משה טרי, הנאמן מטעם המדינה על כלל ביטוח, מחזיק חלק גדול מזכויות ההצבעה, והצביע בעד. בסיכומו של דבר אושר החוזה ברוב גדול. אבל היה ברור שהיו"ר הכריז מלחמה על המנכ"ל.

מה בעצם רוצה אלשטיין מכהן? גורם מקורב מסביר: "אמנם רווחי כלל גדלו משנה לשנה, וב-2017 תגיע לרווחי שיא. אבל אלשטיין לא אוהב כמה משיטות הניהול של כהן. הוא הסתייג, למשל, מההחלטה להשקיע סכומים גדולים בהפיכת כלל לחברת הביטוח הדיגיטלית הראשונה בישראל". הזכרנו למעלה גם סימני שאלה על היחס ביניהם בנושאים מרכזיים.

גם היחסים האישיים לא היו משהו. כהן נשאל באחרונה באיזו תדירות הוא נפגש עם היו"ר. כהן: "אני מוזמן אליו לעתים רחוקות. הפגישה האחרונה בינינו הייתה לפני כמה חודשים".

כמה שבועות לאחר שהחוזה של כהן חודש, הטיל דירקטוריון כלל על משה ברקת, היו"ר לשעבר, להכין תוכנית עבודה חמש-שנתית לכלל. התוכנית, בת 120 עמודים, הוצגה בישיבה לפני כשבועיים. כהן גילה בה גם ביקורת עליו ועל פעילותו. גרסה אחת אומרת שהוא כעס ונפגע, והיו חילופי דברים לא-פשוטים פשוטים בינו לבין ברקת.

גרסת ההנהלה אומרת שברקת מונה בהסכמה-מראש של כהן, והשניים עבדו יחד על התוכנית. אבל, ההנהלה מוסיפה כי ברקת וכהן הסכימו על "עיקרי הדברים". בתרגום לעברית פשוטה: היו גם מחלוקות. אלשטיין עומד מאחורי דוח ברקת. והרי לכם עוד מחלוקת, אולי הקש ששבר את גב הגמל.

בינתיים הולך ומתקרב יום הולדתו ה-67 של המנכ"ל. לכאורה, לא היה צריך לקרות דבר. רק שכירים חייבים לפרוש בתאריך זה. עצמאיים ומנהלי חברות יכולים להמשיך. ואכן, החוזה של כהן בתוקף שנה וחצי לאחר מלאות לו 67. אבל הצטברות האירועים, והתנגדות אלשטיין במוקד, הכריעו את הכסף.

מיד לאחר ההתפטרות, שלשום, התכנס הדירקטוריון ופרסם הודעה עם הערכה להישגיו הרבים. ההודעה אומרת שראשי החברה "קיבלו בצער את ההתפטרות".

אבל בניגוד למקובל במקרים אחרים, לא נאמר שביקשו ממנו לחזור בו. החליטו להקים ועדת איתור לבחירת מנכ"ל.

אין מה לדאוג לאיזי כהן. בדיקת News1 גילתה, כי בארבע השנים 2016-2013 קיבל שכר (כולל מענקים, הוצאות, תנאים סוציאליים והפרשות להטבות המגיעות לו) בסכום כולל של 37.7 מיליון שקל.

ב-2017, בגלל החוק להגבלת שכר הבכירים קיבל רק 2.82 מיליון שקל (שכר ותנאים סוציאליים). בינואר-יוני השנה, עד פרישתו, יקבל 1.4 מיליון שקל נוספים. מיד לאחר הפרישה יקבל מענק פרישה של 1.43 מיליון שקל.

איזי כהן דאג לעצמו עוד לפני הפרישה. במקביל לאישור חוזה ההעסקה החדש שלו, מימש 400 אלף מוך 600 אלף האופציות. הוא קיבל חבילת מניות, שאותה מכר מיד במיליוני שקלים. נשארו לו 200 אלף אופציות. אפשר להניח שמימש גם אותן, או שיממש. בקיצור, הוא יוצא מכלל עם שק מלא בהרבה הרבה כסף. לאור כישוריו, לא יישאר מובטל.