|   15:07:40
דלג
  יוסף כהן-אלרן  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

בדמי חיית

היכן נמצא הכותב בתוך יצירתו? היכן נמצא הסופר, היכן נמצא המשורר? המשורר כותב בדם לבו, אומרים וכותבים, וכותב הסיפורת? זה ששופך דבריו על עמודים לא מעטים? כמוהו כמי שזורע חיטה בנירים העושים דרכם אל האופק? מהמר על הזרעים שזרע? היכן דם לבו וכיצד זה יכול להתבטא לאורך הדפים הפרוזאיים שהוא נחבא וכותב? מתי והיכן מתמזג דמו במה שהוא כותב? ואל יחשוד בי איש חלילה שאני נוטה לכאן או לכאן - מצוי אני כאן וגם כאן
12/03/2018  |   יוסף כהן-אלרן   |   כתבות   |   תגובות


כמו שכבר התבטאתי לפחות באחד הספרים שלי, אני גונב. גם משלי אני גונב. מילדותי אני גונב ומבגרותי אני גונב, מהוריי אני גונב ומילדיי אני גונב. מהקרובים ומהרחוקים לי גונב. אני גונב פיסות חיים, קווי אופי, קווי דמות, צבע קול, סגנון דיבור, ובעיקר אולי אני גונב את עצמי. את מחשבותיי, את תובנותיי. או אפילו את אותן נשמות שבראתי ברוב החוצפה שמשהו גדול מאתנו נטע בי בנושא זה, בעת שכתבתי את ספרי ויצרתי את הבדיה שנזרתה ממני. כולנו ככותבים גונבים. במודע או שלא. ואם בשירה עסקינן, שמא ידעתי כבר אז, בעת כתיבת שורותיו של אותו שיר שלמעלה על מה אני כותב, ואולי לא. האם היה זה מאוחר יותר כאשר הבנתי על מה כתבתי?

כבר אמרתי בעבר: גדלתי על שני ענפים של אותו עץ - זה של הפרוזה וזה של השירה. אבל איני יכול לומר היכן "נשפך" אותו דם הלב המדובר כל כך בנוגע לשירה, והיכן ומתי הוא נשפך כאשר אני כותב סיפורת. הדם "נשפך" כאן וכאן, פעם קולח ומזרזף לאטו מעמוד לעמוד, מתיאור לתיאור, מדיאלוג לדיאלוג וממונולוג למונולוג, ופעם זה בא ושוצף בכמה שורות ואז צבעו נראה לעין וריחו עולה באף והזעקה שבו נשמעת. כי אם בים הגדול של הסיפורת קשה למצוא את זרזיפי הדם, הרי שבפלג הקטן של השירה זרזיף הדם נראה גם נראה.

האם משום כך נובעת ממני לעתים מזומנות גם השירה? ממני וגם מאחרים שלבם נתון גם בשירה וגם בסיפורת? האם זה בא לפצות על זרזיף בלתי נראה של הדם החמצמץ שרוצה לפרוץ? על זרזיף אטי שאינו מביא הקלה מידית? משחררת? שמא זאת השירה באמת? הפרץ המידי, הדחוף, הדחוק, שמוצא את דרכו המהירה החוצה?

אני יכול לומר שכן. ואני מעלה כאן שאלות, אבל אני מכוון אותן לעצמי. לפי כך, מי שאינו רוצה לענות אל יענה. מי שאינו יכול להשיב בל ישיב. גם אני מתקשה לספק מענה ברור לעצמי על אלו שאלות, על אלו מצבים. ואולי איני צריך ואולי איש אינו צריך להשיב. כי מי שמשיב יודע לאן הוא הולך, ורק אדם מוזר יכול לומר לעצמו אני הולך להיות משורר, אני הולך להיות סופר, אני אלך, למשל, להשתתף בסדנה זו או אחרת וללמוד כתיבה, ואהיה סופר או משורר. אני אכתוב על עצמי. אני אכתוב על אחרים. אכתוב על החיים. אבל אי-אפשר ליצור את זה. זה

כמוהו כחולי. זה ישנו או איננו. וכמו שבחולי אפשר לקבל סיוע תרופתי מקל כלשהו לא פעם, ולהימצא באשליה כי החולי כבר לא קיים, כך זה גם אצל מי שכופה את הכתיבה על עצמו.

מי ומה היו דמויות גיבוריי ועד כמה ניזונו ממני? היה חייל מילואים משוחרר מהמלחמה שחושב על חברו שנפל: גנבתי את הרהוריי. בספר אחר היה מורה לספרות ולתנ"ך: גנבתי את תשוקתי. בספר אחר היה איש משאבי אנוש: גנבתי את עיסוקי. בספרים אחדים הבאתי את דעותיי, את תובנותיי, את תחושותיי: גנבתי את תוכי. ובספר האחרון, "שתי ימי חיי", האיש שלי היה סופר. פשוט כך. כאילו משהו בי רצה להיות שם, פיזית, במקום בו הסתגרה הדמות ההיא בהחלטה להתנתק מכול אשר מעסיק את מחשבותיה, כדי לכתוב את ספרה. חיים בתוך חיים. דם בתוך דם. והלא שדדתי את נפשי בדפים ההם למען ספרי. למען היצר שבי.

אנו רואים אפוא שיכול כותב למצוא את עצמו כמעט בכל ספר. מעט שבמעט, אבל הוא שם, וכותבי שירה יכולים לעשות זאת טיפין-טיפין, בזעיר אנפין. בלא להרחיב יריעה. בשורות קצרות וכואבות.

ובכן באיזה חלק הוא נמצא, הכותב, או שמא מצוי הוא בכל מה שכתב? ואיזה אחוז מאישיותו מצוי בה, ביצירתו? ומהו גודל או אורך האנחה אותה נאנחו המשורר או הסופר לאחר שסיימו כתיבתם, או במהלכה? כתיבתו של אחד יכולה לארוך רגע או שעה, כתיבתו של האחר יכולה לארוך חודשים ושנים. אך אני יכול להעיד אולי רק על עצמי: אני נמצא בכל מה שאני כותב, אך באותה מידה אני לא נמצא בשום מקום. אני מרחף. אני כאן וגם שם. מפוצל ומחולק. הרבה פעמים רק התחושות מצויות שם. רק מה שמרחף בי. בעיקר בשירה שלי. כפי שמשוררת אחת כתבה לי פעם: "זה כמו אבקנים שנזרים מלמעלה".

ובכן אני חוזר ואומר לאותו אדם שרוצה כך או כך להיות כותב: אל תבקש חלום שאינו שלך. אל תבקש לעצמך מהחולי שאין לך. אל תתחלה. כי גם אם יקרה ובאיזו דרך פלאית תצליח, הן לא תמצא לעצמך מרפא. לא תהיה לך מנוחה. תמיד אכן תצפה, אך תמיד גם תחשוש שמא החלום שלך יהיה רע. זה נשמע לך מוזר, כי לא ידעת את זה: לכתוב אמת זה כואב. זאת ועוד, קשה מאוד לחמוק, לא מן החלום ולפי כך גם לא מהחולי. דומה מאוד שאין לנו מנוס מהיכולת ומהדחף הפנימי של עצמנו, קשה עד מאוד להשתחרר ממלכודת הדבש שאנו לכודים בה.

תאריך:  12/03/2018   |   עודכן:  12/03/2018
יוסף כהן-אלרן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
כאב לי במיוחד למצוא בין השינויים שחלו במרחב בית האופרה קיר עירום לחלוטין, אותו קיר שעליו הונצח גארי ברתיני האם מחיקת קיר ההומאג' לזכרו הייתה גם ביטוי למדיניותו של המנהל החדש?
12/03/2018  |  שיה מלכין  |   כתבות
"בודדת הנני ובודדת ארצה להישאר" כך כתבה קריסטין דה פיז'ן בפתיחת ספרה "החיזיון".
12/03/2018  |  ציפורה בראבי  |   כתבות
חג הפסח מתקרב ועמו מבצעי הניקיונות המסורתיים. מחקרים מצביעים על עלייה בשיעור מקרי ההרעלה כתוצאה מחשיפה של ילדים לחומרי ניקוי בשבועיים שלפני החג, לעומת שאר ימות השנה.
12/03/2018  |  אנטוני לודר  |   כתבות
כפי שצפיתי מראש (ראו כתבתי הקודמת על הסרט), השחקנית פרנסיס מקדורמנד ("שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי") זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר, וסאם ראקוול, השוטר הגזען בסרט, זכה באוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. אך הסרט עצמו לא זכה לפרס, דבר מכעיס, אך די צפוי, שכן הוא מתריע ברמה, בגסות אפילו, נגד גזענות, אלימות ואטימות של המשטרה. האקדמיה, כנראה, לא יכולה לתגמל סרט כזה.
עדנה מזי"א גדלה להורים שהיו חברי המחתרות האצ"ל (אביה) והלח"י (אמה). המסירות של ההורים למטרה יצרה פער בין הבת להוריה, והיא גדלה בתחושה של חוסר באהבה, מה שגרם לה להיות מרדנית ולעבור לצד השמאלי של המפה הפוליטית, כאות למרדנותה. במחזה מתוארים היחסים בין הבן, יהלי, אמו מיכאלה, והוריה. המעבר בין הדורות והזמנים נעשה במהירות כשקבוצת רקדנים ושירים מאז ברקע ממחישים לצופים את התקופה הרלוונטית.
12/03/2018  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il