על בימה המעוטרת בעצים פרי עיצוב שני טור, עולה דמותה של
נעמי שמר בכמה פרקים קובעים בחייה. סיפור חייה של נעמי שמר (2004-1930) בא לידי ביטוי ביצירותיה - בשירים שהלחינה וחיברה את מילותיהן. נעמי שמר נחשבה לקמע של להקת הנח"ל, לדברי הבימאי המיתולוגי של הלהקה,
דני ליטאי ז"ל. לכל תוכנית של הלהקה הייתה מחברת שיר במיוחד, ואלה הפכו לפניני שירה שמפכים בדמינו עד היום.
על פרק חייה הראשון כשהייתה בת קיבוץ כינרת, שהמשיך לבעבע כל חייה בכל התקופות והשירים, הופקדו לחלופין כנעמי בת ה-17 הזמרות
רוני דלומי והילה שלו שכה הרשימה והפליאה בשירתה בהצגת "המורדים". לתקופה הבוגרת יותר מביאה
רויטל זלצמן את כל עומק כשרונה וקולה הנפלא, ושירתה את השירים מסובבת לנו את הבטן. כנעמי בגיל 40 מופיעה
דפנה דקל שמרנינה אף היא בשירתה. את נעמי מבוגרת בסוף ימיה מגלמות לסירוגים גילה אלמגור ו
סנדרה שדה. אנו צפינו בהופעתה של סנדרה שדה, בטוב שבתפקידיה עד היום.
סנדרה פותחת את הלב בכנות לפני הצופים כמו הייתה באמת נעמי שמר עצמה. היא ממש חודרת ללב כפי שמעולם לא עשתה זאת בקריירה הארוכה והעשירה שלה. כאן ניתנת לנעמי שמר עצמה כאילו, ההזדמנות להשמיע את קולה במונולוג החזק ביותר בהצגה, תוך התוודות שבאה להבהיר במדויק את עמדתה כאוהבת הארץ מספר אחת, לא כימנית או שמאלנית אלא כאוהבת ישראל פרופר. בכך היא (סנדרה כנעמי) מעניקה לדמות ולאישיות הקונטרוורסלית את הצדק שלא נעשה עמה בחייה. היא משמשת כקול למלחינה והמשוררת עצמה, ונוגעת בחולי הקיים בתוכינו גם בימים אלה - חוסר אהבת בני עמנו באשר הם. בכך גדולתו של המחזה שכתבו
אורן יעקובי וגיורא יהלום, ושהבימאי
משה קפטן כה השכיל לארוג ממנו את היצירה המושלמת.
יפה עשה הבימאי שחיבר את הקאסט משחקנים-זמרים מקצועיים מובחרים, כמעט כולם בוגרי בית צבי בעברם, ביניהם בלטו
נדיר אלדד בקולו המיוחד המרשים, שהופיע גם כמרדכי (המאהב של נעמי) בצעירותו, והדואט שלו עם רויטל זלצמן היה אחד משיאי ההצגה. וכן
דניאל חסין כאלוף, כלוחם וכחבר הקיבוץ; כך גם נמנו על הלהקה זמרות מחוננות כמו
עמית זיתון.
אוראל איזיקל (שהפליא כ"צ'אפלין" בהצגה בסטודיו
יורם לוינשטיין) - היה מקסים כיואב, הנכד;
ריקי בליך כחברתה הקרובה של נעמי עוד מימי כנרת,
אור משיח כפרנק פלג, המורה למוזיקה שלה. ועוד רבים וטובים.
נחישותה של נעמי שמר לצאת מהקיבוץ וללמוד מוזיקה נחשבה תחילה שם כבגידה, אך לבסוף, לאחר הצבעה, התירו לה חברי הקיבוץ לצאת ולפרוח. הפעם השנייה שנחשבה כבוגדת בעיני חברי הקיבוץ וכל שאר בעלי האורינטציה השאלנית הייתה לאחר מלחמת ששת הימים, אף לאחר ששירה "ירושלים של זהב" נחשב כמעט להמנון הלאומי. אז, ב-1967 שינתה את עמדתה וראתה בארץ ישראל השלמה את עתידנו, כמו רבים מטובי אנשי הרוח שלנו אז ממפ"ם, שסברו כמותה. כמו גדול סופרנו אז
משה שמיר, גם נעמי סבלה מהדרה ויחס שלילי לאחר הפניה ימינה לכאורה. אך היא לנצח תישאר בלב כולנו כמשוררת הלאומית, על-אף שרחל המשוררת קדמה לה, אך נעמי שמר הגדילה עשות והייתה הן מלחינה והן משוררת. למרות שברוב צניעותה כינתה עצמה "פיזמונאית".
מחזה זמר זה משלב בתוכו פרקי דרמה, עם היבט ממוקד לרגעים החשובים בחיי המשוררת, ודווקא עצם השיבוץ של שחקניות שונות בתפקיד נעמי בתקופות השונות, והשירים השייכים לאותן תקופות, הם שמחזקים את הקשר בין החלקים, כשמוזיקה מאחדת וממזגת את כולם לחטיבה אחת עשירה בצבעיה ובתוכנה. העיבודים המוסיקלייים של יוסי בן נון שהיו איטיים תחילה מהמיקצב המקובע בזכרון הקולקטיבי, הפכו לאט-לאט לסוחפים יותר ויותר הודות לביצועם וגרמו לצופים לדבוק בדמות ולחוש כחלק ממנה.
כי נעמי שמר היא ארץ ישראל, היא אנחנו. מאז ולתמיד.
